לפני שלוש שנים בדיוק, הפך העיתון הפופולארי בישראל "ישראל היום" מכלי תעמולה - לעיתון. לפי הערכות, עד אז, הבעלים של העיתון, המיליארדר שלדון אדלסון, הוציא על החינמון שהוקם בישראל עבור שימור שלטונו של בנימין נתניהו, כמיליארד שקל. העיתון, שהחזיק חשיפה של מאות אלפי עותקים, עבד ללא מודל עסקי, ועם הזרמות חוזרות ונשנות של משפחת אדלסון.
המיליארדר לן בלווטניק איננו בדיוק שלדון אדלסון ו"ישראל היום" אינה בדיוק רשת 13, אבל קווי המתאר דומים וגם התוצאה - הפסדי עתק. למעלה מחצי מיליארד שקל שרף בלווטניק במשך 6 שנים על הצעצוע המפוקפק - ערוץ טלוויזיה הפסדי בישראל. לימים העיד המליארדר הבריטי כי קנה את הערוץ לבקשתו המפורשת של בנימין נתניהו, וגם נתניהו עצמו אישר כי ביקש מבלווטניק לקנות את הערוץ.
אלא שזו היתה ההתחלה של הסיפור - שלב החיזור של נתניהו כלפי בלווטניק היה עמוס "ציונות" ורגשנות אבל סוף הסיפור (שהיה ידוע מראש לרבים) עגמומי ומסוכן.
מהתרסקות עסקאות רכישת רשת על ידי ניר צוק, ולפניו עופר ינאי, עולה כי ייתכן שהבורות של רשת עמוקים הרבה יותר מכפי שהערוץ מעיד כלפי חוץ ואולי אפילו עמוקים מכפי שהוא מספר לעצמו. רק בשבוע שעבר הוגש כתב התביעה מטעם ינאי נגד רשת 13 ממנו עולה כי רק ב-2024 צפויה רשת להפסיד 120 מיליון שקל. מי ירצה להתקרב לחברה כזו? ועוד מבלי לדעת מה הם מספרי האמת?
למעשה רק בחודשים האחרונים, אחרי פרשת יוליה שמאלוב ברקוביץ שהודחה על ידי עובדי חדשות 13 מתפקיד מנכ"לית חברת החדשות, נפל אצל בלווטניק, איש העסקים שמורגל בהצלחות האסימון כי הנזק שמייצר לו הערוץ הישראלי גדול בהרבה מהתועלת הפוטנציאלית שבו אם זו בכלל קיימת. בחודשים האחרונים ניסה בלווטניק שוב ושוב להיפרע מהערוץ הכושל שבידיו בדרך המלך ולמכור אותו, תחילה לעופר ינאי ואז לניר צוק, במו"מ מתיש וארוך שהגיע פעם אחר פעם למבוי סתום. הניסיונות כשלו. כעת, שינה הבעלים דיסקט: הערוץ עדיין על המדף - רק השיטה השתנתה - והמפתחות נזרקו לעבר המנכ"ל אמיליאנו קלמזוק עם דד-ליין ברור של מספר שבועות לאפשר גיוס משקיעים שייכנסו יחד עם המנכ"ל תחת אלונקת רשת הכבדה.
ההודעה שיצאה תחת ידי הערוץ, מיד אחרי ישיבת בורד לילית שבה הוצג כפי הנראה מסמך כוונות כלשהו של גורמים בשוק הפרטי לרכוש חלקים מהערוץ, נראתה חפוזה, עם יותר סימני שאלה מקריאה.
לפי ההודעה, "הנהלת רשת 13, אקסס ו-WBD סיכמו על רכישת השליטה בחברה. הנהלת החברה, בהובלת המנכ"ל אמיליאנו קלמזוק וקבוצת משקיעים, תחזיק 74% ממניות החברה, בידי הבעלים הנוכחי לן בלווטניק ו-WBD יישארו 26% מהמניות". ברשת לא ממש פירטו מי המשקיעים, ובתגובה לשאלת וואלה בנושא, הזמינו משקיעים נוספים להצטרף לערוץ, כאילו מחפשים משלימים למניין.
