כשהמשטרה מנצלת את המלחמה בשחיתות - למלחמה בעיתונות

השבוע נולדה המשטרה מחדש ולצד האשראי הנדיב שקיבלה מהשר לביטחון לאומי לשעבר איתמר בן גביר, התגלתה בכובעה כמבקרת טלוויזיה. לפי דיווח של ישראל היום, גורמים במשטרה "מתחו ביקורת" על תחקיר התוכנית "עובדה" שנגע בפעולות שנקטה שרה נתניהו שבו נחשפו, הוראות שנתנה לכאורה לפעילת הליכוד חני בלייוויס, ושמהן משתמעת הטרדת עדים ושיבוש מהלכי משפט של ראש הממשלה. ה"גורמים" טענו בפני כתב העיתון כי התחקיר "לא הציג ראיות נייטרליות וקוליות - כפי שנהוג בתחקירים אחרים - אלא הסתמך בעיקר על אינפוגרפיקה".

הטענה, שנראה כאילו לקוחה מפארודיה על עיתונות (ועל משטרה), נימקה את הדיווח לפיו היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בלהב 433 הגישה בקשה לצו ובית משפט השלום נעתר לבקשתה, המורה למערכת התוכנית ולעיתונאי ספי עובדיה להמציא מסמכים הקשורים לחקירה. כל אלו מבלי שפנתה עדיין לחשודה המרכזית בפרשה - שרה נתניה. בצו, שהוצא ביום חמישי, צוין כי קיימת אפשרות למנוע חשיפת מקורות עיתונאיים.

זו איננה הפעם הראשונה בתקופה האחרונה שבה מערכת "עובדה" ניצבת בפני דרישה של גורם שלטוני להסגיר את מקורותיה. לפי דיווח באתר "העין השביעית", לפני מספר שנים הורה בית-המשפט למערכת "עובדה" למסור תיעוד של ראיונות ושיחות הכנה שנאסף במסגרת תחקיר על המקרה של החשוד ברצח נשותיו שמעון קופר.

במערכת "עובדה" מסרבים לשתף פעולה עם הדרישה הנוכחית (כן, לא רק במקרה שמעון קופר, וגם אם זו עשויה בסופו של דבר "לשרת" את התחקיר ולהוביל להגשת כתב אישום). בצדק. הדרישה נועדה להלך אימים על המקורות שלהם. בתוכנית נשענים על תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, הקובע כי "הבטיחו עיתון או עיתונאי למקור שהידיעה שמסר או הדעה שהביע לא יפורסמו, לא יימסרו אלה לפרסום אף אם יש בהם עניין לציבור", ולכלל הקבוע לפיו "לא יגלו עיתון ועיתונאי מידע שנמסר להם בתנאי שיישאר חסוי ולא יחשפו זהותו של מקור חסוי אלא בהסכמתו של המקור".

לפי עו"ד אלעד מן מעמותת הצלחה, הכלל האתי קובע באופן גורף כי זהות המקור והחומרים שמסר חוסים שניהם תחת ההגנה המוחלטת המוענקת ביחסי עיתונאי-מקור. שיקול הדעת להסרת החיסיון נתון בידי המקור בלבד, וברצותו תישאר זהותו ויישארו חומרים בחושך מוחלט.

אלא שלפי מן, על סמך ניסיון העבר, במערכת המשפט, לא תמיד יעמדו בהקשרים דומים לצד העיתונות. בניסיונו "לאזן" בין צרכי הביטחון לחיסיון מקורות עיתונאיים, בית המשפט עלול לחייב את התוכנית למסור את המסמכים, ובמקרים קיצוניים גם את זהות מוסרם - המקור.

הדרישה, הלא חדשה כאמור, מ"עובדה" להפר את החיסיון העיתונאי מעלה מחדש את הקלות הבלתי נסבלת ואת היעדר ההגנות בחוק לעיתונאים כנגד דרישת הרשויות להסגרת חומרים עיתונאיים. ראשית יש לומר את הברור מאליו: פגיעה בחיסיון מקור היא עוולה אזרחית מובהקת. אלא שבמקרה של התחקיר אודות שרה נתניהו עולות כמה נקודות קריטיות נוספות.

בתחקיר עובדה אודות קשריה המפוקפקים של שרה נתניהו עם פעילת הליכוד בלייוויס, תואר איך בחמ"ל של בלפור מגייסים, לצרכי המשפחה לכאורה, זרוע ארוכה בתוך המשטרה - קצין בכיר, שמצידו מטפח את הקשר ומסמן שיתוף פעולה הדוק עם ניסיונות בלימת ההפגנות נגד נתניהו. לקצין הזה קוראים דני לוי, היום הוא, כך יצא, מפכ"ל המשטרה.

כלומר: המשטרה, אם תצליח להשיג את החומרים, תחקור פרשה שעוסקת גם במפכ"ל המשטרה - ובמי שמינה ואולי מינתה אותו. כלומר: מדובר בניגוד עניינים זועק לשמיים, שמעלה את השאלה המרכזית: מה בדיוק רוצה המשטרה לברר בחומר? מעליה מרחפת שאלת מפתח אחרת, בסיסית עוד יותר - האם היא בכלל יכולה לבצע פה חקירה נקייה.

הציבור הישראלי נחשף ממש בימים אלו לעוצמת הכוחות האפלים העובדים בשנים האחרונות כדי להשתיק ולהטריד עדים. רצה המקרה ורק השבוע הוגש כתב האישום נגד יועצי נתניהו על הטרדת עד המדינה (לשעבר) פילבר. אבל גם אם האמון במשטרה היה בשיאו, יש לזכור ולהזכיר: תוכנית תחקירים איננה קבלן הרשעות ולא זרוע משטרתית, גם כשהחשודה היא שרה נתניהו.

ממשטרת ישראל נמסר: "בפתח הדברים נדגיש כי בקשת המשטרה נענתה על ידי בית המשפט, אשר קבע כי מדובר בבקשה סבירה בנסיבות העניין .

"משטרת ישראל מנהלת בדיקות וחקירות ברצינות וברגישות הראויה, תוך הקפדה על זכויות חשודים וקיום הוראות החוק. במקרה זה כמו במקרים אחרים בעבר, לאחר שמוצו פעולות להשגת החומרים בדרכים אחרות, ללא הועיל, פנינו בבקשה לשיתוף פעולה מרצון מצד הגורם התקשורתי, מתוך מחשבה שטובת העניין וטובת הציבור יהיו לנגד עיניו. לאחר שפנייתנו סורבה, לא נותר ליחידה החוקרת אלא לפנות בבקשה לבית המשפט. הצו התבקש מבית המשפט לאחר העמדת החשש לפגיעה במקורות עיתונאיים מול הצורך להגיע לחקר האמת בתיק שחיתות. כאמור- באיזונים המתבקשים הוגשה בקשה לבית המשפט, אשר נעתר לבקשה שהייתה סבירה אף בעיניו".