וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חוץ מביידן, יש עוד כמה מפסידים בעימות הנשיאותי הראשון

עידו דמבין, טור אורח

עודכן לאחרונה: 28.6.2024 / 12:50

הנוק-אאוט של טראמפ בעימות אולי לא היה נמנע, אבל המנחים נראו חסרי אונים ומרוגשים מהאירוע עצמו. CNN קיבלה הזדמנות נוחה - אבל המנחים הצליחו, איכשהו, לעורר געגוע למנחי העימותים ב-2020, כריס וואלאס מפוקס וקריסטן וולקר מ-NBC. על המנצחים והמפסידים

דיון נשיאותי ראשון ב-2024 באטלנטה ביידן טראמפ/רויטרס

המנצח (וליתר דיוק, זה שלא הפסיד):

דונאלד טראמפ.

טראמפ הגיע לעימות הזה פחות אחרי שהקדיש משמעותית פחות זמן להכנה אישית, כשהרף שהציב עבור הנשיא ביידן כל כך נמוך שהוא נאלץ להמציא קונספירציה לפיה ביידן יצליח בעימות בגלל שיהיה על סמים ממריצים, וכשהוא יודע שהמנחים הם שני עיתונאים ליברלים מרשת שהוא לא אוהד, בלשון המעטה (CNN).

אבל, כיאה לאיש שגדל בשואו ביזנס, הוא היה חד, רענן ואגרסיבי - בזמן שיריבו הצדיק בדיעבד את הרף הנמוך שהוצב לו. טראמפ שיקר ללא הרף בעימות הזה, כפי שכולנו התרגלנו לראותו עושה: הוא שיקר על מצב הכלכלה, על מדיניות ההגירה של ביידן, על יחסיו עם סטורמי דניאלס. הוא התחמק ממתן מענה רציני לשאלות מדיניות כבדות כמו "האם תחתור למדינה פלסטינית" ("נראה, אבל בואו נדבר על רוסיה"), "האם תקבל את תוצאות הבחירות" ("אם יהיו הוגנות, אבל הן לא, בגלל זה אני כאן") או "מה תגיד למי שחוששים מאלימות על רקע ה-6 בינואר" ("שארלוטסוויל זו המצאה"; "אמרתי לאנשיי למחות בשלווה ופטריוטיות").

אבל אתם יודעים איך אומרים אצלנו - נכון לא נכון, חרטט בביטחון.

העימות הנשיאותי הראשון בארה"ב, רשת CNN. צילום מסך, צילום מסך
העימות הנשיאותי הראשון בארה"ב, רשת CNN/צילום מסך, צילום מסך

המפסידים:

היא הצליחה לעשות הכל הפוך. המנחים לא הצליחו לנהל את השיחה - טראמפ דיבר על מה שרצה, מתי שרצה, בלי קשר למה שנשאל, ועשה כן למרות תחינותיהם הנשנות

(1) ג'ו ביידן.

ביידן לא היה צריך שהרבה יקרה הערב כדי לנצח. הוא היה צריך להיראות יציב וטרי וחד כמו בנאום מצב האומה לפני חודשים ספורים בלבד. לדבר בקוהרנטיות עם מינימום בלבול וגמגום. להיראות כמו חלופה שפויה לשקרן שמבקש לזרוע כאוס ולפרק את הדמוקרטיה. כל זה לא קרה. במקום - הוא נראה חיוור ומעט חולני, קולו היה צרוד מהרגיל, נמוך מהרגיל ומגומגם להלחיץ. הוא דיבר אמת על פי רוב, גם אם הגזים מעת לעת בקרדיט שהעניק לממשלו; אבל האמת הזו נבלעה בהצגה החלשה. במובן זה, העימות היה מעין תקציר של מערכת הבחירות בין שני המועמדים האלה בשנה האחרונה.

ביידן בנה על כך שטראמפ לא יוכל לקטוע אותו, אבל בפועל לא ניצל היטב את הזמן שלו ממילא, לא הצליח להעביר את הנקודות מספיק טוב - ויותר מהכל, יסבול קשות מחצי השעה הראשונה בה נראה כאילו גופו נוכח, אבל רוחו עדיין בקמפ דיוויד. המפלגה הדמוקרטית בהתמוטטות עצבים הבוקר, והדיון המרכזי הוא סביב השאלה "האם עוד אפשר להחליף את ביידן". התשובה, בעיני, חייבת להיות "כן".

כמעט כל מועמד סביר - האריס, בוטיג'ג', ניוסום, וויטמר, שפירו - היה עושה מטראמפ קציצות בעימות הזה. ביידן לא. וכפי שכתב הקומיקאי לוק מונס בטוויטר, "כל שיעול של ביידן מרגיש יכול להיות שזה ה-שיעול". חבל: ביידן היה נשיא מוצלח ואפקטיבי. אבל צריך גם לדעת מתי די.

(2) רשת CNN.

הרשת שלחה שני עיתונאים רציניים ומנוסים בדמות ג'ייק טאפר ודנה ברש להנחות את העימות. היא קיבלה את התנאים הנוחים יחסית שכוללים הפרדה בין זמני הדיבור, השתקת מיקרופון למועמד שאינו עונה על שאלה, הגבלת זמן ועוד. אבל, היא הצליחה לעשות הכל הפוך. המנחים לא הצליחו לנהל את השיחה - טראמפ דיבר על מה שרצה, מתי שרצה, בלי קשר למה שנשאל, ועשה כן למרות תחינותיהם הנשנות; הם לא תיקנו שקרים ואי-אמיתות שנאמרו בשום שלב, מה שאפשר לטראמפ ללרלר ולהמציא פנטזיות ואי-דיוקים דרמטיים מבלי שמישהו יעמיד אותו במקומו (אפשר לטעון שזה *גם* תפקידו של ביידן, אבל לא מגיעה לטאפר וברש הנחה כזו); הם לא הצליחו לחלץ תשובות רציניות על נושאים מהותיים ונראו, ככלל, די חסרי אונים ומרוגשים מהאירוע עצמו. CNN קיבלה הזדמנות נוחה - אבל המנחים הצליחו, איכשהו, לעורר געגוע למנחי העימותים ב-2020, כריס וואלאס מפוקס וקריסטן וולקר מ-NBC.

עוד בוואלה!

חסר תקדים: מגישי המהדורה המרכזית של חדשות 13 נגד מינוי יוליה שמאלוב-ברקוביץ'

לכתבה המלאה
העימות הנשיאותי בין ביידן וטראמפ על מסכי הטלוויזיה בארה"ב. רויטרס
העימות הנשיאותי בין ביידן וטראמפ על מסכי הטלוויזיה בארה"ב/רויטרס
מי ששקל את ביידן, קשה לראות איך השתכנע הערב שהאיש מסוגל לנהל את המעצמה הגדולה בעולם למשך ארבע שנים נוספות, אם בכלל יישאר בחיים עד אז

(3) הציבור האמריקאי.

כפי שכתב הגיאו-אסטרטג איאן ברמר, "השיחה הכי נמרצת בין שני המועמדים הייתה על גולף. שני גברים מנותקים והרבה יותר מדי מבוגרים שצריכים לפרוש." קשה להאמין שצופה ניטרלי או מתלבט שצפה הערב בעימות, קיבל אחריו החלטה לתמוך במי מהמועמדים. אם שקל את טראמפ, לא סביר שהשקרים הבלתי נגמרים והסירוב לקחת אחריות על 6 בינואר, על מעמדו המשפטי כעבריין מורשע או על המשבר סביב קוביד, אפגניסטן או המלחמה ברוסיה - שכנעו אותו. מאידך, אם שקל את ביידן, קשה לראות איך השתכנע הערב שהאיש מסוגל לנהל את המעצמה הגדולה בעולם למשך ארבע שנים נוספות, אם בכלל יישאר בחיים עד אז. מי שתמך בטראמפ לפני הערב - יתמוך בו גם אחרי. מי שתמך בביידן - יצביע לו בלית ברירה, אבל בחרדה עצומה ותקווה שיוותר בכל זאת. מי שלא החליט - כנראה לא קיבל סיבה להחליט כעת. הציבור והדמוקרטיה האמריקאית חוו ערב קשה מאוד.

(4) השיח הציבורי.

קשה לטעון שאין דיון פוליטי ער בארה"ב, סביב הכל - החל במועמדים, דרך המפלגות ומצעיהן ועד תפקיד התקשורת בכל זה. אבל מי שצפה בעימות הערב כדי לקבל תשובות רציניות לשאלות של מדיניות מכאן ואילך, בוודאי יצא מהסיפור מרוסק. ביידן המגומגם בחר להתרכז בשאלת המיסוי דווקא (כנראה מתוך מחשבה שמעמד הביניים הוא המתלבט האולטימטיבי כרגע) והזניח את החובה לעמוד בצורה בצורה נגד הסכנה שטראמפ מהווה לדמוקרטיה האמריקאית. הוא לא הצליח לתת תשובות מספיק טובות על סין, רוסיה, אוקראינה, ישראל, הכלכלה וכן הלאה, אם כי שוב - כל זה לא נובע מהיעדר תוכן או מהיותו שלילי בהכרח, אלא מההצגה שהייתה רעה בואכה מסיחת דעת. מאידך, טראמפ אפילו לא ניסה. הוא בא לעימות כדי לדבר על רוסיה, על הגבול הדרומי והגירה, ועל כמה שביידן רע - וזה בדיוק מה שעשה. הוא התחמק משאלות לא נוחות מבלי שהמגישים יקשו עליו יתר על המידה, פיזר שקרים ואי-דיוקים ולא הציג חזון כלשהו זולת "נעשה את אמריקה גדולה שוב (שוב)".

העימות הנשיאותי הראשון. צילום מסך, צילום מסך
העימות הנשיאותי הראשון/צילום מסך, צילום מסך

התאבדות פוליטית בהילוך איטי

ומחשבה לסיום: מוקדם יותר היום דיבר שר התחבורה של ביידן, פיט בוטיג'ג', בפני הקונגרס. כמה שעות אחריו, דיבר מושל קליפורניה ותומך ביידן הנלהב, גאווין ניוסום, באולפן CNN. שניהם היו מעולים - דיברו לעניין, באסרטיביות, ידענות וחדות. הרציונל היה שיחזקו את הנשיא, אבל בפועל, הם רק חיזקו את המחשבה כאילו הבחירה של הדמוקרטים לדבוק בו היא התאבדות פוליטית בהילוך איטי.

עו"ד עידו דמבין הוא מומחה לפוליטיקה של ארה"ב, כותב הבלוג "מר דמבין הולך לוושינגטון" ומנכ"ל מכון מולד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully