כתבים רדודים ועילגים שניזונים ממסרונים ומפרסמים "סקופים" מופרכים; שדרי רדיו צעקנים שמתווכחים בשפת ביבים; מגישים חסרי ידע שמנסים לשדר שחייה ואתלטיקה ומייצרים טעויות מביכות; פרשנים שמקשקשים בלי הפסקה ונוזפים בטובי המאמנים והשחקנים בעולם; עיתונאים שמכתירים באובססיביות כל ידיעה אלמנטרית כ"פרסום ראשון" ו"בלעדי" במקום לערוך תחקירים ולחשוף שחיתויות; בעלי ערוצים שמועלים בתפקידם עבור זכויות שידור; עורכי מהדורות שמתבטלים בפני מקורות מימון ונותני חסויות - זו רשימה חלקית בלבד של תחלואי תקשורת הספורט בישראל בעידן הנוכחי.
כך כותב עיתונאי הספורט הוותיק עמיר פלג, בספר חדש שהוציא לאור. פלג שימש במשך 40 שנה ככתב, תחקירן, עורך ופובליציסט בעיתונים "חדשות" ו"ידיעות אחרונות", ובשנת 2013 הוענק לו פרס אומ"ץ. בנימוקי הוועדה שבחרה בו נכתב בין השאר כי "ביקורתו הניבה פירות והביאה לשיפור במנהל התקין ולהרתעת הגופים המסוקרים". וואלה עם הצצה לפרק השני.
חלק ראשון: "אתה תתבייש לך, עוף מהשידור שלי"! שאגה אופירה אסייג, והפכה לסמל הביצה המעופשת של תקשורת הספורט בישראל >>>
"עיתונאים לא יעסקו בכל עיסוק, זמני או מתמשך, תמורת תשלום או בחינם, העלול לעורר חשש או מראית עין לניגוד עניינים, ובמיוחד בפרסום, בשיווק וביחסי ציבור" (מתוך תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, שאושר במליאת מועצת העיתונות והתקשורת בספטמבר 2020).
נוסף על האינטרסים הכלכליים של בעלי כלי התקשורת, שהפכו עיתונאים לפרזנטורים ולסוכני יחסי ציבור במסווה של דיווחים חדשותיים, רווחת בתחום תופעת החלטורות. כלומר, הכנסה צדדית של שדרים המועסקים, בין השאר, כמנחים באירועים של גופים שאותם הם אמורים לבקר. תופעה זו נפוצה לא רק בתקשורת הספורט.
ב־29 באוגוסט 2021 חגגה "מכבי תנועה עולמית" 100 שנים להיווסדה, והכריזה על פתיחת אירועי המכביה ה־21 בטקס דביק ופומפוזי. עלותו, לפי דובר המכביה רואי הסינג, הייתה "בסביבות 160 אלף שקלים". אחד מסעיפי ההוצאות היה תשלום למנחה, מירי נבו, שדקלמה בטקס דברי שבח והלל לתנועה ולראשיה. ניסיון לברר אצל הסינג כמה בדיוק שילמו לה, עלה בתוהו, אף על פי שהמממנת היא עמותה שחלק ניכר מהכנסותיה מגיע מכספי ציבור. בשנת 2020 למשל, לפי נתוני רשם העמותות, העביר לה משרד התרבות והספורט 32.6 מיליון שקלים.
מעבר לפזרנות, שלפחות חלקה נותר בחזקת תעלומה, זועקת לשמיים האתיקה של מגישת "חדשות הספורט". במהלך אותו טקס ארוך ומשמים ראיינה נבו, המגדירה עצמה "עיתונאית", את נשיא הכבוד של התנועה יאיר המבורגר ואת היושב ראש אמיר פלד. בתוך ים המלל וההרמה להנחתות - כלומר שאלות שנועדו לרומם ולפאר את פועלם של המרואיינים - לא שאלה, כמובן, המנחה את ראשי התנועה על הכתם הנורא שרובץ עליה, ואשר חובה להזכירו במלאת 100 שנים לקיומה - "אסון המכביה".
בקיץ 1997 כזכור, ארבעה חברי המשלחת האוסטרלית למשחקים - גרגורי סמול, ייטי בנט, וורן זינס ואליזבת סוויקי - קיפחו את חייהם בשל המחדל הנורא שהוביל לקריסת גשר המכביה למימיו העכורים של הירקון, בסמוך לאצטדיון רמת גן. 69 חברי משלחת נפצעו, חלקם נותרו עם נכויות בדרגות שונות, אך במקביל לניסיונות החילוץ נמשך טקס הפתיחה - אטימות שחזרה על עצמה בטקס 100 השנים לתנועה, שהנחתה נבו.
שטיח אדום לעסקנים
אחד המכובדים שנכחו באירוע ה־100 היה יורם אייל, יושב ראש הוועדה המארגנת של אותה מכביה קטלנית. אייל הורשע בבית המשפט בעבירות של גרימת מוות וגרימת חבלה ברשלנות בגין חלקו בהקמת הגשר הרעוע, ונידון לשישה חודשי עבודות שירות. העובדה הזו ממש לא הפריעה לראשי מכבי לקדם את הרשלן למספר תפקידים בכירים. העיתונאית נבו, במקום לבצע את עבודתה ולבקר את התנועה, הקריאה את הברכות שכתבו מטעמם של המזמינים. כמעט מיותר לציין כי הטקס המתיש שודר במלואו בערוץ שבו היא מועסקת.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה שירתה השדרית הוותיקה את מושאי הסיקור שלה תמורת תשלום. בשלהי 2017 הרימה שרת התרבות והספורט דאז, מירי רגב, אירוע מנופח ונוצץ לבחירת ספורטאי השנה באולם תיאטרון "הבימה" בתל אביב. זה היה חודשים ספורים אחרי פסטיבל הסרטים הידוע בקאן, שאליו הגיעה השרה עטופה בשמלה דמוית וילון, שבחלקה התחתון הוטבע ציור של העיר ירושלים. אולי בהשראת הפסטיבל הבין־לאומי היוקרתי, גם בכניסה ל"הבימה" הונח שטיח אדום במתכונת הוליוודית, שעליו צעדו כמה מבכירי העסקנים. הללו ישבו, כמובן, בשורה הראשונה, העניקו גביעים ובירכו גם בקטעי וידיאו שהוכנו מראש והוקרנו על המסך העצום באולם. הספורטאים הזוכים נראו באותן דקות כתפאורה בלבד.
מנחי הטקס היו אייל קיציס, המגיש של "ארץ נהדרת" בקשת 12, ומנחת "חדשות הספורט" מירי נבו. בסיום האירוע היא עצמה אפילו העבירה דיווח "חדשותי" למהדורה, לתפארת חוסר האתיקה והמודעות העצמית. אלה, כמובן, רק שתי דוגמאות שבהן חטאה תקשורת הספורט לעקרונותיה. אנשים המגדירים עצמם "עיתונאים" בתקשורת הכתובה והמשודרת מנחים טקסים וכנסים של גופים שמשלמים להם.
מדובר בדפוס פעולה המעלה חשש כי אותם גופים יזכו להנחות בביקורת במקרה הטוב, ולסיקור מפנק במקרה הגרוע. אבל בספורט, כפי שמוכיחה הדוגמה האחרונה, ניגוד העניינים בא לביטוי באופן קיצוני, בוטה וחסר עכבות. ממש כמו סיסמת המשחקים האולימפיים: מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר.