כתבים רדודים ועילגים שניזונים ממסרונים ומפרסמים "סקופים" מופרכים; שדרי רדיו צעקנים שמתווכחים בשפת ביבים; מגישים חסרי ידע שמנסים לשדר שחייה ואתלטיקה ומייצרים טעויות מביכות; פרשנים שמקשקשים בלי הפסקה ונוזפים בטובי המאמנים והשחקנים בעולם; עיתונאים שמכתירים באובססיביות כל ידיעה אלמנטרית כ"פרסום ראשון" ו"בלעדי" במקום לערוך תחקירים ולחשוף שחיתויות; בעלי ערוצים שמועלים בתפקידם עבור זכויות שידור; עורכי מהדורות שמתבטלים בפני מקורות מימון ונותני חסויות - זו רשימה חלקית בלבד של תחלואי תקשורת הספורט בישראל בעידן הנוכחי.
כך כותב עיתונאי הספורט הוותיק עמיר פלג, בספר חדש שהוציא לאור. פלג שימש במשך 40 שנה ככתב, תחקירן, עורך ופובליציסט בעיתונים "חדשות" ו"ידיעות אחרונות", ובשנת 2013 הוענק לו פרס אומ"ץ. בנימוקי הוועדה שבחרה בו נכתב בין השאר כי "ביקורתו הניבה פירות והביאה לשיפור במנהל התקין ולהרתעת הגופים המסוקרים". וואלה עם הצצה לפרק הראשון. המשך יבוא.
פרק 1. חגוג לי ואחגוג לך
ב־3 באוגוסט 2018, כשכבר היה בדרך החוצה מבית"ר ירושלים ובזמן ששוחרי הדמוקרטיה מ"לה פמיליה" הפגינו מול ביתו, הגיע אלי טביב לריאיון מלטף בתוכנית "אופירה וברקוביץ"' בערוץ 12. נכללה בו, כמובן, שאלת כתבי החצר האולטימטיבית: "בשביל מה אתה צריך את זה"? מעליה בצמרת טבלת הקושיות שמאדירות את המרואיין אפשר למצוא את השאלה: "איך אתה מצליח להיות כל כך מושלם"? כאילו טביב אינו אינטרסנט וחובב פרסום, אלא פילנתרופ, ממשיך דרכו של משה מונטיפיורי. על המסך הופיעה כותרת זוהרת: "ריאיון בלעדי," ובמהלך השיחה אף כינה ברקוביץ' את אורחו "גאון כדורגל," לא פחות.
שלושה ימים אחר כך, 6 באוגוסט 2018. תוכנית הספורט של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' ב"רדיו תל אביב" 102FM. על הקו אשר אלון, הבעלים של הפועל רעננה, שקרא יום קודם להפקיע את בית"ר ירושלים מידיו של טביב. "הפתעת אותי לרעה אתמול", הכינה לו אסייג קבלת פנים צוננת בטון של מחנכת כיתה א.' עוד בטרם הספיק אלון להשיב, היא פצחה במונולוג תוכחה: "ממתי אתה מלכלך על אנשים בפומבי, ועוד על קולגות, כפי שלכלכת על אלי טביב? ועוד אנחנו כאן בתוכנית אומרים, אנחנו על קולגות לא מלכלכים. באת אתמול, פתחת בשש מאות על טביב. למה? ספר לי".
ה"מרואיין" אכן ניסה לספר: "תראי, זו לא פעם ראשונה, אופירה" - אבל אסייג הסתה אותו מייד: "שמה, שאתה מלכלך עליו"? אלון ניסה להתגונן: "אני לא מלכלך, אלא מדבר ממעמקי ליבי ומהרהורי ליבי", אך המחנכת שביקשה סיפור העלתה טון וסתמה את פיו: "מצאת יופי של עיתוי. בשיא הבלגן פה עם האוהדים אתה מוסיף עוד שמן למדורה".
"תתבייש לך, תתבייש לך, פרסומות"!
