ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ דוד ביטן, התכנסה היום (רביעי) לישיבה מיוחדת שעסקה ביוזמות לשינוי החקיקה בעניין תאגיד השידור הציבורי הישראלי. היו"ר ביטן פתח את הדיון וציין כי בשבוע שעבר דנה הוועדה בהצעה של ח"כ אריאל קלנר, שהתאגיד ידווח לוועדת הכלכלה, וכי ישנן שתי הצעות נוספות, האחת של ח"כ אביחי בוארון בעניין תקציב התאגיד והשנייה של ח"כ טלי גוטליב שהיא "שונה לגמרי", לדבריו. הוא אף ציין כי הצעת ח"כ גוטליב סותרת את ההצעות האחרות ואמר: "נעשה דיון כללי ואחריו נחליט מה לקדם אם בכלל".
נשיא מועצת העיתונות, חנן מלצר, אמר כי אחד מהדברים שרוצים להוריד מהתקשורת זה את זעקת משפחות החטופים ואזכור המחדל שהביא למצב הזה. הוא הוסיף, כי ישנה אסטרטגיה של הצעות חוק פרטיות, כאשר מרוב עצים לא רואים את היער. "היער הוא של הצעות שונות ומשונות, לפעמים סותרות, לפעמים המציעים לא באים לנמק את הצעותיהם, ושר התקשורת שהוא נציג הממשלה הוא שבא ומנמק במקומם את ההצעות. אם כן מסתכלים על התמונה בכללותה - היא לשלול את אופיה הדמוקרטי של המדינה, כי אופיה הדמוקרטי תלוי בתקשורת החופשית וכך זה בכל המדינות הדמוקרטיות. המעבר מגוף אוביקטיבי לגוף שתחת חסות הממשלה מוכר אבל לא במדינות דמוקרטיות. זה קיים בהונגריה, סין, ברית המועצות, אני מקווה שאנחנו לא רוצים להידמות למדינות הללו".
מלצר אף הוסיף ואמר כי אם היה מישהו מבקש לבטל בחוקי יסוד את האלמנט של האופי הדמוקרטי - "גם אם 120 חברי כנסת היו תומכים בזה התיקון הזה היה לא חוקתי וזה מתוך הדוקטרינה של דמוקרטיה מתגוננת. מי שפועל נגד הדמוקרטיה ורוצה לבטל את המופעים של הדמוקרטיה - אפילו ישיג רוב של כל המאה עשרים ההצעה הזו הייתה נפסלת כי היא לא חוקתית".
היו"ר ביטן שאל את מלצר אם קיצוץ בתקציב התאגיד הוא פגיעה בדמוקרטיה, ומלצר השיב: "אם עושים קיצוץ לכל הרשויות במדינה זה אפשרי, מה שאי אפשר זה לקצץ רק לגוף אחד. הרעיון המקורי כשהקימו את התאגיד היה שהתקציב יהיה עצמאי. כשלכל הצעה יש הצעת גיבוי זו פגיעה בדמוקרטיה ואין חמורה ממנה. אנחנו כמועצת העיתונות בישראל מסתכלים על התמונה במלואה ונראה לנו שיש כאן סכנה לדמוקרטיה הישראלית ונפעל בכל האמצעים העומדים לרשותנו לסכל את המזימה הזו, כי היא נועדה להפוך את ישראל לכזו שלא תוכל לומר 'אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון'".
ח"כ סימון דוידסון ציין כי שר התקשורת כתב "ביחד ננצח" ושאל "איפה הביחד ננצח שלך". ח"כ שלי טל מירון האשימה: "אתם שותפים להשמדה של הדמוקרטיה זה יהיה לכם לדיראון עולם".
