העיתונאי מוחמד מג'אדלה משמש כמנהל חטיבת החדשות וכמגיש בכיר ברדיו א-נאס, וכן כפאנליסט ב"אולפן שישי" של חדשות 12. מג'אדלה התארח בפודקאסט "תיקטוק" של המכון הישראלי לעיתונות. חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתב. האזינו לשיחה המלאה.
באנו לדבר על תקשורת אבל נתחיל דווקא מפוליטיקה. אנחנו נפגשים יום אחרי הרצח המשולש בצפון, ובשיאה של תקופה אלימה ביותר בחברה הערבית. אתה אישית מפחד?
"אני מפחד מאד. אף אחד לא יכול לדעת איך זה יפגוש אותו. יש משהו שנמצא בראש ובלב של כל אזרח ערבי במדינת ישראל שלא קיים אצל היהודים - הפחד לצאת מהבית. שאתה מפחד שזה יפגוש אותך ואז לא תהיה בחיים. אספר לך מקרה אישי. לפני כמה שנים ישבתי בית קפה עם חברים, מקום נורמטיבי, בשעות הערב המוקדמות, ולפתע נכנס למקום רעול פנים, חיפש מישהו, ירה באוויר וברח. שנייה אחרי זה ראיתי את אחד החברים שלי מדמם מהראש. הוא צלם והיינו אחרי צילומים לכתבה. בנס הוא נמצא איתנו היום בחיים, והטראומה הזו מלווה אותי עד היום. ליהודים קשה להבין מה זה לחיות כשאתה מתקשר למשטרה והיא לא מגיעה ואתה מתקשר לאמבולנס ולוקח לו 50 דק' להגיע, כשהחבר זרוק חסר הכרה. זו המציאות שהאזרחים הערבים חיים בה שנים רבות".
אז איך אתה מסביר את העובדה שהיו לנתניהו יותר בוחרים ערבים מאשר למרצ?
"מה שעבר על החברה הערבית בעשור של נתניהו, זה בעיקר ייאוש ותסכול משינוי. החברה יצאה בהמוניה כדי להפיל את הממשלה. ואז מה קרה? הנבחרים מהשמאל עשו את ההפך. נוצרה תחושה בחברה שלא משנה מה היא תעשה, בסוף היא תקבל את נתניהו. ממול, נתניהו פתח בקמפין חזק, ממוקד וחכם מאד בחברה הערבית. באותו זמן, בבחירות האחרונות כלומר, לא ראו שום אלטרנטיבה. הערבים ראו שהמרכז שמאל הזה הוא חיקוי לא כל כך טוב של נתניהו. שהוא זה שנותן את הלגיטימציה".
חזרה לתקשורת. להיות עיתונאי ערבי בתקשורת היהודית זה תיק. מאיפה יותר תוקפים אותך יותר, מהצד הערבי או דווקא היהודי?
"להיות עיתונאי ערבי בתקשורת הישראלית-העברית, בטח המיינסטרימית, משרת את שני הצדדים. השמאלנים ייקחו ממך מה שהם רוצים כדי לנגח את הימין, וההפך. זה מזכיר לי את כניסת רע"מ לכפר המכביה, כשכל המפלגות הגיעו לשולחן המו"מ. היחידים שלא התקבלו בצרחות היו דווקא הם, בגלל הקונסטלציה הפוליטית. שכולם היו איתם בסוג של דיאלוג. זה קצת דומה גם למה שקורה לי כעיתונאי".
זה בעצם התהליך שקרה גם בתקשורת. מרגע שנתניהו נתן את האוקי גם חדשות 12 קפצו על העגלה.
"איזו תיאוריה עשית פה. אני לא אגיד אם זה נכון או לא, אבל אני עיתונאי, ואני מסוג העיתונאים שתמיד ייצאו להגנת התקשורת. אני חושב שנפלה פה החלטה מקצועית - שעד מתי אפשר שפרשן יהודי יישב ויתווך את המציאות של החברה הערבית. הרי יש מצבים שאתה צריך להסביר תהליכים, דבר לדוגמה על מועצת השורא, ויסלחו לי כל עמיתיי היהודים - הם לא יודעים להסביר את זה. גם אם הם היו בכל היחידות הצה"ליות הנכונות, הם לא מכירים את המציאות של המגזר".
לא שונה מאמנון אברמוביץ'
ירדו על עמית סגל שטעה בתחזית שלו על הקמת ממשלת השינוי, אבל גם אתה טעית. הערכת שתקום ממשלת הליכוד-רע"מ.
