אתחיל בזה שאספר שרת שרותי הצבאי עשיתי ביחידת דובר צה"ל והוצבתי במרחב פיקוד הדרום, בדגש על רצועת עזה. היו אלו ימי טרום תקופת ההתנתקות רוויים במצבעים צבאיים ליליים של כוחות שנכנסים לערים השונות ברצועה כדי לסכל פעולות טרור, בדומה לשגרה כיום ביהודה ושומרון.
כשהחלו הזוועות ומעשי הטבח אי שם ביום שבת, היה ברור לכולם שקרה פה משהו יוצא דופן בחייה של מדינת ישראל. הטבח הזה שלא פסח על אף אחד - תינוקות, קשישים וכו היה חייב לעבור כמו שהוא, דרך התקשורת הבינלאומית לקהילה הבינלאומית ולעצב מיד את דעת הקהל. אני אגיד יותר מזה - הפעם, בניגוד לכל המבצעים והמלחמות בעשרות השנים האחרונות, לצערנו קיבלנו מראות מזעזעים, רצח של אזרחים חפים מפשע ועוד.
למדינת ישראל נפתח חלון הזדמנויות הסברתי בלתי חוזר של 48 שעות שבו היינו חייבים לצרוב את הנראטיב. לרשוותו של "משרד ההסברה" עמדו כל "הכלים" הדרושים לביצוע המשימה - תיעודים, משפחות חטופים, תינוקות מתים, קשישים וילדים קטנים שנרצחו. בעוד צה"ל מתרכז בטיהור השטח והריגת המחבלים שחדרו כמשימה עיקרית, התקיפות האויריות היו עניין של זמן - בזמן הזה מדינת ישראל הייתה חייבת להשתלט על דעת הקהל וזה מחדל ענק. לא רק שזה לא בוצע, הגדילה שרת ההסברה להתראיין באולפני הטלוויזיה ולשקר על העשייה שכאילו נעשתה אבל בפועל לא נעשה כלום.
כמה שעות לאחר שהחלה חדירת המחבלים נחשפנו להודעה שהוציא משרד ההסברה בו הוא קורא למשפיעני רשת ליצור קשר עם המשרד לצרכי הסברה. באותו הרגע כבר ניתן היה לראות ולהבין שהאנשים הללו יכולים להיות הרבה דברים אבל יועצים הסברתיים הם לא. הם בזבזו לנו את הכדור ההסברתי היחיד שהיה לנו במחסנית שיכול היה לתת לנו יתרון משמעותי וכך לעצב את התודה (ואני בכוונה לא מתייחס לראיון המזעזע של אותה שרה בערוץ 13 בו היא מאשימה את דני קושמרו במלחמה - זה מחדל אחר).
קצת מספרים מהשקרים שהפיצה דיסטל באולפני הטלויזיה ובאייטם מפורט באתר ערוץ 14: השרה לשעבר טענה ושיקרה שבכל יממה ישנם מאה מיליון צפיות לתכני ההסברה של ישראל המיוצרים במשרדה. הנה האמת הלכה למעשה - באותו היום בו דיברה על הנתונים היה עמוד אינסטגרם זניח עם 360 עוקבים, 6 פוסטים שונים עם ממוצע של 20 לייקים לכל אחד ושישה REELS שפורסמו ש"זכו" ל-38 אלף צפיות סך הכל.
מפעלי הסברה פרטיים
כפי שקורה במלחמה הזו בצורה מדהימה ויוצאת דופן - גם על הפן הזה השתלטו האזרחים וביוזמות מקומיות החלו לאסוף חומרים, לייצר ולערוך בעצמם מבלי שאף גורם רשמי נמצא בלופ: העיתונאי לשעבר ויוצא גלי צה"ל אליאב בטיטו, פתח קבוצת וואטס אף שעות בודדות אחרי תחילת המלחמה. זיהוי מהיר של צורך וביצוע מדוייק. נוסף אליו גם אבירם גבעוני, מי שהיה דובר גלובס בעברו, שכיום חי בגרמניה ומשמש שם כיועץ אסטרטגי הקצה את משרדו לטובת משימות ההסברה ברחבי אירופה אל מול כלי התקשורת המקומיים. אל שניהם התגייסו משפיענים רבים שעבדו והשפיעו מאוד על הנראטיב בסושיאל מדיה.