שר התקשורת שלמה קרעי חילק לחברי הכנסת הנוכחים בועדת הכלכלה את מתווה השינויים בשידור הציבורי כפי שהוא מציע, לקראת הדיון היום. הנה הוא pic.twitter.com/QRlT0ZnukZ
— David (Mizrahy) Verthaim (@dverthaim) December 18, 2024
שר התקשורת, ח"כ שלמה קרעי, ביקש להציג את הדברים ואמר ליו"ר ביטן: "לא דיינו שבג"ץ הפך להיות רשות על לא כל כך דמוקרטית אז אתה גם מביא את השופט לכאן?". היו"ר ביטן השיב כי הוא הוזמן כי ישב בעבר בדין בעניין התאגיד וביקש התייחסותו שלא ברמת הוויכוח הפוליטי. השר קרעי ציין כי הדמוקרטיה שייכת לציבור והוא בוחר את נבחריו והם רשאים לבצע את המדיניות לשמה נבחרו. מלצר העיר: "אדוני לא מבין מה זה דמוקרטיה" וקרעי השיב: "יש כאלה שחושבים שהדמוקרטיה היא מה נחשב בעיניהם".
לאחר מכן ביקש השר קרעי להסביר בקצרה את החזון שלו לשידור הציבורי, ואמר כי מתנגדי השינויים להסדרת שוק התקשורת הם בעלי אינטרסים שלא רוצים לתת להזיז להם את הגבינה. "השוק הפרטי נחנק מעודף הסדרה והשידור הציבורי לא ציבורי ולעיתים מזיק. הגיע הזמן לדיון ענייני, כן ואחראי שהוא הבסיס להכרעה דמוקרטית. השידור הציבורי נדרש במאה הקודמת, היום אין הצדקה למימון מוצר כזה על חשבון הציבור בטח לא בחדשות ואקטואליה. בכוונתי להפריט או לסגור את התאגיד, לא רק שאין בו ערך הוא פוגע בשוק ומנציח עוולות. בין היתר נחשפנו לשידורים מוטים, פוגעניים במכאן 33, פגיעה בסמלים וערכים יקרים לציבור ומאות אלפי שקלים לפרק בהפקות תעמולתיות. בשם הציבור שבחר בנו אני אומר לכם - זה לא יימשך. תעמולה והטיה כן, אבל לא על חשבון הציבור. החזון שלי לשידור ציבורי הוא אין חדשות ואקטואליה במימון הציבור. כשאומרים שאני רוצה רוסיה, זה בדיוק הפוך. ערוץ 11 יוקדש להפקות מקור ויצירה ישראלית בלבד. לחילופין תוקם קרן ייעודית לתמיכה ביצירה ישראלית. אין פרסומות ואין חסויות. ציבורי לא מתחרה בפרטי. תקציב התאגיד או הקרן יעמוד על כחמש מאות מיליון שקל בשנה".
מלצר הגיב על דברי השר ואמר כי "זה מראה שהצעות החוק הפרטיות הן הפרוקסי של הממשלה, ואז היו צריכות לעבור מסלול של הייעוץ המשפטי לממשלה. למעשה זה עקיפה פרוצדורלית של הדברים הנכונים". היו"ר ביטן הגיב על כך ואמר: "זאת גם השיטה של הממשלה הקודמת גם אצלכם זה היה אותו דבר".
"הכוונה של שר התקשורת זה לעשות הפיכה"
המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד מאיר לוין, אמר כי ההצעה תביא לגריעת קולו של התאגיד מפני התקשורת ויש לכך משמעויות דרמטיות מבחינה ציבורית ומשפטית. בהתייחס להצעת החוק של ח"כ בוארון בעניין תקציב התאגיד אמר עו"ד לוין, כי ועדות ציבוריות שדנו בעניין הבינו שזה אחד היסודות של עצמאות. "הצעת החוק של בוארון פוגעת בעצמאות התקציבית של התאגיד ובעצמאותו הבלעדית, שכן הממשלה תקבע את התקציב ותהיה רשאית לשנות סעיפים כולל לתוכן עצמו", אמר. הוא הוסיף כי זו הצעת חוק פרטית שלא נידונה בהיבטים המשפטיים ואין לה תשתית מקצועית ומשפטית וציין: "חשוב להדגיש שהאפקט המצנן נוצר גם אם בפועל הממשלה לא תשנה את התקציב".