"זה נכון, ולדעתי עדיין נכון. אם עכשיו לנתניהו יש ממשלה הוא עדיין הולך אתו. מסיבה אחת פשוטה: כי יש לימין ולנתניהו את היכולת לעשות את השינוי כלפי החברה הערבית, מה שאין לשמאל ולמרכז ולממשלה הנוכחית".
התוודעת לציבור הישראלי דרך הנוכחות שלך באולפנים בזמן שומר החומות, ועכשיו ב"אולפן שישי". אבל יכולה לחלוף חצי מהדורה שבה ידברו על כל נושא אחר ואתה לא תדבר, עד שידברו על המגזר.
אולי אתה ערבי מחמד?
"מה זה ערבי מחמד? אני עיתונאי. אמנון אברמוביץ' מדבר על הקורונה? גם הוא ממתין עד שיגיעו לתחומים שלו. כשאני בתקשורת אני מופיע כי אני עיתונאי, לא כי אני ערבי. אחרי ההופעה הראשונה שלי, כשכולם דיברו על זה שרע"מ לא עוברת את אחוז החסימה, וצדקתי. יום אחרי הוזמנתי שוב וכשיצאתי יצא אלי גיא סודרי (עורך המהדורה ד.ו) ושאל מה התגובות. אמרתי שיש המון ואז הוא אמר לי משפט חשוב: "אתה קודם כל פה בגלל שאתה עיתונאי. גם בגלל שאתה ערבי, אבל קודם כל בגלל שאתה עיתונאי".
אז אין גזענות בתקשורת? אתה קצת עושה נעים בגב.
"זה שהתקשורת העברית נהגה בגזענות כלפיי החברה הערבית זה לא סוד. זו לא פרשנות. זו עובדה קיימת. אנחנו הופלנו פה לדורות, במיוחד בייצוג התקשורתי. אבל גם עלינו כמגזר יש אחריות. אנחנו לא ניסינו להיכנס לתקשורת העברית. אפילו אני, עד לפני שנה הרגשתי שהמסך הזה עוין אותי".
"שני סוגים של ערבים"
מה גרם לך בכל זאת לפתח ערוץ תקשורת עם הקהל היהודי?
"האמת היא שזה קרה בבחירות, שם ראיתי שיושבים פרשנים 'לענייני ערבים' ומציגים נתונים שלא קשורים למציאות. השיא היה ביום שנתניהו ביקר בנצרת כחלק מהקמפיין שלו וראיתי את הדיווחים. אז הבנתי שאני חייב לפתוח טוויטר כדי להילחם בכמות הפיק ניוז בסיקור של המגזר. מאז דברים השתנו. בכלל, יש פה משהו שהתקלקל. אחד מחברי הפאנל אמר לא מזמן 'אני מיצג 53 מנדטים', או להגיד לי 'אתה בקואליציה ואני באופוזיציה'. חברים, אני לא שותף בשיח כזה. אני עיתונאי. אני לא בא לייצג פלח שוק מסוים. אני עושה עבודה מקצועית".
אז מה דעתך, התקשורת שמאלנית?
"רוב אנשי התקשורת שמאלנים, אבל התקשורת עצמה לא שמאלנית. וזה לא פשע להיות שמאלן, ברגע שאתה עושה את העבודה המקצועית שלך זה לא משנה. הרי מישהו שואל אם הלוחם הקרבי שנלחם למען מדינת ישראל, למי הוא מצביע? צריך להפריד בין הבית פוליטי שלו לעבודה המקצועית".
חלק לא מבוטל מהציבור הימני, ולא רק, חושב שהמהומות שפרצו פה בזמן "שומר החומות" הן ביטוי לבעיה לאומית שישראל מכחישה.
"אתה צריך להבין את הציבור הערבי. יש פה שני סוגים של ערבים, אחד שהפנים שב-48 קמה מדינת ישראל והוא אזרח צייתן שומר חוק. ויש כאלו שלא מקבלים את המציאות הזאת. המחבר בין כל הציבורים האלו הוא שכולם לא יכולים להזדהות עם המילים 'נפש הומיה' בהמנון. יחד עם זאת, הם רוצים להיות חלק מהמדינה. אבל בהפגנות האחרונות ראינו את הדור הצעיר שכבר לא מוכן לקבל את זה. הם לא יכולים לקבל את זה כשלידם בספסל הלימודים יש אנשים לא פחות טובים מהם, שנהנים מעדיפות".