צינון? דלתות מסתובבות? כל הכשלים במינוי ליסה פרץ

פרץ לא צריכה לשבת בבית עד קץ הימים. אבל גיוסה לגלובס לאחר ששורת עובדים בהארץ עמדו על פיטוריה, מעלה שאלות אתיות דווקא על העיתון - שרק לאחרונה ניגח את השופט בדימוס מלצר על כך שלא לקח תקופת צינון | ובינתיים, תסיסה בקרב העובדים וברשת

26/01/2022
תם עידן: מעכשיו גלובס הצטרף רשמית למשפחת העמים המבוקרים. לטוב, לרע, ואם צריך גם למכוער. ראו בזאת גילוי עבור העבר, אבל גם מראה מקום לעתיד. גילוי נאות נוסף: אני וליסה פרץ מכרים

נתחיל בגילוי נאות (אם תרצו, מלא) המגלם גם דילמה, שלמעשה נפתרה: עבדתי בגלובס תקופה לא ארוכה (כשנה וחצי), ומאז שסיימתי את עבודתי שם התחבטתי רבות כיצד והאם לבקר את העיתון מתוקף עבודתי. כולנו בני אדם, ותמיד קיים החשש שמה שאכתוב ייראה מושפע או מוטה מתוקף חוויותיי או ניסיוני האישי (שדווקא אינו רע בעיקרו, כמו גם אופן עזיבתי שהיה מכובד וללא טונים צורמים). ובכן, הדילמה נפתרה דווקא על ידי לוח השנה, שחשף שבדיוק החודש עברה שנה מאז - זמן פחות או יותר כפול מזה שהקצבתי לעצמי כתקופת צינון. המחשבה שמאחורי ההקצבה (שעניינה בערך רק אותי) הייתה פשוטה: לוודא שתקופה מספיק ארוכה עברה גם כדי שתהיה לי פרספקטיבה - וגם כדי למנוע ולו לרגע מראית עין של בעייתיות.

אבל כאמור, תם עידן: מעכשיו גלובס הצטרף רשמית למשפחת העמים המבוקרים. לטוב, לרע, ואם צריך גם למכוער. ראו בזאת גילוי עבור העבר, אבל גם מראה מקום לעתיד.

גילוי נאות נוסף: אני וליסה פרץ מכרים. עוד יצוין כי הדברים נכתבו לאחר לא מעט שיחות עם עיתונאים בגלובס, כולם חוששים בשלב זה להביע דעה פומבית לייחוס. עיתונאים נוספים שלא משורות העיתון, דווקא הביעו את כעסם בבירור.

עוד בוואלה!

אחרי שעזבה את "הארץ" בעקבות תחקיר על התעמרות - ליסה פרץ מגיעה לגלובס

לכתבה המלאה
ליסה פרץ(צילום: מערכת וואלה! NEWS, איליה מלניקוב, באדיבות מגזין "את")

על התעמרות אין צינון?

איך קורה שמקבלים אדם שהתעמר למקום עבודה אחר - זהה - אחרי פחות מחצי שנה. גורמים בגלובס מזכירים שרק לפני ימים ספורים באותו גלובס בדיוק קוננו על כך שנשיא מועצת העיתונות השופט בדימוס חנן מלצר שמונה ליו"ר מגדל - לא עבר צינון

לא בטוח שליסה פרץ, שעל גיוסה לגלובס לאחר ששורה ארוכה של עובדים העידו שהתעמרה בהם וששורה ארוכה עוד יותר דרשה מהנהלת "הארץ" לפטרה - צריכה לשבת בבית עד קץ הימים. לכל אחד ואחת מגיעה מחילה, וגם מקום עבודה. אבל קשה להתעלם מהשאלות האתיות שמעלים עיתונאים מתוך העיתון, שלא אחת מטפל גם הוא בנושאים אתיים או בתחום יחסי העבודה.

נזכיר: תחקיר "זמן ישראל" שפורסם לפני כחצי שנה חשף כעשרים עדויות של אנשים שעבדו תחת עריכתה של פרץ במוסף גלריה ב-13 השנים האחרונות - המלמדות על סביבת עבודה רעילה, ספוגה בזלזול, אלימות מילולית, התעלמות, הלנת תשלום והתעמרות, במיוחד בנשים הכפופות לה. "הרגשתי שהיא מנסה למחוץ אותי כמו ג'וק קטן", "היא דרסה אותי יום-יום, כל פעם קצת", "אתה מרגיש כאילו עושים לך גזלייטינג", "אני מתייחסת אליה בתור טראומה" היו רק חלק מהציטוטים שהובאו בתחקיר. פרץ אגב, מעולם לא הכחישה את הדברים, התנצלה ואמרה: "אני מבינה את הפגיעה ומביעה עליה חרטה וצער. מבקשת סליחה מכל עובדת ועובד שפגעתי בה ובו".