היו"ר ביטן התייחס לדברים ואמר כי ההצעה של ח"כ גוטליב תביא לסגירת התאגיד וצריך לקחת את זה בחשבון. הוא ציין, כי "ערוצים 12 ו-13 הם פרטיים והם לא לטובתנו בכלל. אז אם נמכור את ערוץ 11 לגורם פרטי זה לא ישנה משהו מבחינת הימין, לכן ההצעה לא מובנת לי בכלל. לא עניינית ולא לא עניינית. יש מקום לעשות שינויים מסוימים בחוק, כדי לאזן כמה דברים לאור הניסיון עם התאגיד, ואפשר לדבר על זה בכנסת לא צריך ועדות ציבוריות ויועמ"ש לממשלה ודיונים של שנתיים שלוש. אבל לסגור את התאגיד ולפתוח חדש זה לא משרת שום דבר כרגע. ואנחנו לא ועד העובדים של התאגיד וזה לא שיקול מבחינתי".
ח"כ שלי טל מירון ביקשה להזכיר את החטופות והחטופים במנהרות בעזה ואמרה כי מתן צנגאוקר חוגג היום את יום הולדתו ה-25 בשבי. היא הוסיפה כי הכנסת לא צריכה לשתף פעולה עם כל החקיקה הזו וברור שהכוונה של שר התקשורת זה לעשות הפיכה. היא אף ציינה כי התקבל מכתב מתאגיד השידור האירופי לפיו אם התאגיד ייסגר לא נוכל להשתתף באירוויזיון, והשר קרעי הגיב על כך: "אוי ואבוי, מי הם בכלל". ח"כ טל מירון השיבה לו: "אתה שר בממשלה של כל עם ישראל לא של הבייס הליכודי".
ח"כ קארין אלהרר הוסיפה כי ברור שמדובר בתהליך סדור לשנות את הפנים של השלטון ולמוטט את החומה הסינית שקיימת בחוק בין הפוליטיקה לבין השידור הציבורי. היא פנתה לשר קרעי ושאלה מה הוא מנסה לקדם בהצעות הללו, וציינה כי "אין מודל עסקי לאירוע הזה. הפרטה משמעותה סגירה, לפחות תגיד את הדברים בפה מלא".
"שוק הפרסום קטן מידי מכדי להחזיק את התאגיד"
יו"ר האקדמיה לקולנוע וטלווזיה, אסף אמיר, אמר כי כל הפעולות שהשר עושה מנסות לסגור פיות, לסתום תאגידים ולעצור יצירה. לדבריו, "אני לא חושב שהשר קרעי רוצה דמוקרטיה. בנס יצא תחת ידי הליכוד מפעל יוצא סופן שכל הציבור חושב שהוא מביא תכנים מדהימים. אני מאחל לקרעי שלא יצליח במה שהוא מנסה לעשות". השר קרעי הגיב: למרות שאני מגדיל את התקציב של היצירה הישראלית אתה לא מאחל לי בהצלחה, תודה". ח"כ בני גנץ הגיע גם הוא לישיבה, ואמר כי צריך לשמור את התאגיד עצמאי מכל השפעה פוליטית מצד אחד, ולאפשר לו להתקיים מבחינה כלכלית מצד שני.
יו"ר ועד עובדי התאגיד, אלירן גבאי, ציין כי הציבור מקבל היום את התוכן הטוב ביותר בישראל, ב-3 ערוצי טלוויזיה, 8 תחנות רדיו ובדיגיטל, והתאגיד לא מדבר ברייטינג אלא במדדי איכות. הוא הוסיף: "אם היינו עושים פה פרובוקציה היה רייטינג, אבל זה לא אומר שהיה דיון איכותי". לדבריו, חשוב שתהייה ביקורת גם על התאגיד כדי למנוע סיאוב ושחיתויות, אבל אמר כי אי אפשר להפריט את התאגיד מאחר ששוק הפרסום קטן מידי מכדי להחזיק אותו.
מנכל"ית לובי 99, לינור דויטש, ציינה כי בערוצים המסחריים שולטים בעלי הון שבבעלותם חברות כמו שטראוס ויש להן אינטרס מסחרי, ולא פעם אי אפשר לפרסם בהם אייטמים כמו כל מס הסוכר למשל.