בעלי הפועל רעננה ניסה להשחיל מילה, כי עדיין לא הבין שהועלה לשידור רק כדי לשמש תפאורה ולספק אפקטים קוליים במבחן הנאמנות של אופירה. "למה, למה עשית את זה"? חזרה המראיינת לשלב הנזיפה הזהה. "אני רוצה להבין, למה עשית את זה, בטיימינג הזה"? לאלון נפל סוף־סוף האסימון. "אם את רוצה להתקיף, אז תני לי גם לענות", הוא אמר, אלא שאותה ממש לא עניין מה הוא רוצה להגיד. היא באה בשביל לעזור לחבר, והעיקר שטביב מאזין. "זכותך ללכלך על מי שאתה רוצה, אבל אני רוצה להבין, למה בעיתוי הזה? ולמה בכלל ללכלך קולגה על קולגה", שבה לחקירה הצולבת.
אלון מלמל משהו מעברו השני של הקו, אך לשווא. "אתה לא מתבייש"!? עברה אסייג לשלב הסיכומים, וכשניסה למחות על סגנונה, העלתה טורים וצרחה עליו: "לא, הסגנון שלך יותר טוב. להגיד על טביב 'הוא מי הביבים של הכדורגל הישראלי'. לא, הסגנון שלך הוא קלאסה, אשר. וואוווו. איזה קלאסה אתה, איזה סטייל. אם אנחנו מפריעים לך, אנחנו נרד מהשידור ואתה תיקח את קו השידור. אתה מדבר על סגנון? למה, אתה סגנון? ללכלך על מישהו שהוא חבר, מישהו שיושב איתך בישיבות, על בוס אחר שהוא באותה ליגה, בשיא הבלגן שלו עם האוהדים, לבוא ולהוסיף עליו. תגיד, אתה לא מתבייש"?
את חלקיק השנייה שנטלה כדי לקחת אוויר, ניצל אלון בזריזות כדי לומר: "מי שצריך להתבייש בסגנון זו רק את, אופירה" - ואז היא שבה בצעקות שאפילו כפתור הווליום לא היה מסוגל להתמודד עימן: "אתה צריך להתבייש, ואתה יודע מה, אשר? אשר, אתה יודע מה? אני רוצה לומר לך משהו. אני רציתי להעלות אותך לשידור כדי לומר לך שאתה מסית, ואתה חממן. ובשיא הבלגן שלו, תתבייש לך"!
"תתביישי לך", נשמע בפעם האחרונה קולו של המרואיין שלא התאפשר לו להתראיין באמת. "אתה תתבייש לך, עוף מהשידור שלי"! שאגה המראיינת וציוותה על עורך התוכנית: "תוריד אותו מהקו, תוריד אותו מהקו"! אחרי שהמשימה גסת הרוח בוצעה ברוח המפקדת, סיכמה אסייג: "תתבייש לך, תתבייש לך, פרסומות"!
בעקבות אותה תקרית מכוערת דּווח כי התקבלו במשרדי הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה כ־300 תלונות. בדין וחשבון שהוציאה הרשות לאותה שנה נקבע: "השיח החד־צדדי היה קשה להאזנה. לפרקים הוא היה אלים מילולית, בוטה ומשפיל. לא היה מקום לשיח אלים ותוקפני זה. במקרה זה פגעה הגברת אסייג לא רק בחופש הביטוי של המרואיין שהיא עצמה העלתה לשידור, אלא גם בכללי האתיקה העיתונאיים, בכך שלא אפשרה לו להביע את עמדתו בתגובה לעמדתה.
כחלק מהליך הבדיקה של הרשות, נדרש להשיב לטענות המנהל הכללי של "רדיו תל אביב" באותם ימים - ולימים העורך הראשי של קבוצת "ידיעות אחרונות" - אבי משולם. תגובתו, שפורסמה על ידי עיתונאי "הארץ" אלון עידן, הייתה שערורייתית לא פחות והתאימה יותר למנהל במה לסגירת חשבונות. בין השאר, כתב שם משולם: "הגברת אופירה אסייג הפכה בשנים האחרונות לסמל ומותג הגדולים יותר מ'רדיו תל אביב' בפרט, ומעיתונות הספורט בכלל. נדמה לי כי סגנונה הייחודי ואופי השידור שלה בטלוויזיה וברדיו ייזכרו במשך שנים רבות כאבן דרך תרבותית בישראל.