דוגמה מעולה לאיך באמת עושים את זה נכון: הנה (בתמונה) יוזמה מקומית של ישראלית תושבת לונדון, שפשוט הדפיסה עשרות אלפי פוסטרים עם תמונות החטופים והחלו לתלות אותם בכל רחבי אירופה.
הפער בין מנהיגי אירופה וארה"ב לבין האזרחים
ניתן לראות באופן ברור את ההבדל בין מנהיגי המדינות עצמם המביעים תמיכה יוצאת דופן בישראל אל מול האזרחים שלהם שרובם מושפעים מהנראטיב הפלטיני כפי שבא לידי ביטוי בכלי התקשורת. הסיבה הברורה לטעמי היא חשיפתם של המנהיגים לחומרים הקשים ברמה האישית - אין הסבר אחר. תמונת המצב התקשורתית כרגע היא התינוקות שלנו אל מול הסבל שלהם 50|50 - זה חייב להשתנות.
יש להבין: הפער בין תפיסת המציאת של מנהיגי אירופה וארה"ב לבין האזרחים שלהם הוא מאוד בולט. מחד, נשיא ארה"ב נשא נאומים היסטוריים מבחינת התמיכה הבלתי מסוייגת שלו בישראל. במהלך נאומיו של ביידן ואפילו בזה של ראש עיריית ניו יורק, אריק אדמס, אחד המאפיינים הבולטים היה המימד האמוציונלי - המעורבות הרגשית שלהם במה שאירוע בעקבות חשיפתם לחומרים שזיעזעו אותם בראש ובראשונה בתור בני אנוש, ואחר כך כראשי מדינות. אל השניים הצטרפו מנהיגים בולטים באירופה, דוגמת בריטניה וצרפת, שחלקם אף אסרו לראשונה הפגנות והנפת דגלי פלסטין בשטחיהן. בפועל, ראינו את הקיטוב התפיסתי אל מול האזרחים שלמרות הנחיות אלו כן הצליחו וקיימו מפגני תמיכה רבים בפלסטינים.
נדרשות שלוש פעולות מיידיות:
א. יש לנו סרטונים ותמונות מזעזעים של ילדים תמימים שנרצחו או נחטפו, קשישים שהוסעו לרצועה ואמהות שנמצאות במנהרות ברגע זה ממש. כל החומרים האלה צריכים להופיע על כל שערי העיתונים הגדולים בכל מדינה באירופה, ומיד. סרטוני הזוועה, ולא משנה כמה הם קשים לנו כעם ישראל, צריכים לצאת כמו שהם לכל ערוצי הטלוויזיה.
ב. יש לאסוף מכינוסי המפונים בשפיים, אילת ושות את כל תושבי העוטף שדוברים שפות זרות ולגייס אותם לראיונות תקשורתיים ככל שיידרש. אני בעצמי ייצרתי לפחות עשרה כאלה ובטוח שישנם אנשים נוספים שנרתמו אבל זה חייב לעבוד כמו מכונה משומנת.
ג. הוצאת טיסת חירום ואיסוף משפיענים בינלאומיים, אוהבי ישראל, שיבואו לכאן וייכנסו ליישובי העוטף לתיעוד הזוועות. לעשות כל מה שצריך כדי שהדבר הזה יקרה.
אנחנו עוד יכולים "להפוך עליהם", זה לגמרי אפשרי, אבל רק עם המהלכים הנכונים נוכל למזער את הנזק והפספוס שהביא עלינו משרד ההסברה הכושל.
משרד ההסברה הביא עלינו פיגוע תודעתי שעכשיו צריך לתקן וכמה שיותר מהר. כפי שכל מערכי הביטחון, האזרחים וגופים נוספים משנסים מותניים כך גם מערכי ההסברה של המדינה צריכים להתחיל לפעול.
הכותב הוא יניב לייבוביץ, בעל משרד יחסי הציבור "לייבוביץ מדיה ואסטרטגיה" המתמחה בין השאר בניהול משברים