"והשידור הציבורי היה המקום היחידי שהצלחנו להעלות תחקירים בנושאים ציבוריים, שבערוצים המסחריים לא נמצא להם מקום", אמרה. היא פנתה לשר קרעי ואמרה כי "כלובי ציבורי שמאגד 15,200 חברים אין בכלל שאלה- כמות האייטמים שנוגעים לציבור שלא הצלחנו לפרסם בערוצים מסחריים מדברת בעד עצמה, אז כשאתה אומר שאין חשיבות לחדשות תיקח גם את זה בחשבון שאתה פשוט מטעה את הציבור".
מוקדם יותר היום איגוד השידור האירופי (EBU) המייצג גופי שידור ציבוריים ב-56 מדינות ברחבי אירופה וצפון אפריקה שלח לוועדת הכלכלה בכנסת מכתב חריף נגד הצעות החקיקה.
"ברצוננו להביע את דאגתנו העמוקה בנוגע להצעות החקיקה להפריט את השידור הציבורי של ישראל או לקצץ בתקציבו. מהלך כזה לא רק יסכן את נוף המדיה בישראל אלא גם עלול להיות בעל השלכות משמעותיות על יסודות הדמוקרטיה של המדינה והמוניטין הבינלאומי שלה. שידור ציבורי ממלא תפקיד חיוני בקידום החברה, ובהבטחה שלאזרחים תהיה גישה לחדשות ולמידע מדויק, עדכני ואובייקטיבי. ברחבי אירופה, ארגוני שידור ציבורי נתפסים כאבני יסוד של הדמוקרטיה, ומספקים פלטפורמות לקולות מגוונים, לביטוי תרבותי ולאיחוד לאומי.
"ההשקעות שנעשו בתאגיד כאן ועצמאותו חשובות לא רק ברמה הלאומית, אלא גם מוקרנות לבמה הבינלאומית דרך סוכנות המידע החדשותית של ה-EBU ונצפות בכל רחבי אירופה. אין גוף תקשורת אחר בישראל שיכול או יוכל לגשת לרשת הבינלאומית הזו ללא חברות ב-EBU. סגירת תאגיד השידור הישראלי, השתלטות עליו או קיצוץ בתקציבו, יצביעו על סטייה מהסטנדרטים המוחזקים על ידי מדינות דמוקרטיות ברחבי העולם ויסכנו לא רק את האמון המקומי אלא גם את האמון הבינלאומי".
"כיום, לכל מדינה באירופה יש גוף שידור ציבורי ו-76% מהמימון של השידור הציבורי באירופה מגיע מהציבור. זה מדגיש את הקשר הייחודי שיש לארגוני שידור ציבורי עם הקהלים שלהם. בנוסף, ארגוני שידור ציבורי הם משקיעים גדולים בתעשיות היצירה, וכפי שעולה ממחקרים בינלאומיים, הם לא יוצרים עיוותים בשוק המדיה", מציינים עוד בוועדה.
"השידור הציבורי הישראלי חבר ב-EBU מאז 1957. חברות זו מעניקה לישראלים יתרונות רבים, כולל השתתפות באירועים בינלאומיים מרכזיים כמו תחרות האירוויזיון - התוכנית הנצפית ביותר בישראל בשנה שעברה - וגישה לזכויות ספורט משמעותיות, כולל גביע העולם של פיפ"א ב-2026, המאפשר כיסוי חופשי לכל אזרחי ישראל. ההשתתפות הפעילה של כאן בתעשיית היצירה הבינלאומית הציגה את הכישרון, התרבות והחדשנות של ישראל לעולם".
ברקע הצעות החוק גם המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת הוציא נייר עמדה נגד פגיעה בחופש העיתונות ובתקשורת החופשית בישראל. "כמו רבים בציבור, בחברה האזרחית ובקרב נבחרי הציבור, המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת מודאג מהצעות חוק ומהצעות החלטה שונות המקודמות בשבועות אלה בכנסת ובממשלה, אשר פוגעות בחופש העיתונות, אינן הולמות את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולכן גם פוגעות בציבור", נכתב מטעם המכון והעומדת בראשו, השופטת בדימוס דליה דורנר.
"שני פסקי דין אשר ניתנו על ידי בית המשפט העליון לפני שנים לא מעטות מספקים נקודת מבט חוקתית נוספת לדיון בפגיעה בדמוקרטיה הטמונה בהצעות הללו.