אבל השאלה הראשונה שעולה מהצהרת עורכת גלובס נעמה סיקולר על הצטרפותה של פרץ לעיתון, קשורה בכלל למהות: איך קורה שמקבלים אדם שהתעמר למקום עבודה אחר - זהה - אחרי פחות מחצי שנה. גורמים בגלובס מזכירים שרק לפני ימים ספורים באותו גלובס בדיוק קוננו על כך שנשיא מועצת העיתונות השופט בדימוס חנן מלצר שמונה ליו"ר מגדל - לא עבר צינון. הגורמים מזכירים כי עורכת העיתון נעמה סיקולר, שלא מרבה לכתוב על גבי העיתון את דעותיה, אפילו התייחסה לכך בטור מיוחד. או כפי שאמרה לוואלה! ברנז'ה עיתונאית ותיקה במערכת: "על התעמרות אין צינון?".

תקדים מלצר. גלובס(צילום: צילום מסך, צילום מסך)

עיתונאית אחרת אמרה היום לוואלה! ברנז'ה כי "מדובר בטירוף מערכות מוחלט. רוב העובדים פה כבר חדשים ולכן לא יגידו על זה דבר, אבל מדובר במחיקה מוחלטת של כל מה שמותר ואסור לעשות. זלזול כזה לא זכור לי". עובד אחר ציין כי ועד העובדים החלש ככל הנראה לא יעשה עם זה דבר, אבל בכוונתם לפנות לארגון העיתונאים כדי שיבדוק את הנושא.

גם שני עובדים נוספים אמרו לוואלה! ברנז'ה דברים ברוח דומה. אחד מהם, שעבד עם פרץ בעבר, אף הביע חשש אישי מנקמה. לדבריו, "מדהים שבנושא כל כך רגיש של מינוי עובדת עם רקע בעייתי כל כך, איש לא חושב אפילו לשוחח איתנו לפני".

בניין מערכת גלובס. ראובן קסטרו
בית עיתון גלובס(צילום: ראובן קסטרו)

אמון הציבור בתקשורת

העובדים מזכירים גם את הקוד האתי של גלובס, המדבר לא מעט על שקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות, ותוהים האם דירקטוריון גלובס היה שותף להחלטה לגייס את פרץ

מכאן לעניינים האתיים. לפני כמה חודשים טען אלדד יניב שהוצע לו לכתוב בגלובס למוסף "אמון הציבור במערכת המשפט" - הצעה שקיבל באופן אישי ממו"ל העיתון הכלכלי אלונה בר און. בעקבות האמירה - שהפכה לחילופי דברים ברשתות החברתיות, הוציאה בר און מכתב ארוך לעובדי העיתון בו הצהירה כי באופן גורף ומובהק היא איננה מתערבת בעבודת המערכת. אם כך, מעלים לא מעט עובדים בעיתון שאלה נוספת: איך קורה שחברה טובה שלה (הגדרה שהיא עצמה נותנת) נכנסת לעבוד בו?

העובדים מזכירים גם את הקוד האתי של גלובס, המדבר לא מעט על שקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות, ותוהים האם דירקטוריון גלובס היה שותף להחלטה לגייס את פרץ.

והשאלה האחרונה נוגעת לאמון. רבות נכתב, גם על דפי גלובס, על מושג האמורפי "אמון הציבור בתקשורת". לפני חודשיים הגיבה בר און לשאלת וואלה! ברנז'ה בנושא גיוסה של פרץ כי "מדובר בלהדמ". ייתכן שאז המינוי היה עוד בחיתוליו, אבל האם הכחשה גורפת של אמת בהתהוות מוסיפה לאותו אמון?

למו"ל גלובס הופנתה השאילתה הבאה:

1) איך קורה שמקבלים עובד שהתעמר למקום עבודה אחר - זהה - אחרי פחות מחצי שנה
2) לפני כמה חודשים אלדד יניב טען שהוצע לו לכתוב בעיתון, בעקבות זה הוצאת מכתב ארוך לעובדים בו הצהרת כי באופן גורף ומובהק אינך מתערבת בעבודת העיתון. אם ככה, איך קורה שחברה טובה שלה נכנסת לעבוד בו
3) בקוד האתי של גלובס נכתב כי תהליכי קבלת ההחלטות יהיו שקופים - האם דירקטוריון גלובס היה שותף להחלטה

טרם התקבלה תגובתה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully