המוות של סרן שגיא גולן יהיה התשובה החיה לבלוף של הקיצוניים

ביום שישי האחרון סרן שגיא גולן ובן זוגו עומר היו אמורים להתחתן. הם בחרו שיר חופה, טבעות, סידורי פרחים. אבל אז גולן, קצין ומפקד צוות ביחידה ללוחמה בטרור, נהרג בקרבות ביישובי העוטף, ועומר נשאר לבד. בריאיון לחדשות 12 ששודר בסוף השבוע סיפר עומר, בדמעות, על האהבה הגדולה אבל גם על האפליה שספג מהמדינה, שהעבירה את ההודעה להוריו של גולן, וזיכו אותו במענה אטום לשאלותיו.

שגיא נפל בקרב מול המחבלים, אבל בשל הכאוס בקיבוץ בארי, הצבא לא הוציא הודעה רשמית על מותו - ועומר, שגויס בעצמו לגדוד שלו בצפון, נותר ללא מענה. עומר סיפר שהצבא לא תמך בו בשעתו הקשה: "קצין הנפגעים שהגיע לאתי, לא התאים לו שיש בן זוג, והוא דאג לבטא את זה. "כל טופס שהביאו לנו לחתום עליו, אין מקום לגבר. בכל בקשה שאני ביקשתי, אמרו לי שאני צריך לבקש דרך ההורים שלו. ואני כל כך כעסתי. אני זה שאהבתי אותו ואני לא נחשב, והוא לא נחשב".

הטענות של עומר כלפי הצבא חמורות, ומחייבות לכל הפחות התנצלות של ראש אכ"א ונזיפה בקצין המבצעים. אלא שגם פה, המצב מורכב, ומעיד עד כמה רחוקה עדיין דרכה של הקהילה בדרך לקבלת שוויון זכויות מלא, בוודאי בנסיבות מעשה הגבורה של גולן, שנפל במסגרת מילוי תפקידו כלוחם.

בצה"ל טוענים להגנתם כי כשבאים למשפחה להודיע על הנורא מכל, "מסתכלים על הטופס היבש", ומסבירים כי מאחר והזוג לא היה ידוע בציבור באופן רשמי, החוק מחייב אותם לגשת לשאריו הרשמיים - ההורים. בצה"ל מודעים למורכבות המצב ומעבירים את האחריות למשרד הביטחון, שאמור יהיה להכיר בו בהמשך כאלמן צה"ל, זאת ללא קשר למגדר הזוג. בצבא מתבססים על מקרים דומים באסון הלאומי הנוכחי, במסגרתם זוגות מאורסים - שעדיין לא מוכרים ככאלו באופן רשמי - נאלצו לקבל את ההודעה המרה מהורי החללים ולא ישירות מהצבא. ההערכה בצבא היא כי במשרד הביטחון יאשרו את המהלך ויכירו בו כמשפחה שכולה, גם אם לא התחתן באופן רשמי. המבחן האמיתי יהיה כמובן ברגע הגשת התביעה.

כאן חשוב לציין כי לסטטוס הקשה בו נמצאת המשפחה כבר קיים תקדים, בדמות אדיר שטיינר שהוכר לפני למעלה משני עשורים כאלמן של חייל צה"ל שנפטר במהלך שירותו הצבאי. שטיינר היה לפני גיוס לצה"ל כשפגש את ד"ר דורון מייזל, שהיה אז קצין רפואה, גרוש ואב לשלוש בנות. השניים היו שותפים לחיים במשך שמונה שנים, עד לפטירתו של מייזל ממחלת הסרטן. כששקל צה"ל את קידומו של מייזל לתפקידי קצונה בכירה, עבר שטיינר את המבדקים הביטחוניים המיועדים לבן זוג של קצין בכיר.

לאחר פטירתו של מייזל בשנת 1991, פתח שטיינר במאבק ארוך שנים על זכויותיו של כאלמן צה"ל וב-1996, כשהגיש עתירה לבג"ץ בנוגע לזכויותיו באמצעות האגודה לזכויות האזרח, הכריע שר הביטחון, יצחק מרדכי, לטובתו. בדף הזיכרון למייזל באתר ההנצחה "יזכור" נכתב "הותיר אחריו אם, שלוש בנות, אח ובן זוג. שטיינר אף נאבק על זכותו לעיין בפרוטוקולים של הוועדה הצבאית שדנה בזכותו להכרה כאלמן צה"ל. כשנחשפו הפרוטוקולים התברר שדיוני הוועדה כללו אמירות הומופוביות תחת ניסוח מעורפל.

