"רפורמת קרעי" - הסיבה הבאה לחסום את איילון

אמש, שעות בודדות לאחר שבכנסת עבר החוק לביטול עילת הסבירות, התקדמה הממשלה אל עבר היעד הבא שלה - סמלי לא פחות מעילת הסבירות, משמעותי לא פחות (ואולי יותר) ממנו להרס הדמוקרטיה הישראלית - "חוק התקשורת (שידורים)-התשפ"ג-2023" - "חוק שלמה קרעי".

עתידות: אם לא יקום קול צעקה של ממש, הרי שבדומה לעילת הסבירות, "חוק קרעי" יעבור אף הוא בכנסת (ברוב מייאש של 64 מול 0?), לאחר שכמה עיתונאים מטעם יכתבו גם הפעם שמדובר בסך הכל ב"מתווה מרוכך", שניתן לחיות איתו. אמנם לא יהיו בעתיד הקרוב גלי פיטורים המוניים במערכות התקשורת, וגם לא מינויים דרמטיים (אולי מלבד בצמרת תאגיד השידור הציבורי). אבל המסר - יהפוך רשמי: אם אתם (כלי התקשורת) איתנו (מרוסנים, ומעבירים ביעילות את המסרים של לשכת נתניהו כהווייתם), תקבלו כסף והקלות רגולטוריות (אפילו נוותר לכם על הדרישה שהיא סלע קיומנו - שידור מירושלים הבירה). אם לא - לא תשרדו.

בבסיס חוק התקשורת החדש, שתזכיר מפורט שלו פורסם הבוקר (שלישי) להערות הציבור, מבקש קרעי לבטל את הרשות השנייה ואת מועצת הכבלים והלווין (גופים בעייתיים לכשעצמם, ולגמרי לא חפים מהתערבות פוליטית) ולהקים תחתיהן "מועצה" חדשה, שאותה תמנה רשמית הממשלה, עובדיה יהיו עובדי מדינה, והם אלה שיקבלו את ההחלטות הרגולטוריות באשר לתקשורת בישראל. לא ברור איך התפיסה האנטי-דמוקרטית הבוטה הזו מתיישבת עם הנרטיב שקרעי מנסה למכור לציבור מאז נבחר: "נפעל למינימום התערבות שלטונית בשידורים". במילים עדינות-פחות ומדויקות-יותר - קרעי מבקש להקים רגולטור שהוא יחידת סמך שלטונית. בכוחה של רשות הפיקוח הממשלתית הזו, יהיה "לאתר הפרות", לקנוס, לאשר או לשלול רישיונות, לאשר (או למנוע) מיזוגים, הכול כדי לייצר תנאים תודעתיים נוחים לממשלה ולעומד בראשה.

כעת, דמיינו לעצמכם את התסריט הבא: לאחד מעיתונאי חדשות 12 מגיעים חומרים שעשויים להזיק באופן משמעותי לראש הממשלה. הוא מערב בכך את עורכיו, שאף משתפים את הנהלת החברה בעניין (החוק, אגב, מתכוון למוטט את חומות ההפרדה בין הנהלות הערוצים לחברות החדשות שלהן. על כך בהמשך). אלא שאז, מקבלת ההנהלה איתות מ"סביבת שר התקשורת" כי השר בוחן להעניק לחברת החדשות מענק "עידוד תחרותיות" בשווי עשרה מיליון שקל. האם החברה תבחן שוב עד כמה דחוף לה לפרסם את התחקיר?

והנה תסריט דמיוני נוסף. ליו"ר רשת 13 מגיעות המלצות מסביבת ראש הממשלה: העבירו מתפקידו את פרשן המשפט, ברוך קרא, ש"פוגע לכם ברייטינג" - ו"בלי כל קשר נלחץ שתקציב הפרסום של מפעל הפיס בשווי 5 מיליון שקל לשנה יעבור אליכם". בעצם, למה רק מפעל הפיס? מה רע ב"ועידת המשפיעים" משלכם עם ספונסר משמעותי כמו משרד ממשלתי נחשק. רגע, בעצם למה רק ברוכי?

או תרחיש נוסף, שעליו כבר נכתב פה לא מזמן: בעלי חברת HOT, המיליארדר פטריק דרהי, המקורב לראש הממשלה, יבקש לרכוש את רשת 13, כדי שחדשות 13 תוכל לשמש עבורו "שלד" מהיר להקמת חברת חדשות חדשה, עם פתיחת האפשרות, במסגרת חוק קרעי, כמעט לכל שחקן במגרש התקשורתי להקים חברת חדשות. אפשר להניח שהרוח שתשרה על החברה החדשה לא תהיה רוחה ההיסטורית של חדשות 10, עליה השלום. ברשת 13 אמרו בימים האחרונים בתגובה כי "מדובר בתרחיש מומצא", אך אפילו הם הבהירו: "לא מופרך ש-yes או HOT יתעניינו ברשת 13 בעקבות הרפורמה שהצהיר עליה קרעי".

