מאז ה-7 באוקטובר, התרבו מקרי הרדיפה הפוליטית כלפיי אזרחי ישראל הערבים, והתקשורת נמנעת מלדווח על כך. מנתונים שנאספו ע"י קואליציית ארגוני חברה אזרחית לחירום בחברה הערבית, בתקופה שבין 7.10-23.11, דווח על 219 מעצרים, 109 פיטורי עובדים, 48 כתבי אישום, 26 תקיפות עיתונאים ו- 105 אירועי השעייה במוסדות אקדמיים.
לאור המגמה הזו, שמשפיעה על החברה בישראל ועל החיים בשותפות של האזרחים הערבים והיהודים, יש חשיבות עליונה לתפקידה של התקשורת כמובילת השיח הציבורי. בדיקה שנערכה במסגרת מדד הייצוג של עמותת סיכוי-אופוק בשיתוף 'העין השביעית' באמצעות יפעת מחקרי מדיה, העלתה שכלי התקשורת המרכזיים סיקרו את אירועי רדיפת האזרחים הערבים באופן מצומצם ביחס למספר האירועים עצמם. יתרה מכך, אירועי הרדיפה לרוב הוצדקו בתקשורת.
הבדיקה מתייחסת לתקופה שבין התאריכים 7.10-23.11 ונבדקו בה ערוצי החדשות: קשת 12, רשת 13, כאן 11 וערוץ 14. ברדיו נבחנו התחנות הציבוריות - גלי צה"ל וכאן ב'.
לתוצאות המחקר המלא >>>
נושא מרכזי שעמד במבחן הסיקור התקשורתי הוא תחום הענישה במוסדות אקדמיים, שעל פי הנתונים בתקופה זו כלל 105 מקרים שונים של השעיית סטודנטים או מרצים. מהבדיקה עולה כי הנושא כלל 9 אזכורים בלבד בכלי התקשורת. הערוץ היחיד שדיווח על השעיית סטודנטים ערבים היה ערוץ 14. בפאנלים הובעה תמיכה על השעיית הסטודנטים ולעיתים אף נאמר שיש להחמיר יותר בנושא. ביתר הערוצים, הסיקור היה לרוב אדיש לנושא.
גם בתחום תקיפת עיתונאים (26 מקרים בתקופה הנבדקת) הוזכרו בתקשורת אירועים בודדים בלבד (5 אייטמים). כמו כן, תקיפות העיתונאיים לא סוקרו כלל בתאגיד כאן ובתחנת גלי צה"ל. בערוץ 12 חיים אתגר הוזמן לדבר על הפעולות שנקט כנגד עיתונאים ערבים, בערוץ 14 שיבחו אזרחים על תקיפת כתבי אל ג'זירה. התנגדות לתקיפות עיתונאים הופיעה רק בערוץ 13.
לסיקור התקשורתי מתווספת, כאמור, גם פסיביות בכל הנוגע לקריאות נגד המגזר הערבי. כך לדוגמה, אליהו יוסיאן, המרבה להתבטא כנגד האיסלאם ולשייך את אירועי השביעי באוקטובר לאיסלאם, נחשב לאורח תדיר באולפנים. יוסיאן התבטא בשלל ביטויים ומטאפורות אשר נשמעות שונות ברקע (דוגמת סושי וחומוס), אך על אף אמירותיו הקשות, דבריו לא נסתרו כלל על ידי העמיתים בפאנלים.
דווקא בערוץ 13 הביעו ביקורת על הופעות יוסיאן בתקשורת, אך גם במקרה זה, הביקורת הופנתה דווקא לגישה השמרנית של יוסיאן עוד טרום המלחמה, ולא נגעה באופן מובהק לאופי המסית של דבריו.
דוגמה נוספת קשורה לחטופים מהחברה הערבית. ההתייחסות הראשונה לנושא הייתה למחרת הטבח עם הצהרתו של ראש עיריית רהט בגלי צה"ל ולאחר מכן גם בכאן ב'. לטלוויזיה הגיעה ההתייחסות הראשונה לחטופים הערבים רק כשבוע לאחר תחילת המלחמה. יתרה מכך, ראש עיריית רהט מתח ביקורת קשה על כך שניסה להתראיין על הנושא בטלוויזיה, ולא קיבל מקום לעשות זאת במשך תקופה ארוכה.
גם נושא גינוי ה-7 באוקטובר נידון פעמים בודדות בלבד. חבר הכנסת היחיד שצוין כי גינה את הנושא ואף התראיין על כך היה מנסור עבאס. בנוסף, בערוץ 14 הוזכר גינוי האירועים גם על ידי אחמד טיבי, אך הגינוי לא היה מספק לדעת הפרשנים בפאנל. כאמור, יצוין כי ההתייחסות לחטופים הערבים נוגעת לערוצים ולתחנות שנדגמו במחקר בלבד.
"להוביל לעלייה במתיחות שקיימת גם כך"
חולוד אדריס, מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק, אומרת לוואלה! ברנז'ה: "הרדיפה הפוליטית כלפי החברה הערבית בכל תחומי החיים- במקומות עבודה, באקדמיה, וסביב פעילות ברשתות החברתיות, מגמה שהתגברה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר חייבת לעלות לסדר היום הציבורי.
"כלי התקשורת נכשלו בתפקידם בתקופה הקשה הזו, בסיקור מאוזן כלפי כלל החברה בישראל תוך שהם מחלקים את החברה בישראל ל"אנחנו" ו"הם", מדירים את החברה הערבית מהשיח או אף תומכים במגמת הרדיפה. במחקר ראינו כי במקרים בהם התקשורת סיקרה את הנושא, ניתנה בולטות למעצרים אבל לא הייתה כל התייחסות לכתבי אישום שהוגשו בעקבותיהם או למקרים אחרים שלא היוו כרוכים במעצר. סיקור מגמתי שכזה לא רק פוגע באזרחים הערבים אלא משפיע ישירות על דעת הקהל של החברה היהודית כלפי החברה הערבית ועלול להוביל לעלייה במתיחות שקיימת גם כך. על התקשורת להתעשת ולדאוג לסקר גם את מצבה של החברה הערבית והאזרחים הערבים במדינה וזה מתוקף תפקידה כלפי כלל אזרחי המדינה, ערבים ויהודים כאחד".