"יש בי מהדודו טופזיות. מקווה שלא אגמור כמוהו קשור לברז בתא מעצר"

העיתונאי ינון מגל משמש כמגיש ברדיו 103 (גילוי נאות: גם המראיין, אשר שומר על קשרי ידידות עם מגל) ובערוץ 20. בעבר שימש כעורך ראשי של אתר וואלה וכן מגיש "מבט" בערוץ הראשון (ז"ל) ובתפקידים נוספים. מגל התארח בפודקאסט "תיקטוק" של המכון הישראלי לעיתונות, ושוחח בין היתר גם על פרשת 4,000, הקושי לחזור לפריים טיים של המיינסטרים, המשיחיות הלא מתנצלת ואפילו על מי טו. חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתב. האזינו לשיחה המלאה.

נתחיל באקטואלי. השבוע פתחת את התוכנית היומית (לצד בן כספית) עם כל הסופרלטיבים שנתנו עיתוני סופ"ש לבנט. אתה טוען שהתקשורת מתחנפת ומחבקת אותו. בכלל, מאז שהצהיר על כוונתו להקים ממשלה אתה בקמפיין מתמשך נגדו. אולי בעצם הכל אישי ואתה נוקם בו על זה שלא גיבה אותך כשהיית צריך כשהיית בכנסת ונאלצת להתפטר.

"זו ממש לא נקמה. אני מתנגד לו עניינית ואידיאולוגית. כשאני תוקף את תמר זנדברג זו גם נקמה? אני מהאופוזיציה ולדעתי מה שהוא עשה זו נוכלות פוליטית. הוא הבטיח שלא יישב עם מרצ, שלא יישב עם לפיד, שלא יישב עם רע"מ - והפר את כל ההבטחות. כשהוא היה שר ביטחון פרגנתי לו ועד שהוא לעשה את זה נתתי לו גיבוי מלא. נכון, אני לא עושה לו הנחות. אולי אם הוא לא היה תוקע לי סכין בגב יכול להיות שהייתי עושה לו הנחות".

אבל זו לא אידיאולוגיה. אין לך בעיה עם העמדות, אלא עם זה שנתניהו לא שם. זה ביביזם.

"נתניהו מבחינתי הוא מנהיג ומייצג של הימין. בנט מייצג ערכים שאני מתנגד אליהם. ערכים של שנאה לנתניהו, למזרחיים, למסורתיים, לחרדים, חרד"לים, ובנט הוא פייק. הימניות שלו התבררה כפייק. הוא הלך עם השמאל".

הוא הבטיח עוד דברים.

"הצחקת אותי".

פייר, התאכזבת שנתניהו לא קרא לך לדגל ושריין לך מקום בכנסת? עבדת יפה בשבילו.

"לא קיבלתי מנתניהו שום דבר מעולם ואני לא צריך ממנו כלום. להפך, הוא רק פגע בי. גם כשהייתי ברשות השידור עם חבורת הזבל הזאת (הנהלת רשות השידור דאז ד.ו.) שבגללה עזבתי את הרשות בעל כורחי וכמעט עזבתי את המקצוע, וגם בוואלה, שכידוע הוא לא עשה לי חיים קלים, עם כל הלחצים. אף פעם לא התקשרתי אליו, והוא התקשר אלי פעם אחת להגיד לי מברוק על זה שנסגר לי התיק בזמנו. אין פה עניין אישי, אני רוצה שהוא יהיה ראש הממשלה. אם אני אחזור לפוליטיקה ואלך לליכוד, אלך לפריימריז. אני לא צריך שיריון, אני מספיק חזק ולא צריך את הדברים האלה".

איך בעצם הפכת לביביסט. בעצם המצאת את עצמך מחדש. זה משרת אותך הטיקט הזה.

"אתה שואל על נקודה נכונה, ועדיין אני אומר שלא. היום אני מבין בדיעבד שגם כשלא הייתי ביביסט מובהק, זה היה כשרציתי לשמור מרחק מהאני האמיתי שלי. כשאני עם ביבי זו האמת המוחלטת שלי. כשאני נותן לעצמי דין וחשבון, הביביזם הוא הכי נאמן לאמת שלי".

ואולי החיבור הזה הוא בכלל לילד הרע, לאופוזיציונר הנצחי שתמיד מחפש לבעוט בדלי.

"בזה אני חושב שאתה צודק. זה חלק מהאנטגוניזם שיש לי כלפי ישראל הראשונה. הוא מייצג אצלי את העובדה שאני דוס ושאני אמוני ושזהו תפיסת העולם שלי והתפיסה הזו מושתקת בתקשורת".

אגב, אתה עדיין רואה את עצמך כיורש של נתניהו?

"כן, במובן הזה יותר קל לי עכשיו כי להחליף את ביבי קשה, להחליף את בנט ולפיד קל יותר".