"בפסק דין כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור (רשות שממנה כידוע התגלגל תאגיד השידור כאן), קיבל בית המשפט העליון ב-1987 את עתירתו של חבר הכנסת אז, מאיר כהנא, שהוחרם על ידי כל סיעות הבית בשל דעותיו הגזעניות. כהנא עתר נגד החלטת הוועד המנהל של רשות השידור, שלפיה ראיונות עמו, או ציטוט הצהרות מפיו, ייבדקו לפני שידורם ויותרו לשידור רק ידיעות בעלות אופי חדשותי מובהק. בג"ץ ביטל את החלטת רשות השידור. בפסק הדין, שכתב השופט אהרן ברק שאליו הצטרפו השופטת שושנה נתניהו והשופט גבריאל בך, לא הבדיל בית המשפט בין איסור מוחלט על ביטוי, לבין הגבלת שידור על ידי גוף ציבורי כמו רשות השידור. נקבע כי גם הגבלה על ביטויים של גוף מסוים היא פגיעה פסולה בחופש הביטוי. גוף ממלכתי אינו רכוש פרטי. אסור לגוף ממלכתי להפלות בין מפלגות או אישים לפי דעותיהם.
"כפי שנאסר על רשות השידור להגביל את החשיפה של כהנא לעומת אחרים על סמך קריטריון לא חוקי, אסור לגוף ממלכתי, וכל שכן לממשלה, להפלות בין עיתונים לפי הדעות המובעות בהם או התבטאויות בעליהם - לא לעניין פרסומים של הממשלה, ולא לעניין רכישת מנויים. אסור לשלטון להנציח את עצמו או להגביר את כוחו באמצעות מניפולציות בתחום העיתונות, ואסור לממשלה להעדיף את תומכי השלטון או לקפח את מתנגדיו.
"פסק הדין השני, מ-2003, שבו ישבה בהרכב השופטת דורנר, כיום נשיאת המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת, יחד עם השופטים אליעזר ריבלין ואשר גרוניס, ניתן בתיק אינדור נ' ראש עיריית ירושלים. בפסק הדין פסל בית המשפט את החלטתה של עיריית ירושלים לסרב לפרסם על לוחות המודעות העירוניים שבבעלותה מודעה שבה נכתב "יוסי שריד - משת"פ של ערפאת". טענות העירייה היו כי פרסום המודעה יסכן את חבר הכנסת שריד, וכי הציבור יזהה את תוכן המודעה עם העירייה, הבעלים של לוחות המודעות. בית המשפט דחה את שתי הטענות. נקבע כי גם אם נוסח המודעה גס, פוגעני ומעליב, העירייה לא הוכיחה כי קרוב לוודאי שהפרסום יסכן את שריד. עוד נקבע כי אף שלוחות המודעות הם רכוש של העירייה, היא מחזיקה בהם עבור כלל התושבים וחייבת לאפשר על גביהם הבעה של מגוון רעיונות ודעות - גם אם הם צורמים או לא פופולריים.
"מוכרת ההבחנה בין דמוקרטיה פורמלית - השלטון נבחר על ידי העם בבחירות שוות - לבין דמוקרטיה מהותית - זכויות האדם. הבחנה זאת, גם אם מקבלים אותה, אינה תקפה בכל הנוגע לחופש הביטוי, שאחד משיאיו הוא חופש העיתונות. אסור לנבחרי הציבור לנסות להנציח את שלטונם באמצעות פגיעה בחופש העיתונות. זאת לא רק על ידי הטלת איסורים פליליים על פרסומים (בכפוף לחריגים, כדוגמת ביטויים שפרסומם קרוב לוודאי יפגע קשות בביטחון המדינה), אלא גם על ידי החלטות שמשמעותן היא הטבה שלטונית עם כלי תקשורת התומכים בממשלה או פגיעה בכלי תקשורת שנתפסים כלא אוהדים.
"צבר החוקים וההחלטות המוצעים פוגעים בדמוקרטיה הישראלית: לא רק בדמוקרטיה המהותית בשל הפגיעה בזכויות יסוד ובכבוד האדם, שחופש הביטוי וחופש העיתונות ניצבים במרכזו, אלא אף בדמוקרטיה הפורמלית ובשוויון הבחירות והגינותן".