דרמה ללא דרמה: הילדים שלנו בעזה, למי אכפת עכשיו מהגזם במדרכה?

ביום שלישי הבא, 27.2, ייערכו הבחירות לשלטון המקומי, והעולם, כך נראה, לא ממש כמרקחה.

גם לאנשי הבחירות הותיקים והמנוסים בישראל, לא זכורה מערכת עם רמות מעורבות ועניין כל כך נמוכות. בוודאי לא ברשויות המקומיות, בהן הבחירות בימים כתיקונם מזמנות סערות רוויות יצרים ודרמות.

הפעם, כך נראה, הדרמה היא שאין דרמה. כשבפרונט עומדת מלחמה שעם ישראל מלקק מדי יום את פצעיה, הבחירות המקומיות מחווירות ומשקפות אנומליה שנדמה שלאף אחד מאיתנו, קמפיינרים ומועמדים כאחד, אין ניסיון קודם בה.

היעדר המעורבות והעניין הציבורי בא לידי ביטוי כמעט בכל אספקט שקשור לקמפיין הבחירות. שלטי החוצות נותרים די שקופים הפעם, ליד נושאים אחרים שעומדים בראש העניין הציבורי (למשל קמפיין החטופים). שאלוני הסקרים זוכים להיענות נמוכה מהרגיל. לא נתחיל לדבר אפילו על הודעות וואטסאפ ומסרונים שמפנים ללינקים שמכילים הררי מילים על נושאים שפשוט לא מעניינים אותנו כרגע. הילדים שלנו בעזה, למי אכפת עכשיו מהגזם במדרכה?

זו בדיוק האנומליה: הבחירות שעוסקות בדברים שהכי משפיעים על החיים שלנו ושל הילדים שלנו, בחינוך, בביטחון האישי, בניקיון ובעוד שלל עניינים של היום יום, בבחירות בהן היכולת שלנו להשפיע היא גדולה יותר מאשר בבחירות הכלליות - האדישות שלנו אליהן גבוהה מאי פעם. גם ריבוי מערכות בחירות לכנסת בשנים האחרונות כנראה שלא תרם לסף הרגישות הגבוה הזה. בחירות בישראל זה כבר לא יום חג לדמוקרטיה, זה במקסימום יום שמזכיר לנו שמשהו בשיטה שלנו לא עובד.

אבל אם ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה, כנראה שגם המלחמה הזו תיגמר יום אחד, או שתהפוך למעין שגרת מלחמה. במסגרת השגרה הזו, נחזור להתעניין במה שקורה אצלנו בחצר ובשכונה. בגן של הילדה. במה עושים עם הארנונה שלי. בחיים עצמם. זה כבר תהליך שהחל אצל רובינו. אף אחד מאיתנו לא יישאר אותו בן אדם אחרי ה-7.10 ובכל זאת החיים של כולנו ימשיכו. הם תמיד ממשיכים.

בהינתן שאחוזי ההצבעה יהיו סבירים והתוצאות ישקפו את ההתפלגות האמיתית באוכלוסייה, האדישות לבחירות הקרובות משרתת בעיקר ראשי ערים מכהנים, ששביעות הרצון מפועלם היא בינונית ומעלה. היכן שדברים עובדים, אנשים יחפשו יציבות. היכן שישנו ראש (או ראשת) עם סנטימנט ציבורי חלש, והיכן שמתקיימים מאבקי צביון ומגזרים - יכולות להיות דרמות. במקומות כאלו, הקמפיינים כבר רועשים יותר, אבל רק באופן יחסי.

זה עוד יכול להשתנות. העניין בבחירות האלה יעלה ככל שנתקרב אליהן וככל שתעלה המודעות הציבורית לתאריך השבתון (תרשמו: שלישי, 27.02). גם משרד הפנים פתח בקמפיין (אחלה קמפיין!) והמנועים מתחילים להתחמם.

כבר קרה לא פעם שצפו אחוז הצבעה נמוך בבחירות מסוימות, ובסופו של דבר המדדים די התאזנו. יש חשש כזה גם הפעם, כנראה שיותר מבדרך כלל. כולי תקווה שגם הפעם נתבדה ועם ישראל ייצא להצביע.

בסוף, בקמפיינים שנבלעים על ידי החדשות האמיתיות, היכולת של מועמדים לבנות מערך שמניע כמה שיותר תומכים ותומכות לקלפיות בתאריך המיועד היא זו שתכריע את הבחירות. הפעם השטח והמנגנונים ידברו חזק יותר מהקמפיינים.

זה תלוי בגשם, זה תלוי באחוזי ההצבעה, זה תלוי גם בתמונת המצב במלחמת עזה והצפון בימים שיקדמו לבחירות וביום עצמו, זה תלוי במיליון ואחד דברים אבל בעיקר תלוי בכם. אם רק תבינו שלצאת להצביע זו לא רק חובה אזרחית, אלא זכות עליונה להשפיע על נושאים שבקרוב מאוד יחזרו לעניין אתכם, במקום שהכי משפיע על החיים שלכם, מתחת לבית שלכם.

אתם לא רוצים שהגזם יישאר שם לנצח, נכון?

רז ציפריס הוא קמפיינר פוליטי ובעלים שותף במשרד סוסנקו ציפריס.
גילוי נאות: ציפריס לוקח חלק בקמפיינים לרשויות המקומיות ואין באמור התייחסות לערים או מקרים ספציפיים.