באיחור של עשור, נוני מסיט את הספינה של ידיעות אחרונות

בשנת 2013 התפרסמה בוואלה! ברנז'ה ידיעה קטנה וקצרה תחת הכותרת "ידיעות אחרונות איחוד". בידיעה דווח על שני תקני כתבים בשתי מערכות החדשות של העיתון ואתר הקבוצה ynet שיאוחדו - הכתב לענייני פלסטינים וכתב הבריאות. הידיעה מוסגרה אז כסנונית שנייה (אחרי הספורט) לאיחוד התקנים, כחלק ממהלך נרחב של איחוד מערכות בתוך קבוצת ידיעות אחרונות. בידיעה הופיע גם תאריך יעד: "המהלך צפוי להיות מושלם בשנת 2015 עם מעבר כל מערכות הקבוצה לבניין אחד בראשון לציון".

על רקע הליך האיחוד נעשו גם שינויים פרסונליים שכללו מעבר בכירים בין המערכות, כך לדוגמא סגנית עורך ידיעות אחרונות וראש מחלקת החדשות אז, הדס להב, מונתה לתפקיד המשנה לעורך ynet אז (ועורך וואלה! כיום) ערן טיפנברון.

מאז זרמו לא מעט כלי רכב באילון, קבוצת ידיעות אחרונות אמנם עברה כולה לדור תחת קורת גג משותפת בראשל"צ אבל אותו איחוד מדובר התגלגל בעצלתיים. עד השבוע.

הפרסום בדה מרקר אודות מינוי ניר כהן לראש מחלקת החדשות המאוחדת של עיתון ידיעות אחרונות ואתר ynet הצליח להפתיע רבים, אבל יותר מהכל הוא מסמל את דרכה של הקבוצה ואת מערך יחסי הכוחות בתוכה, בעיקר זה של הפרינט מול הדיגיטל. 21 שנים מהקמתה, ובאיחור של כמעט עשור, הפכה זרוע האינטרנט של קבוצת ידיעות אחרונות למרכזית והמובילה, לא רק בתקציבים אלא גם בתפקידים, ובעיקר במקום החשוב ביותר - בתודעה הפנימית של החברה.

על הזיהוי של כהן כאיש ynet מובהק מעידים קודם כל קורות החיים שלו. כהן עובד כבר 15 שנה במערכת ynet. הוא החל את דרכו כצלם ועורך במדור הספורט ובהמשך שימש גם כמגיש תוכניות אקטואליה באתר. לפני שלוש שנים כהן מונה לתפקיד סגנו של עורך האתר, דרור עמיר.

המהלך לאיחוד המערכות בידיעות אחרונות החל כאמור כבר לפני למעלה מ-8 שנים, כאשר משנה לשנה היעד התרחק שוב ושוב מסיבות מגונות. ראשית, הירידה המתמדת בקריאת העיתונות היומית המודפסת - ובעקבותיה הירידה החדה במחירי הפרסום. כניסת הרשתות החברתיות האיצו את התהליך עם מעבר לצריכת תוכן פסיבית ולהקמת גופים מתחרים והעמיקו את המשבר בו מצויה הקבוצה. ואם זה לא הספיק, נאלצו בידיעות להתמודד עם כניסה של עיתון חינמי חדש, בעל כיסים עמוקים במיוחד ומוטיבציה גדולה במיוחד. ישראל היום שמו.

כאקט הביניים הוחלט לרכז את עיקר המאמצים בגזרת הסופ"ש, שם מחירי הפרסום נותרו (יחסית) גבוהים, ותכני העיתון הועלו במתכונת מצומצמת לאתר. בדרך זו ניסו בחברה בעיקר למזער נזקים ולייצר הלך רוח של נוכחות דיגיטלית. המשימה, בכל הנוגע לסופ"ש דווקא הצליחה, והעיתון בלם את הירידה במספר הקוראים ואף שמר על הובלה מול ישראל היום.

על רקע דעיכת הפרינט, נתקל ידיעות גם בחזית העיתונאית: למעשה, למעט איים בודדים כמו הסקופ של נחום ברנע לפני כשנה על הסכם מכירת ה-F16 לאמירויות כחלק מעסקת אברהם, העיתון כמעט וחדל מלקבוע סדר יום. בנוסף, הוא נתקל פעם אחר פעם בביקורת על היותו מוטה לטובת בעלי הון ופוליטיקאים חזקים (אולמרט, ואז שרון). המכה התדמיתית הקשה ביותר שניחתה על העיתון הייתה כמובן פרשת 2,000 שהעמידה את המו"ל נוני מוזס תחת כתב אישום, ושיקפה את האופן בו הוא עצמו ניסה לכאורה לסחור בעובדי העיתון. לכל אלו התווספה גם ביקורת על היעדר גיוון בכותבי העיתון, מה שהוביל לפני מספר שנים לגיוסו של עמית סגל ככותב ראשי בסוף השבוע, על חשבון דחיקת רגליהם של ברנע וסימה קדמון.

ולבסוף - הקבוצה עברה שני גלי קיצוצים משמעותיים, כשהשלישי והגדול בהם נתקל בקרב הדיפה של ארגון העיתונאים ואיגודי העובדים בעיתון. במקביל, גם הנהלת הקבוצה שינתה תוך שנים ספורות את פניה: העורך הראשי של העיתון, רון ירון הצליח להימנע מלקיים את גל הקיצוצים הנדרש ועזב לטובת עורך מהשדרה הצעירה - נטע לבנה. גם עורך ynet, יון פדר, עזב ובמקומו מונה דרור עמיר. בחזית המסחרית נאלץ מוזס להיפרד מאבי בן טל שעזב לטובת ניהול רשת.

ממול, דווקא ynet הוכיח במשך השנים צמיחה, ושמירה קפדנית על הובלה בזירת האינטרנט, זאת מול זעזועים שפקדו מתחרים כמו וואלה ומול הכישלון ההתחלתי של מאקו לייצר חדשות, שבעקבותיו הוקם המיזם האלטרנטיבי של חדשות 12 - N12. גם הניסיונות הכושלים של ישראל היום לייצר מתחרה ראוי בדיגיטל הותירו ל-ynet מרחב תמרון גדול דיו.

הקמת ynet+ בשנת 2020 סימנה את היעד הבא: הפרחת בלון ניסוי לחומת תשלום, לפני הקמת חומה דומה גם לתכני העיתון. בסוף התהליך צפויים מרבית תכני העיתון וכן של כלכליסט לעמוד מאחוריה. התכנים של ynet לא יהיו בתשלום, והאתר יישאר פתוח לציבור. המשימה העיקרית של הגוף המאוחד תהיה ייצור אותה סינרגיה שתצליח לשמור - למרות ויתור על לא מעט כתבים ועורכים - על רוח לחימה עיתונאית, אבל גם על שורת רווח.