שמת לב שקמה ממשלה שהיא לא של נתניהו והשמיים לא נפלו, כן? אגב, ממשלה שהביאה תוך חודש וחצי הישגים לימין - גם בפשרה באביתר וגם עם הריסת בית המחבל.

"נו באמת, גם השמש זרחה. כן היא זורחת בבוקר. היא זרחה גם במקומות יותר טראגיים. אבל אתה רואה מה קורה פה: שהאו"ם חוזר, והאיחוד האירופאי והסכם הגרעין. שיש כאן תהליכים מסוכנים של חזרה של השמאל שיובילו לשפיכות דמים".

פרשת 4,000. חלקה כזכור התרחש כשהיית עורך וואלה, ועל כך אתה צפוי להעיד גם בביהמ"ש. אני רוצה לשאול על משהו אחר. עמדת באותם ימים מאחורי קמפיין "קודם כל ישראלי" של האתר, אבל בפועל, היית קודם כל עיתונאי. נאבקת עבור ידיעות שאתה מתנגד להן אידיאולוגית. אתה מבין את הסתירה?

"לא. המאבק פה היה מאבק מקצועי נטו. לא אהבתי שנכנסים לי לשיקולים וזה פגע לי בחופש העיתונאי וכן, יש פה גם ענין של אגו - אתה עורך וכל היום משגעים אותך. אתה זוכר מה קרה פה עם אילן ישועה והכל. זה היה מכבש. הוא איש שיש בו אלימות מסוימת של צעקות. בסוף עזבתי את המקום בגלל זה. הוא גם הוריד אותי מההומפייג' באיזה שלב, ורצה לשים שם עיתונאים שאולי הרבה יותר שמאלניים ממני אבל גם הרבה יותר כנועים וצייתנים ממני. לי זה לא התאים. אבל בין זה לבין להוכיח שוחד - המרחק הוא מאד גדול. אין לי מושג.

"ובכל מקרה, מה שבאתי להגיד אז זה קודם כל יהודי, רק שאי אפשר להגיד פה את הדברים האלו, אז אמרו ישראלי".

לפני כמה חודשים כתב קלמן ליבסקינד במעריב טור על "גידולי הפרא שגדלו בשולי עיתונות הימין". מה בעצם הבעיה שלך עם עיתונאים חובשי כיפה מהציונות הדתית כמו נניח עקיבא נוביק או שרקי, שמצופה מהם "לעשות את העבודה" והם בוחרים להיות קודם כל עיתונאים? אתה הראשון שצריך להבין לליבם. היית שם.

"חה חה חה. הפרשנים הכי בכירים בתקשורת ההמונים הם שופרות של בנט שכותבים את אותן רפליקות, שעמיחי שיקלי מטורלל. זאת עבודה עיתונאית? אתה מדבר איתי על עקיבא נוביק ושרקי? תעשה לי טובה".

אז כולם כלבלבים מפוחדים?

"לא יודע מה זה כולם. יש כאלו שיש להם הבלחות ויש כאלה שתמיד ככה. אני יודע להגיד לך באופן כללי שאני מכיר את זה כי הייתי שם, אני יודע כמה זה קשה לצאת נגד הבון טון ולהגיד את העמדה שלך, אבל הם לא אומרים את העמדה שלהם. אתה יודע עוד משהו? הם טמבלים. כי אם היו אומרים את האמת שלהם הם גם היו יותר פופולריים וחזקים וגם היו עושים יותר כסף. כשאני אומר את העמדה שלי ולא מפחד אני בן חורין ואני הרבה יותר בולט מהם. אנשים צמאים לשמוע את האמת ומעריכים את זה. לא נעים להם והם רוצים להישמע כאילו הם מהליברליים והפרוגרסיביים, תאמין לי שאני מרחם עליהם. למה עשינו את כל מהפכת הכיפות הסרוגות בתקשורת? תהיו יותר אמיצים. תביאו תפיסת עולם. תפסיקו לפחד זה מביך".

עד כמה העימות מול בן בשידור אמיתי או שמדובר בסוג של הצגה?

"תשמע, כל החיים זה הצגה, אבל בסוף זה גם אמיתי. זה גם שואו וגם אמונה. אני אומר דברים שאני מאמין בהם, אבל משתדל שזה יהיה בצורה שגם מעוררת עניין".

אתם מדברים מעבר לשידור?

"אנחנו לא חברים, אבל לפעמים עולים בשידור גם דברים אישיים, זה חלק מהקסם".

ההתחזקות של 103 על פני גל"צ קשורה גם לרצועה שלכם. אתה מרגיש כוכב? תחושה שאתה מסתובב כמו בימים הטובים של דודו טופז.

"זה מעניין שאתה מזכיר אותו כי אני מרגיש שיש בי מהדודו טופזיות רק מפחד לא לגמור כמוהו קשור לברז באיזה תא מעצר. זה ברור שהתהילה הזו היא בת חלוף. אתה רואה את דן שילון, חיים יבין, אפילו איבגי - זה ברור שהטאלנטיות הזו היא זמנית. השידור הוא זירת קרב".