פרוטוקולי אוסלו לדין - כך נמנעה צריבה תודעתית באמצעות ארכיון המדינה

נתניהו (ותומכיו) עסוקים מאז תחילת ההפיכה בניסיון לצרוב את ההפיכה המשטרית כתמונת מראה של הסכם אוסלו או ההתנתקות (תלוי מה מתאים יותר באותו רגע או בתאריך). השיא היה אמש (שלישי) בשידור שתוכנן להיות בלעדי בחדשות 12 על חשיפת פרוטוקולי ישיבות הממשלה שדנו בהסכם - ושתומרן בהתאמה לאותו קו. למרבה המזל, הודות לחשיפת וואלה על הדיל המוזר בין ארכיון המדינה שסחר מול חברת החדשות החזקה בישראל בחומרים ממלכתיים, אלו שוחררו לבסוף לכלל המערכות והציבור הישראלי זכה לעיצוב מציאות קצת פחות חד צדדי.

לפני כן, חשוב לומר: ייתכן מאד והסכמי אוסלו היו טעות. לא סתם טעות, טעות מרה שעלתה בחיי מאות ישראלים (ואלפי ערבים). זה לא דבר של מה בכך או שאפשר לזלזל בו. במובן זה, הימין הישראלי מתנגד הנסיגות צודק, כמו גם בטענה שרבין איתגר לא פעם את הדמוקרטיה הישראלית כדי לקדם את אותם הסכמים בעייתיים. אין פה ויכוח על העבר אלא על העתיד.

בימין אוהבים לחזור בגיחוך על טענת הנגד לטענות הסימטריה שלהם: "זלא"ד (זה לא אותו דבר). אבל מה לעשות - זה באמת לא אותו דבר. גם אם אוסלו הסתבר כטעות, מדובר היה בסיכון מחושב שלקחה הממשלה (קריאה מהירה בפרוטוקולים שפורסמו משקפת את ההתלבטות והחששות). זה לא ההבדל היחיד: קל לטשטש, אבל העובדות הן שבראשית הדרך הייתה לאוסלו תמיכה יחסית רחבה והביקורת על ההסכם לנוכח כישלונו, היא במידה רבה חוכמה בדיעבד. עיינו ערך קמפ דיוויד 78 - גם הוא הימור שסבל ממתנגדים - ולבסוף הצליח.

המהפכה המשפטית היא נושא אחר לגמרי, ושונה לחלוטין. מישהו באמת חושב שפוליטיזציה של מינויי שופטים היא שיפור?

הסימטריה (יש לומר ביושר - גם המתבקשת) מעצם פרסום הפרוטוקולים לא נכונה גם כשבוחנים את היקף ועוצמת ההתנגדות. לא משנה כמה פריימים "משני סוגי ההתנגדות" יוצגו על מסך הטלוויזיה שלכם, ההאמת היא שהפגנות הימין בימיי אוסלו היו שונות בתכלית מההפגנות היום. גם מתנגדי אוסלו הגדולים לא מכחישים כי מדובר היה בסקטור קטן שפשוט מגויס (היסטורית) משמעותית הרבה יותר. גם כיום, הפגנות התמיכה בהפיכה המשטרית מבוססות על רוב מוחלט של בני הציונות הדתית וחובשי כיפות. לא מדובר במעטים - אך בהחלט ניתן לומר שהקהל המיוצג שם משלל שדרות האוכלוסייה היה ועדיין קטן הרבה יותר. הפגנות עממיות לא היו, זאת בניגוד להפגנות נגד ההפיכה שמייצגות - לפי הסקרים - את רוב האוכלוסייה.

יש צדק בטענה שממשלת רבין-פרס המשיכה עם אוסלו גם בלי תמיכה ציבורית - בוודאי לאחר שהתחילו הפיגועים הגדולים, אלא שמושגים כמו נסיגה/ויתור/סיפוח/כיבוש/מלחמה היו מאז ומעולם חלק מהדיאלוג הפוליטי הישראלי. האם הם מצדיקים עוול חמור אף יותר?

חזרה לתקשורת. מספיק לצפות בכתבה של חדשות 12, ולנסות להבין למה העדיף מי שהעדיף בארכיון המדינה (הכפוף ללשכת רה"מ), שהפרוטוקולים ייחשפו באופן שממוסגר ככה, ויקבעו את אותה סימטריה שמטרתה כפולה: צריבה תודעתית טראומטית שתמנע כל אפשרות לנסיגה עתידית - לצד לגיטימציה למעשי השעה של הממשלה.

לאורך הכתבה התראיינו שלל אנשי ציבור, שנראה כאילו גויסו רק כדי לקדם את אותה משוואה מופרכת. אריה דרעי - אז שר מיוסר שתמך בהימנעותו בהסכמים, וכיום כמעט שר מיוסר ושותף למחדל ההפיכה; חיים רמון - אז תומך וכיום תומך נלהב בהפיכה מסיבות אישיות שמרוויח מהצגתו כ"תומך בחופש הביטוי" - הם רק שניים מהם. השר לשעבר שמעון שטרית - "אני התייסרתי, ואני עדיין מתייסר" - היה השלישי.

האם אין שרים נוספים (שעדיין בחיים) שתמכו בהסכם ומוכנים להגן עליו? אם אין, הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, בוודאי היה מסכים לבוא ולהסביר. משום מה זה לא הסתייע.