פרסים לעיתונאים הם עניין בעייתי. הם משקפים לרוב נאמנות לממסד כלשהו או לפחות לשיטה שממנה את ועדת הפרס - ובכל זאת, נכריז להלן על הפרס ליולן: יולן כהן, שהצילה אמש את כבוד התקשורת הישראלית - החלשה, המפחדת, הכמעט-מתרפסת בפני אדם שעושה הכל כדי להימלט מאימת הדין.
כהן לא עשתה זאת בעזרת תחקיר מעמיק, היא לא עשתה זאת באמצעות ריאיון בלעדי, היא לא עשתה שום דבר ממה שמזכה לרוב עיתונאים בתהילה, היא פשוט התעקשה לקבל תשובה כנה מראש הממשלה: כהן, המקורבת לנושא החטופים, שוחחה עם שתי משלחות מטעם משפחותיהם ומצאה הבדלי גרסאות תהומיים בין מה שאמר נתניהו לאחת מהן - ובין מה שאמר לשנייה, המקורבת יותר לבייס שלו.
את הסתירה הזאת ביקשה כהן ליישב - ולא תאמינו, היא לא הסתפקה בתשובה שקרית שעיקרה היה מתקפת נגד מטעם נתניהו. כהן לא בלשה ולא עקבה ולא העידה, אלא פשוט לא נתנה לפריבילג שעל הבמה, זה שמחלק "בקשיש" (כלשונו, תכף נחזור לזה) לערוצי הטלוויזיה, להתחמק מבלי שישיב לה.
צוות הדוברות (אלה מבניהם שטרם נעצרו) ניסה לבלום אותה - והיא בשלה, עד שנוכחנו כולנו לדעת עד כמה קל להוציא מהכלים את האיש המעורער שמקבל את ההחלטות החשובות בחיינו כאומה. אלמלא הייתי חושש שהדימוי הזה יקטין אותה, הייתי מצטט כאן את השיר הידוע של להקת הנח"ל על הילדה הקטנה ששאלה "למה?"."
סליחה, אבל מוכרחים, כי אם להמשיך את הדימוי בכל זאת, אזי הפעם לא רק נתניהו הוא שעמד לבדו, אלא עמו "עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה" גם יתר הקולגות שלה מערוצי התקשורת השונים, שהבהירו אמש עד כמה הם נותנים לאיש שחובט בהם על בסיס קבוע, קורא להם (ישירות או באמצעות שלוחיו בערוצי התקשורת שמממנים לו מקורביו) בשמות כמו: תבהלה, תרעלה, אל-ג'זירה ועוד כינויים שנועדו לשים אותם ללעג ולסמן אותם כבוגדים, לעשות זאת שוב ושוב.
ערוץ הבית תחילה
הדילמה היא אמנם לא פשוטה: ראש ממשלה שעורך מסיבת עיתונאים הוא ללא ספק אייטם חדשותי שאי אפשר להתעלם ממנו. מצד שני, אחרי כמה אירועים דומים ברור לכל שמדובר בתעמולה נטו - ולא בעדכון חשוב לאומה. הפתרון המתבקש היה אולי לשדר את האירוע בדיליי, כשהוא ערוך ומתמצת את עיקרי הדברים, קצת כמו שהיה צריך לעשות בשעתו עם טקס הזיכרון שארגנה מטעמו מירי רגב, רק שלערוצים החופשיים בישראל, 11-13, אין את האומץ לעשות את זה.
נתניהו יודע זאת - ולא מפספס את ההזדמנות. נניח לרגע לדבריו שלו, אלה שבהם ניסה לנכס מציאות כאוטית שנראית כנוטה (כרגע) לעבר ישראל, לפעולותיו המכוונות מראש (הן רק לפני כמה ימים, באותו "ריאיון" למקורבו ברדוגו, שלח נתניהו אזהרה לאסד לבל ישתף פעולה עם האיראנים, משמע - גם הוא היה סבור ששלטון אסד יציב) - ונעבור היישר לשלב השאלות, שהרי זה כל המבדיל בין מסר שהיה יכול להישלח בערוצי התקשורת הישירים של ראש הממשלה, לבין אירוע שמשודר בו זמנית בכל ערוצי הטלוויזיה ומגיע כמעט לכל בית בישראל.
כבר בשאלה הראשונה היו צריכים הנוכחים לקטוע את האירוע. מתן זכות השאלה הראשונה לערוץ 14 היא הכל חוץ ממקרית. המחשבה מאחוריה ברורה, רק לא ברור איך נציגי ערוץ 12 למשל, שלמהדורת החדשות שלו יש (בערך) פי ארבעה צופים מאשר לזו המועדפת על נתניהו, מסכים עם האפליה "המתקנת" הזאת.
זאת ועוד - נתניהו מציג זאת כאילו ערוץ 14 עלה "בהגרלה" (ממש כך!) - מה שמעיד אולי על מידת האמת שיש בדבריו כולם, לאורך כל האירוע - ועוד מוסיף שאלת "בקשיש" כלשונו.
כך נקבעים כללי משחק חדשים: הוא האדון, נותן הבקשיש לערוצים השונים שמקרקרים תחתיו, כאילו היו מחזרים על הפתחים ולא נציגים של ציבור שיש לו שאלות קשות שדורשות תשובות אמיתיות.
שלא יהיה לאיש ספק לרגע, מופע ההשפלה הזה תוכנן לפרטיו. איך יודעים? מוריה אסרף למשל, מערוץ 13, מקדישה את שאלת "הבקשיש" שלה לענייני משפטו. נתניהו, שלכאורה בכלל לא בא לדבר על המשפט, מקריא את תשובתו מדף שהוכן מראש, ללמדנו שאולי המילה הנכונה בלע"ז אינה "בקשיש" אלא "חארטה". כך הוא מוסיף ומלהג, מאשים את כל העולם בתפירת תיקים, בסחיטת עדים ובשיבוש הליכי משפט.
גבר בורח מבשורה
לשיא מגיעים הדברים כאשר נתניהו מונה את מניין השנים, שמונה במספרן, שחלפו מאז נפתחה נגדו החקירה. מדהים: האיש שעד לעיצומו של אותו היום, ממש כמה שעות לפני מסיבת העיתונאים שלו, ניסה כל טריק אפשרי כדי לדחות את עדותו, מתלונן על משיכת הזמן. זהו שקר שקל לאתר ולהפריך, אבל קהל העיתונאים שבאולם כבר כך כל מוקטן ומושפל, שהוא אפילו לא מנסה להפוך מסיבת עיתונאים מטעם למשהו דו-סטרי.
כך גם כאשר הוא נדרש לנושא אלי פלדשטיין, "האיש שלא היה שם", לדידו של נתניהו, אך לפני כשבועיים-שלושה. מהר מאוד הפך פלדשטיין ממי שראש הממשלה כלל אינו מכיר אותו, או לכל הפחות לא מכיר בו כעובד מטעמו, לגיבור שעזב בית חרדי כדי להתגייס לצה"ל, גיבור ישראל שכוחות הרשע מתנכלים לו כדי שיעיד נגדו. וואו - איזה מרחק בין הגרסה המקורית של נתניהו למה שאמר אמש. מרחק שמקורו אולי בעובדה שפלדשטיין "רמז" (באמצעות עורכי דינו) שהוא עומד לפתוח על נתניהו...
רק שהדגים באולם מחרישים בתקווה שייזרק אליהם עוד גרגר של אוכל - וזה עצוב כמעט כמו ראש ממשלה שעומד על הפודיום, משקר ומשקר ומשקר. ולא זו בלבד, אפילו הערוץ היחיד שכתבתו לא יראה מפניו, ממהר להכות על חטא: באולפן הבוקר של נסלי ברדה ב"קשת", כבר ממוסגרת מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה תחת הכותרת: "נתניהו: כבר 8 שנים אני מחכה לומר את האמת".
יכול להיות שמישהו שם כבר קיבל על הראש במהלך הלילה - ובעידן שבו המפרסם הגדול ביותר בטלוויזיה הוא הממשלה, הכל יכול להיות.
נתניהו של אמש נראה מפחד כמו נאשם שלא האמין שמשפטו יגיע את הרגע הזה שבו שופרותיו כבר אינם יכולים להוסיף ולפמפם עוד ועוד את הבדיה לפיה התיקים נגדו "קורסים" (מהאיש שהביא לכם את "רוב המלצות המשטרה נזרקות לפח" בתוספת חיקוי מלעיג במיוחד של משה נוסבאום). הוא נראה כמי שקל להוציא אותו משלוותו. לו הייתי מאנשי הפרקליטות, אפשר שהייתי מתמוגג ממה שנראה עתה כמו צל של האיש שביקש בזמנו לשדר את משפטו בשידור חי. גבר בורח מבשורה.
ערוצי התבהלה
זה שערוצי התקשורת מחרישים, לא אומר שלא מגיעה לנו תשובה. לאזרחי ישראל לא מגיעות תשובות: למשפחות החללים, למשפחות החטופים, למשפחות שמחכות בחרדה בבתיהן וליבן מחסיר פעימה עם כל רחש של רכב שמאט מתחת לבית, שמא בשורת איוב מתדפקת על דלתן.
תשובות טובות לשאלות נוקבות מגיעות אפילו ל"סתם" ישראלים שרוצים לדעת איך אירע לנו האסון הזה, שראש ממשלה שמתחמק מחקר האמת באמצעות ועדת חקירה, מציג עתה כאתחלתא-דגאולה, כלומר כראשיתו של הניצחון המוחלט. רק שנתניהו לא בא לספק תשובות. הוא בא להופיע וציפה שכולנו נריע.
והוא צדק. אוי, כמה שהוא צדק! למעט צדיקה אחת בסדום התקשורתית, נזכיר את שמה שוב כי מגיע לה: יולן כהן, עמדו כל נציגי התקשורת בקהל ואולי לא הריעו, אבל בטח שלא הפריעו. הם לא עשו זאת הגם שלנגד עיניהם נרקם מופע שהזכיר יותר מכל את קריאות "ערוץ 2!" של נאשם אחר (שבינתיים גם הורשע), משה קצב.
כלבי השמירה של הדמוקרטיה לא נבחו. הם לא נבחו גם ערב 7 באוקטובר, הם לא ינבחו גם כאשר ישללו מהם ומאתנו את חופש הביטוי. קשה לדעת אם תהיה ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדל הנורא בתולדות מדינת ישראל, דבר אחד בטוח: אם תקום יום אחד ועדת חקירה מטעם ההיסטוריה לבדיקת איך התאבדה התקשורת החופשית בישראל, תככב מסיבת העיתונאים הזאת כעדות ראשית מטעם התביעה.