קבוצת הווצאפ של גלאי תקשורת מונה 50 אנשים שלאורך השנים עבדו במשרד שצוקי ואתה ניהלתם כמו משפחה. בימים כתיקונם מדובר באנשים שחופרים ברמה של אמנות אבל כרגע, עם לכתך, נשארנו חסרי מילים. הסתלקותך המוקדמת מאיתנו יגאל היא הלם גמור. ההלם כי היית צעיר מידי אבל בעיקר- תאב חיים, עם חיוך ענק על הפנים, שתמיד נכון לחגוג את החיים.
אז קשה למצוא עכשיו את המילים אבל לך, להטוטן של מילים, מגיע שאמצא את המילים הנכונות לספר את כל מה שאתה בשבילי, בשבילנו, פעם עובדיך ותמיד בני משפחתך המאומצת.
בכל מקום אליו הגעת יגאל, ובוא נודה באמת, לרוב באיחור קל, הקדשת את כל תשומת הלב והזמן לשומר בכניסה כפי שהקדשת למנכ"ל החברה.
ראית כל אחד ואחת ולכולם ידעת להאיר פנים, לשאול לשלומם ולדעתם. מידי פעם בפעם היית מוותר על הרכב ונוסע באוטובוס או ברכבת כדי לדבר עם כולם. לשמוע מהקשישה מה דעתה על המצב במדינה ולהתווכח בלהט עם איזה סטודנט על הסרט האחרון שראית בקולנוע.
תמיד בחרת ללכת ברגל באזורי תעשייה ובכל מקום בו אני ראיתי פיח וזוהמה, אתה ראית עבודה ישראלית מעוררת השראה. כמה אהבת את הארץ הזו. סיפרת לנו מורקים על כל שביל ודרך. כל גשר שהממלוכים אי פעם עברו בו חי אצלך בכזו דרמה כאילו זו סדרה בנטפליקס. פעם ככתב צעיר היה לך טור כזה בעיתון, "יגאל והאופנוע" בו חרשת את המדינה והבאת במילותיך את קולו של העם.
תמיד היית קול ייחודי. בספרים שכתבת, בכתבות שכתבת, בעיתונים שערכת, בלקוחות שליווית לאורך השנים- היית ישר והגון, ופורץ דרך ומפוצץ כשרון.
וכמה שאהבתי אותך יגאל, גם אם היו רגעים בהם שיגעת אותי. חירפנת אותי לגמרי. בכל שבוע היית מביא למשרד צעירים לראיונות עבודה. כל מתדלק שביקש ממך הזדמנות, כל מלצרית שסיפרה לך שיש לה חלום, כל עולה חדש, בעל מוגבלות, חולה או כזה עם קשיים כלכליים- לכולם היה מספיק מקום אצלך בלב ובמשרד. נתת הזדמנות, עבודה ותקווה לכל כך הרבה אנשים לאורך השנים- רבים למדו ממך כל כך הרבה וזכו לגדול ולהתפתח בהדרכתך. ולפעמים אמרתי לך "עזוב יגאל, אנחנו לא באמת צריכים עוד עובד" וענית לי שכסף זה לא הדבר הכי חשוב בחיים אלא האנשים.
וזה לקח שתמיד אקח איתי.
ומה עוד?
אחד הדברים שתמיד לימדת אותי בעיקביות הוא לומר שבחו של אדם בפניו. תמיד מצאת מילים טובות להאדיר אנשים שעבדו עימך. שמת אותנו בקדמת הבמה ומעולם לא הצלת עלינו, למרות שהיית סופרסטאר אמיתי. נטול אגו, נטול פוזות. יגאל הטוב והמיטיב. גם כשעבדנו עם ראשי ממשלות או עם כוכבים הוליוודים- נתת לי את מלוא הקרדיט והתגאת בי כפי שאבא גאה בביתו. האם אתה יודע כמה הייתי גאה בך?
יגאל, תודה על הזכות ללכת לצידך לאורך שנים ארוכות, ללמוד ממך על טוב לב, איך להיות בן אדם, על בית ספר לתקשורת ויותר מכל- בית ספר לחיים.
תחסר לי מאוד בחיוך שלך, בטוב הלב שאפיין אותך יותר מכל, בעצות הטובות שידעת לתת, באהבה שהרגשתי תמיד בחברתך.
ותזרוק שם מילה למעלה, בסדר יגאל? תבקש ממנו לשמור על צוקי, הילדות והנכדים. להחזיר את החטופים, להחזיר את אהבת החינם לעם ואת השלווה לחיינו. הרי זה מה שבאמת התפללת אליו עד לרגע האחרון.
אוהבתותך בוס. היה שלום ותודה על הכל.