מילים כחורבנות, וחבל שהצטנע. דומה כי חברתו משכבר הימים הפכה לסמל ולמותג הגדולים יותר מהמדינה כולה, ואולי בעצם לפנים שלה. את אבן הדרך התרבותית שמשולם השליך לביצה המעופשת של תקשורת הספורט, גם אלף חכמים לא יצליחו להוציא.
בתוכנית שלמוחרת אותה השתלחות גילם דווקא אייל ברקוביץ' את תפקיד העיתונאי ואמר לשותפתו לשידור: "טעית, את לא יכולה להגן על חברים שלך ולאבד את האובייקטיביות". שיעור חשוב בעיתונות, שיהיה כדאי לזכור בעוד כמה שורות.
חודשיים בדיוק אחרי שנלחמה כלביאה נגד האויב שמתח ביקורת על מחמל נפשה טביב, ארגנו חבריה של אסייג מסיבת הפתעה לכבוד יום הולדתה. בין המפתיעות, כמה מפתיע, הייתה גם חברתה הקרובה של כלת השמחה, רעייתו של טביב, דנה אשכנזי. זו שכיכבה באותם ימים באתר הרכילות "גליצ'ים" מייסודו של אתר ONE וזכתה שם לכינוי: "הבלונדה של הביג־בוס".
"תודה לוואלה ולידיעות אחרונות"
בפברואר 2022 חגג משה "שינו" זוארץ, יושב ראש ההתאחדות לכדורגל, יום הולדת 50. לכבוד האירוע, ערכו לו מוקיריו מסיבת הפתעה. עם האורחות, כמה מפתיע, נמנתה אסייג. בכלל, זוארץ הפך לאחד מיקיריה של מי שאמורה לכאורה לסקר ולבקר את התנהלותו, והיה בהחלט על מה להשמיע ביקורת. למשל, ניסיונו הכושל הראשון להתמנות לתפקידו הבכיר ביותר בהתאחדות, חרף זיקתו הברורה למכבי פתח תקווה, ואף על פי שהתקנון באותם ימים אסר זאת.
ב־4 ביוני 2018 פסלה ועדת כשירות בראשות השופטת בדימוס אסתר דודקביץ' את מינויו של זוארץ ליושב ראש ההתאחדות. שלושה ימים קודם חגג זוארץ יום הולדת לבתו הזמרת בחוף ימה של הרצליה. בין החוגגים הייתה אסייג. בצירוף מקרים נדיר, באחד הראיונות המפנקים באכסניה האהובה עליו, "רדיו תל אביב," הבטיחה אסייג לזוארץ בשידור כי תשמיע בהמשך התוכנית שיר בביצועה של בתו - וקיימה. בלי קשר למילים ולמנגינה, מבחינת האתיקה, לא לזה התכוון המשורר.
זוכרים את הקוד האתי שלימד הכדורגלן לשעבר ברקוביץ' את חברתו העיתונאית בעקבות ראיון הצווחות על אשר אלון - "את לא יכולה להגן על חברים שלך ולאבד את האובייקטיביות?" הקוד הזה עמד למבחן באירוע היסטורי שהתרחש כשמונה שנים וחצי לפני כן, ב־17 בפברואר 2010, ביחס לחבר אחר. ברקוביץ' עצמו כינס מסיבת עיתונאים מטורללת במלון הילטון בתל אביב, שבה הצהיר: "לא יעזור לאף אחד שום דבר, אני אהיה המאמן הבא של הנבחרת. באותו מפגש הזוי ועילג למדי, שבו הבטיח בין השאר להנחיל לנבחרת "כדורגל סקסי," לא התבייש המועמד מטעם עצמו לחשוף את החמ"ל שניצב מאחוריו.
"כן, פה אני רוצה להודות לאופירה אסייג ולגילי בעלה, שתמכו בי ונתנו לי את הבמה", ירה ברקוביץ' והבטיח: "כן, אני אחזיר להם כל דקה, כי מגיע להם, הם חברים אמיתיים". ואז, מבלי לקחת אוויר או לגימה מחצי הכוס (הריקה) שלפניו, עבר ברקוביץ' לגורמים האחרים שמכהנים כוועדה למינוי בכירים בשירות הציבורי, מנקודת מבטו כמובן. "גם ב'וואלה,' שבתחילת הקמפיין היו נגדי, היום הם בעדי", הכריז. "וגם 'ידיעות אחרונות' שמגיע להם תודה רבה".