הפילוסוף היווני אפיקטטוס הזהיר מפני הִתְחַכְּכוּת בזרים וטיפשים. אם אין ברירה, ואותם טיפשים מכריחים את עצמם עליך, יש להיזהר שלא להידרדר לרמתם. "אם החבר מלוכלך, מן הסתם גם מי שבא במגע עמו יתלכלך, גם אם הלה נקי וטהור ביסודו". יאיר לפיד פספס את השיעור הזה של אפיקטטוס והחליט לטבול את חליפת ראש הממשלה המעומלנת שלו בתוך ביב השופכין המצחין ביותר של הפוליטיקה המקומית.
בצעד שאפשר לכנות אותו כ"יאיר לפידיזם קלאסי", החליט ראש הממשלה יאיר לפיד לפנות לוועדת הבחירות המרכזית באמצעות עורכי הדין של מפלגת "יש עתיד", במטרה להציג את ערוץ 14 כ"גוף פעיל בבחירות". לפי העתירה, הערוץ "מנצל באופן ציני את הכותרת 'עיתונות' לטובת תעמולה בוטה, ואת כסות הענייניות המיוחדת לכלי תקשורת לטובת פעילות פוליטית מובהקת".
ראוי לציין שבבסיס הטענה של יאיר עתיד/יש לפיד יש לא מעט אמת. ליתר דיוק יש הרבה אמת. ערוץ 14 הוא לא ערוץ "בעל אופי ימני" או "שמרני". ערוץ 14 הוא ערוץ ביביסטי. ערוץ שכל מהותו הוא לפגוע ביריביו של נתניהו (בין אם מימין או משמאל) ולהאדיר את שמו של יו"ר האופוזיציה, מי שזכה דווקא כאן בוואלה! ברנז'ה לכינוי "שליח השם" על ידי מגישי הערוץ.
צפיית מחאה
ערוץ 14 לא בוחל באמצעים רטוריים ומניפולטיביים כדי לתמוך במועמד שלו לראשות הממשלה, כולל בין השאר תעמולה יומיומית ומתמשכת נגד אופיו של יאיר לפיד. האמת היא שכל מי שעיניו בראשו רואה את זה. לא צריך להיות פרשן תקשורת מדופלם כדי להבין שערוץ 14 הוא ערוץ מגויס. מעט הצופים שמגיעים לערוץ לא מגיעים כדי להשתכנע, הם כבר משוכנעים. זו צפיית מחאה. אנשים שמאסו בגופי התקשורת המסורתיים שזכו לדמוניזציה מצד משפחת נתניהו ועושי דבריהם במשך שנים, ובוחרים בשלט לתמוך במנהיג העליון על ידי צפייה בינון מגל, אראל סג"ל, ברדוגו, ריקלין ושות' ושות'. וזה בסדר גמור.
כן, יהיו מספיק שמאלנים טהרנים שיצעקו שזה לא תקין שערוץ שקיבל רישיון לשידורי מורשת בכלל מנצל את זמן המסך שלו כדי להריץ מועמד לראשות הממשלה. וכן, יכול להיות שהם צודקים. אבל מי שמבקש להיות מנהיג, בטח במדינה כמו ישראל, לא יכול לחתור להיות "צודק", אלא חכם. והצעד של יאיר לפיד הוא הכל חוץ מחכם. העתירה הזאת מתאימה למפלגות קטנות ומעצבנות כמו מרצ, ולא למישהו ששואף להנהיג את המדינה.
דווקא כשהוא מגיע לישורת האחרונה של קמפיין הבחירות כראש ממשלה מכהן, לפיד היה צריך להמשיך את התעמולה השקטה והממלכתית שלו. לשדר עסקים כרגיל. לעשות "קמפיין ראש ממשלה" כמו בספרים. לנאום באו"ם, להיפגש עם ראשי מדיניות, לנשק תינוקות ולעשות סרטוני שנה טובה חמודים בטיקטוק. קפיצת הראש המשונה הזאת למלחמה מול כלי תקשורת שאפשר, ואף עדיף, להתעלם ממנו - לא משרתת את הקמפיין הממלכתי של לפיד, ומציגה אותו כקטנוני וחלש. אם הוא לא מסוגל להתמודד עם פינה הומוריסטית בתכנית "הפטריוטים", איך הוא יוכל להתייצב מול איראן?
איפה הכסף?
ומילא אם שאר ערוצי התקשורת היו ישרים כסרגל. האם מישהו יכול להגיד עם יד על הלב שבשידורי החדשות של ערוצים 11, 12 ו-13 יש אובייקטיביות מלאה? אראל סג"ל וינון מגל משדרים גם ברדיו 103FM, ברדוגו שידר עד לפני כמה חודשים בגלצ, האם גם את התחנות האלה צריך לסמן כגופים פעילים בבחירות? כל זה כמובן עוד לפני שדיברנו על העובדה שיאיר לפיד עצמו הוא בשר מבשרה של התקשורת. ארבעה חודשים לפני שהקים את "יש עתיד" הוא עדיין הנחה את "אולפן שישי" בערוץ 2 (אז עדיין תכנית חדשות חשובה).
שלושה חודשים לפני שהכריז רשמית על כניסתו לפוליטיקה, טור מאת יאיר לפיד תחת הכותרת "מרד העבדים" השתלט על מרבית השער של "ידיעות אחרונות" (אז עדיין עיתון משפיע), והמאמר תפס, באופן נדיר, את כל הכפולה הפותחת של העיתון. את החלטתו לרוץ לבחירות הוא עשה גם בעיתון, עם הטור "איפה הכסף" הבלתי נשכח, שחזר אליו כמו בומרנג כשהתמנה לשר האוצר. ססמאות הבחירות של המועמד לפיד צצו כבר אצל עטו של העיתונאי יאיר. במובן הזה אפשר לפחות לתת ללפיד את הקרדיט, אין ספק שיש לו ניסיון בלזהות ערוצי תעמולה כשהוא רואה כאלה - פשוט כי הוא כיכב בכאלה הרבה לפני שערוץ 14 עלה לאוויר.