בשבוע שעבר, למחרת פרסום המסקנות הקשות של דוח אסון מירון שהטיל אחריות אישית על ראש הממשלה נתניהו וכן על השר לביטחון פנים לשעבר אמיר אוחנה ועל מפכ"ל המשטרה - הופיעה בגלובס הגדרה כוללנית ואמורפית למושאי הדוח, שכונו על שער העיתון "צמרת המדינה".
צמד המילים "ראש הממשלה" אמנם הופיעו בכותרת המשנה. אבל השם המפורש נתניהו נעדר, למרות שאת שמותיהם של אמיר אוחנה וקובי שבתאי החליטו כן להדפיס בעיתון הכלכלי, שמרבה לסקר את המתרחש בזירה הפוליטית - במיוחד מאז פתיחת המלחמה, לפני כחמישה חודשים.
למי שעוקב באדיקות אחר המתרחש בזירת העיתונות הכלכלית בשנים האחרונות הדבר איננו זר, והתחושה המתקבלת היא שבשם ה"הנייטרליות", העיתון תופס כיוון מובהק, נכנה אותו כאן "פרו-נתניהו". בהתאמה, ראש הממשלה אף נוטה לשתף בחשבון הטויטר שלו מעת לעת מאמרים מהעיתון. עם המלחמה, הכיוון מקבל ביטוי מובהק גם בפקטור משמעותי נוסף, במיוחד בפרינט - השערים.
מבדיקת וואלה! ברנז'ה את שערי העיתונים הכלכליים ב־157 הימים שחלפו מאז 7/10, עולה כי תמונה או איור של ראש הממשלה נתניהו הופיעו חמש פעמים בלבד בשער העיתון גלובס.
כך, בשלושת החודשים הראשונים למלחמה - שובצה תמונה אחת (!) בלבד של נתניהו בשער העיתון (ב-18/10), וגם אז היא הופיעה בהקשר חיובי - כאשר נתניהו מתחבק עם ביידן שביקר בישראל לביקור אהדה לצד הכותרת: "מה ישראל יכולה לעשות עם צ'ק סיוע של 10 מיליארד שקל".
בנוסף, השם מפורש "נתניהו" הופיע פעם אחת בלבד בכותרת ראשית (ב-11/10). ההקשר: מקים ממשלת אחדות עם גנץ.
ב-1.11 - כמעט חודשיים לאחר הטבח, פורסם בעיתון שער מקורי ומרובה שמות, תארים, משרדי ממשלה, גורמים ביטחוניים ועוד תחת הכותרת "אבל מי אחראי" - כל שם נכתב בגודל שונה, חלקם אף הודגשו. "משרד ראש הממשלה", ללא השם המפורש בנימין נתניהו, הופיע בו בקטן בצד למטה מימין.
בחודש ינואר, נתניהו הופיע פעמיים על השער - פעם אחת באיור בינוני־קטן מצד ימין של הכותרת הראשית, כאשר בצד השני ניצב סמוטריץ'. ההקשר: נייטרלי - שכן הכותרת מפנה אצבע מאשימה לסמוטריץ': "האוצר מתעקש לעלות את המע"מ". שבוע לאחר מכן, שוב הופיע נתניהו, הפעם עם סמוטריץ' ובן-גביר באיור משולש בתחתית העמוד. ההקשר הפעם גם נייטרלי וגם משותף לכולם: "הדילים בדרך לאישור התקציב".
עולה השאלה האם עיתון כלכלי בכלל אמור לעסוק בסוגיות כגון המלחמה או הפוליטיקה מאחורי המלחמה ואירועי ה־7 באוקטובר. שכן, אם התשובה היא "לא" - מדוע בכלל לעסוק בנראות של ראש הממשלה בשעריו של עיתון כלכלי.
גלובס עצמו עונה על השאלה הזו: במהלך חמשת החודשים האחרונים הוא עסק בשער באינטנסיביות בהיבטים הצבאיים, האסטרטגיים, הגיאופלוטיים, הדיפלומטיים וכן הכלכליים של המלחמה. זאת, כולל תמונות שער גדולות של עזה, עוטף עזה, מפות, ואפילו איור ענק של ראש אמ"ן חליווה פעם אחת.
תשובה שנייה לסוגייה הזו עולה מעיון במתחרים הישירים של גלובס - עיתוני הכלכלה דה־מרקר וכלכליסט. מבדיקת וואלה! ברנז'ה עולה כי מאז ה-7/10 נתניהו הופיע בעיתון דה מרקר ב-27 תמונות בכותרת הראשית של העיתון או בהפניות מהשער. בנוסף, שמו הופיע בהפניות ל־16 פרשנויות ללא תמונות וכן בעוד בשתי כותרות ראשיות ללא תמונה.
כלכליסט, העיתון המוביל בחשיפה מבין העיתונים הכלכליים, נחשב גם ללעומתי ביותר לנתניהו. מהבדיקה עולה כי תמונתו של נתניהו, לרוב לבד, התנוססה 33 פעמים על שער העיתון מאז תחילת המלחמה, לרוב במרכז השער ובחלק מהמקרים לצד פרשנות. ברוב מוחלט של המקרים ההקשר היה ביקורתי או שלילי.
כאמור, כלכליסט ודה־מרקר מחזיקים בעמדות אנטי־נתניהו באופן די מובהק בשנים האחרונות ובמיוחד מאז נכנסה המהפכה המשפטית לחיינו, וגלובס, כאמור, מחזיק בעמדה הפוכה או לכל הפחות "נייטרלית" או "מאוזנת" כפי שאוהבים לומר במסדרונות העיתון ברוח השפה של ימינו. זה לגמרי לגיטימי שלעיתון יהיה קו מערכתי כזה או אחר, והקונה יקנה או שלא יקנה את הסחורה. זכותם.
יחד עם זאת, קשה שלא לתהות אם יש מישהו בישראל שמדמיין עיתון ישראלי, כל עיתון ישראלי, שלא היה מפרסם ב-19 ימי מלחמת יום כיפור באוקטובר 1973 או בחמשת החודשים לאחר מכן, את תמונתה של גולדה מאיר, ראש הממשלה המכהנת בזמן המחדל הכי גדול שקרה עד אז.