ויש עוד נושא בתזכיר הזה, כאמור לא מדובר מספיק: מיטוט חומת ההפרדה היחידה הקיימת בחוק - דירקטוריון עצמאי לחברות החדשות המורכב גם מאנשי ציבור. לפי התזכיר, למעשה, מרגע שעובר החוק - אין מי שישמור על עיתונאי החדשות בערוצים המסחריים בפני התערבות של שרים או בעלי אינטרסים כלכליים. דמיינו שוב, למרות שזה קשה ומפחיד: יכול שר בכיר, נקרא לו לצורך הדוגמה שר השיכון או התחבורה או התשתיות, להתקשר ישירות לדודי ורטהיים, אבי ניר, נדב טופולסקי ואם צריך גם ללן בלווטניק, ולבקש ממנו להתערב בשיקולים עיתונאים. זו לא דיסטופיה, זו המציאות שתתקיים כאן בחסות החוק.

יש להבין ולהפנים: כל התרחישים המוצגים כאן יכולים להתממש ביתר שאת בעזרת החוק החדש.

זאת ועוד - לפני כניסתו לתפקיד קידם השר שלמה קרעי הצעת חוק להפסקת הפרסום הממשלתי בעיתונים - סכום המוערך בכ-20 מיליון שקל בשנה. השינוי עלול לפגוע בעיקר בעיתונים הגדולים דוגמת "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", שהתרחק במופגן מנתניהו לאחר מות הבעלים שלדון אדלסון. ההצעה נכנסה מאז להקפאה, אבל מה בדיוק ימנע מהשר קרעי להצהיר כי בכוונתו להעלותה שוב לסדר היום? מדוע שגם עיתונים "נייטרליים" דוגמת מגזין ערוץ 14 או גלובס לא יזכו לנתח הוגן מעוגת הפרסום הזו? בלתי סביר? פנו לבג"ץ נטול עילת הסבירות ועדכנו בתוצאות.

אגב, לשכת הפרסום הממשלתית, שלזכות קרעי ייאמר שמאז ומעולם הייתה צינור פוליטי מגושם, לא מופיעה כלל בחוק השידורים. התשובה לכך ברורה: האחריות על לשכת הפרסום הממשלתית (שסיימה את 2022 עם הוצאות שיא של פרסום עצמי בגובה 245 מיליון שקל - גידול של כ14%- לעומת שנת 2018), נמצאת כבר כיום תחת תחום האחריות של ראש הממשלה. נזכיר: בדו"ח מיוחד שהוציאה לשכת הפרסום הממשלתית לאחרונה לבקשת ח"כים מהקואליציה כדי להוכיח "קיפוח מגזרי" לחרדים - עלה כי ערוץ 14 ריבע תוך שנה את הכנסותיו מקמפיינים בחסות המדינה. במילים אחרות: במה שכבר מקולקל לא צריך לגעת.

חלומו (למעשה, תוכניתו, המפורטת והסדורה) של בנימין נתניהו להשתלט על התקשורת הישראלית מעולם לא ירד מהפרק, הוא רק לבש פנים אחרות ושינה טקטיקה. למעשה, כיום כבר אין צורך בשיחות אפלות עם מו"לים בניסיון להטות ספינה בתמורה לסגירת דיל קרטליסטי וגם אין צורך ברמזים: החוק מאפשר להיטיב עם תומכי השלטון. ככה פשוט.

ומילה באשר לשידור הציבורי, שבעצם קיומו נועד לחזק את הדמוקרטיה הישראלית. שם המצב עלול להיות גרוע הרבה יותר - תמו ימי הפגישות המושחרות עם מנהלי ומפקדי גופי שידור ציבוריים בניסיון להשחיל רשימות מקורבים. נתניהו כבר שולט הלכה למעשה בגלי צה"ל (באמצעות מקורב לשלטון שקיבל את אישור בלפור), ומתעתד לשלוט גם בתאגיד באמצעות חברי מועצה חדשים שיימונו כלבבו, ודרכם להחליט מה יהיו התכנים שישודרו או לא ישודרו בתאגיד. עוד לפני כן הוא מתכוון לקחת כמאה מיליון שקל שמכניס התאגיד מפרסום ברדיו ומשתמש בהם בין היתר כדי לתמוך בתעשיית המוסיקה, הטלוויזיה והיוצרים בישראל, ולהעביר אותם לגופים פרטיים. אין צורך לסגור את כאן - אפשר פשוט לייבש אותו.

כל אלה חמורים לא פחות מהמאבק על עילת הסבירות. גם עליהם ראוי להילחם מעתה ברחובות.