רק לאחר מאבק משפטי ארוך באמצעות האגודה לזכויות האזרח, השיג הזוג זכויות במיסוי מקרקעין כשל זוג נשוי, לא בלי הסתייגויות בהן זוג הטרוסקסואלי לא היה נתקל, בין היתר בשל החלטות שנגעו בירושה ובבעלות על נכסי החלל. בתגובה, החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז, כתשובת המדינה לבית המשפט העליון, לפטור העברת דירה לבן זוג מאותו המין ממס שבח מקרקעין ומס רכישה, כפי שנהוג בהעברה בין בני זוג ובין ידועים בציבור המתגוררים יחד יותר משנה.

אלא שהסיפור של העצוב של עומר (ולפניו שטיינר) אינו רק טרגדיה אישית שנוצרה במסגרת הטרגדיה הלאומית. מדובר קודם כל בתשובה ציונית וגאה לבלוף השמרני שהוצע לציבור בשנים האחרונות, במה שמתגלה כהומופוביה במסווה של "אנטי פרוגרסיביות".

הציבוריות הישראלית, בוודאי מאז קום הממשלה הנוכחית הנשענת על מפלגה הומופובית בהגדרה, שזורה בשורת אמירות וצעדים של חברי כנסת ושרים מהמכונה "הימין השמרני" שהאכילו את הציבור בשלל בדיות בשנים האחרונות. מחבר הכנסת יצחק פינדרוס ("יהדות התורה") שאמר שהתנועה הלהט"בית היא "התנועה המסוכנת בישראל", ועד למאות בחורי ישיבות הסדר שהחליטו כצעד מחאה פומבי לא לתרום דם, משום שבטופס הרישום של מגן דוד אדום, במקום הכיתוב השגרתי "שם האב" ו"שם האם", הופיע הנוסח: "הורה 1" ו"הורה 2"; מקמפיין "אבא ואמא = משפחה" באדיבות חבר הקואליציה אבי מעוז ומפלגת נעם - ועד לרבים מבני הציונות הדתית שקידמו ללא הרף מסרים בתקשורת לפיהם לצד השירות המשותף ("הבעייתי") לנשים וגברים, גם "התופעה ההומואית מקשה על הלחימה".

ניתן להקביל זאת לשיח שהתנהל בישראל בעניין שירות לוחמות, ערב מתקפת ה 7.10. בצד תהליך פתיחת יחידות שונות לשירות נשים, נשמעו לא מעט קולות שמרנים ודתיים שהטילו ספק ביכולתיהן הפיזיולוגיות של נשים לעמוד באתגרים הנדרשים בשירות קרבי, והצביעו על קשיים נוספים, שבגינם פתיחות יחידות לוחמות תביא לפגיעה בכשירות. לאחר סיפורי הגבורה מיום 7.10 שבם נטלו חלק פעיל לא מעט לוחמות, ספק אם למי מאותם מתנגדים תהיה את התעוזה להוסיף ולהעלות טענות אלו.

מותו של סרן גולן ז"ל, לוחם שנפל בגבורה על הגנת המולדת, לא יוכל להישאר ללא מורשת. המאבק של בני ובנות קהילת הלהט"ב לשוויון לא מסתיים רק בחוק הירושות ובהכרת הביטוח הלאומי. רק כדי להבין מדוע, הנה דוגמה נוספת: אחרי שנפל, מסרה המשפחה כי שמרה את הזרע שלו ואין לה ספק ששגיא היה רוצה שעומר יהיה רשום בתור האבא של הילד שייוולד, גם אם זה יעלה במאבק משפטי. "אין סיבה בעולם שהבן שלי הקריב את החיים שלו למען המדינה, רצה ילדים, והמדינה לא תכבד את הרצון שלו", אמרה אתי, אימו של שגיא ז"ל בראיון. "עומר יהיה האבא של הנכד שלי משגיא. לא יהיה מצב שזה לא יהיה. הריאיון הבא יהיה כשהנכד יהיה פה איתנו".

בניגוד להבלי השופרות והימין הקיצוני, להיות הומו או לסבית, זו לא רק "נטייה מינית", ולא "מה אנשים עושים בחדר המיטות". להיות גיי זו הוויה שמקפלת בתוכה את האופן בו תנהל את חייך. עם מי תחלוק את חייך, מה יקבלו ילדיך, ואיך תקבור את אהוביך. בוודאי אחרי המלחמה הזאת, לא נסתפק בפחות משוויון.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל משתתף בצערה של משפחת גולן וימשיך ללוותה. טענות המשפחה יבדקו ויועבר חידוד בנושא. צה"ל ימשיך לעמוד לצד משפחתו ובן זוגו של החלל שגיא גולן ז"ל, ולצד כלל משפחות החללים באשר הן, ולספק את המעטפת הראויה בימים קשים אלו ובכל ימות השנה".