בשבוע שעבר התקיים בתל אביב כנס שיזם יועץ התקשורת, רונן צור, נגד ההסתה של ערוץ 14. הכנס התקיים אחרי שהמחאה נגד הערוץ עלתה מדרגה בעקבות השידור שבו ביזה הערוץ את החיילים שנהרגו בגבול מצרים. כזכור, מדברי הפרשנות של הכתב הצבאי של הערוץ, הלל ביטון רוזן, ושל המגישים, בועז גולן וינון מגל, ניתן היה להבין, כי האסון נבע משירותם המשותף של גברים ונשים, תוך רמיזות מעוררות קבס להפקרות מינית וללקיחת סמים, הנובעות מ"אג'נדות שמאל מטורפות".
המחאה נגד הערוץ, המרבה לשדר דברי בלע מסוג זה, היא כמובן צודקת וראויה. ערוץ 14 עקף מזמן את פוקס ניוז מימין, והפך לפלטפורמה רעילה, המציבה בלב הפריים טיים את הגרועות שבתיאוריות הקונספירציה ומשדרת לצופיה שקרים כעניין שבשגרה (עוד לא התאוששנו מהכותרת "נסיון לינץ' באשת ראש הממשלה"). לאורך השנים זכה הערוץ להנחות סלב מפליגות בדמות פטורים והקלות רגולטוריות. בחסותן הפך מערוץ מורשת ממלכתי לערוץ תעמולה בשירות נתניהו.
אבל למחות נגד ערוץ 14 זה גם קל. הערוץ הוא כל כך קיצוני, כל כך הזוי וכל כך מביך, שהטרלול שלו זועק לשמיים והשפעתו העיקרית היא כנראה בלשכנע את המשוכנעים. רובם המכריע של הצופים בערוץ 14 כנראה יודעים בדיוק במה מדובר, ואם הם בוחרים לזפזפ ל-14 זה כנראה כי הם מחפשים את ערוץ הבית האידיאולוגי שלהם - לא את מקור החדשות האמין ביותר באזור. אחוזי הצפייה בערוץ אמנם זינקו באחרונה, וזה מטריד, אבל סביר שרוב הצופים שנדדו לערוץ 14 אינם בדיוק קולות צפים או מתלבטים. מדובר כנראה בעיקר בתומכים מובהקים של נתניהו והימין, המצופפים שורות בעקבות ההפיכה המשטרית (כמו כולנו). זה לא אומר שהמחאה נגד הערוץ מיותרת - כלל וכלל לא - אבל להתמקד דווקא בו זה גם קצת לעשות לעצמנו חיים קלים.
הצבא המוסרי בעולם
עם כל הכבוד לערוץ 14, התודעה הפוליטית של מיליוני ישראלים מעוצבת כבר שלושים שנים בראש ובראשונה על ידי ערוץ 12 של קשת ועל ידי חברת החדשות שלו (עוד מאז שפעלו תחת המותג של ערוץ 2). זוהי מדורת השבט האמיתית, הפלטפורמה הנצפית והמשפיעה ביותר על השקפות הזרם המרכזי בישראל בכל הנוגע לפוליטיקה, לחברה, לכלכלה, לתרבות ומה לא. ולמרות התעמולה כאילו מדובר בערוץ שמאלני ("אלג'זירה"!), הרי שלא היה כאן עוד כלי יעיל ועוצמתי כל כך בצריבת התודעה של הישראלים ללאומנות, לדת, לקיבוע נראטיבים כמו "אין פרטנר" ולסגידה לצבא ולשימוש בכח. וכן, גם לביסוסו של נתניהו כפוליטיקאי המרכזי בדורנו ולמתן לגיטימציה לטענות הרדיפה שלו.
חדשות 12, על הנראטיבים והמסרים המועברים בה ערב ערב, מקפידה לנקוט קו ממסדי ושמרני. ישראל של ערוץ 12 היא לעולם צודקת ולעולם קורבן. רודפת שלום אבל נאלצת להתגונן מפני הערבים שרוצים לזרוק אותנו לים, אילו רק יכלו. צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם ואין עם מי לדבר בצד השני. אם יש ביקורת, היא מתמקדת לרוב בפרוצדורה, ולא במהות (לדוגמא, איך תיפקד הצבא בקרב ומה רמת המוגנות בעורף, אבל לא האם המלחמה הייתה מוצדקת ומה הטעם במצור על עזה).
טיפות בים הריאליטי
הסיקור של נתניהו בחדשות 12 הוא לרוב זהיר, והביקורת עליו - גם כשהיא נשמעת - היא לא אחת "ממלכתית", כמעט מנומסת. נראה שמפחדים שם ללכת עד הסוף עם האמת העיתונאית לגבי נתניהו ומעדיפים להלך בין הטיפות מחשש לצאת שמאלנים. כך, הטענות המופרכות של נתניהו וסביבתו לגבי תפירת תיקים, והדה-לגיטימציה מצדם למערכת המשפט - אלה מוצגות כלגיטימיות וכשוות ערך מבחינה עובדתית וערכית לעובדות העולות מכתבי האישום בתיקי האלפים. הקונספירציה הפכה בחדשות 12 לעוד דעה בפאנל, והשופרות המהדהדים אותה יושבים כמעט בכל שידור. והכל נעשה בשם ה"איזון" ו"מגוון הדעות", בדיוק כמו שנתניהו והימין מקדמים כבר עשרות שנים. במובן זה, ערוץ 12 הוא הוא הפוקס ניוז האמיתי של ישראל.
וזה קורה לא רק בחדשות. ערוץ 12 הפך את הריאליטי למוצר התרבותי המרכזי שאנחנו צורכים כבר שנים בטלוויזיה. בחו"ל פורסמו כבר מחקרים, שהצביעו על הקשר שבין צריכת ריאליטי לבין חיזוק תפיסות וסטריאוטיפים שמרניים. לא יהיה זה מופרך להניח, כי גם בישראל תרמה השתלטותו המוחלטת של הז'אנר על שעות צפיית השיא לעליית התמיכה בכוחות הפופוליסטים. אז נכון, בערוץ 12 יש גם "עובדה", ו"ארץ נהדרת", ועוד תכנים טובים, אבל בסוף אלו הן טיפות בים הריאליטי.
מכאן, שהמחאה נגד ערוץ 14 היא מתבקשת, אבל יצירת שינוי אמיתי בטווח הארוך מחייב אותנו להתמודד לא רק עם אלה המחרבים את הדמוקרטיה מראש ההר אלא עם הכוחות המטים את התודעה ואת התרבות הפוליטית שלנו לימין באופן מתוחכם הרבה יותר. הכוחות שבראשם ערוץ 12.
הכותב הוא משפטן