קשה להבין מדוע רשת שומרת על עמימות בנוגע למשקיעים אם ממילא תצטרך לחשוף אותם בפני הרשות השנייה כחלק מהאישור שיצטרכו לתת למכירה, האם ייתכן שאין כאלו בנמצא? ואם יש, מדוע צריך נוספים? האם מדובר במשקיעים ישראלים או זרים, מתוך שוק התקשורת או מחוצה לו?
הציפיה ברשת (או לפחות כך סבורים גורמים בערוץ) היא שעצם הפרסום יזמין מתעניינים וייצר מומנטום שיגשים את עצמו. אבל האם במילים המכובסות בהודעה "רה-ארגון" ו"תודה לעובדים המסורים", מסתתרת בכלל הכנה לקראת פירוק שלא יירשם על שמו של בלווטניק הפילנטרופ היהודי הטוב והמיטיב אלא על שמו של קלמזוק ויצטרף לשנה הגרועה גם ככה שעליה הוא חתום?
לפי ההצעה, אם תהיה התייעלות, היא תבוצע באמצעות הקצאת מניות, אלא שאיזה סיבה יש לאנשי עסקים להיכנס לרשת שמפסידה כבר כל כך הרבה זמן ורק הולכת ונשחקת ברייטינג ובכל פקטור אחר? אלא אם כן זה לא שיקול עסקי. ואם לא אז מה הוא אותו שיקול? ואיך הוא פוגש חברות ואנשי עסקים מחו"ל?
המון שאלות, מעט מאד תשובות. מעט מדי עבור חברה שעם כל הכבוד להזדמנות העסקית שיש או אין לה - היא מחזיקה גם חברת חדשות עם חובות לציבור שהתמודד אתמול עם עוד סדק בדמוקרטיה השברירית שלו עם הניסיון לפטר ראש שב"כ. וישנן עוד שאלות פתוחות: בצעד תקדימי אשר גם מאותת על ייאושו, בלווטניק החליט להיפטר מהשליטה בערוץ ללא תמורה, ובלבד שלא תדבק בו סגירתו האפשרית או כאבי הראש שקשורים בהנשמתו. אך ההשקעות של בלווטניק בוצעו בצורה של הלוואות בעלים. בהודעה לא מפורט האם הוא מצפה לקבל את הלוואות הבעלים חזרה.
אלו לא החורים היחידים בהודעה המשונה. העברת הבעלות הגיעה אחרי תקופה ארוכה של קשיים בנוגע לעתידו של הערוץ, עם הערת עסק חי וסכנה להקפאת הליכים. לפי ההודעה, התוכנית המוצעת כוללת מתן אפשרות לעובדים לקחת חלק בבעלות בחברה באמצעות אופציות לרכישת מניות. אבל למה שעובדי החברה יכנסו כשותפים בחברה כושלת שאפילו אנשי עסקים מנוסים סרבו להשקיע בה?
לכאורה, ההיגיון העסקי מובן: משנכשלו למכור ב"חתיכה אחת", ברשת מנסים לחלק הנקניק בשיטת הסלאמי תוך פיזור סיכונים. מעבר שנשען על מודל של גורם אחד להרבה מחזיקים, תוך פנייה לקשת רחבה יותר של משקיעים - וירידה מליגה של מיליארדרים למיליונרים מן השורה, עם קריצה לסנטימנט של המחאה נגד הממשלה (אנשי עסקים מתחומי ההייטק או הפרסום שלא רוצים בנפילת השוק לידי קשת הכוחנית וערוץ 14 התעמולתי), בדומה לשיח שהתקיים סביב המו"מ עם ניר צוק. אבל חרף חשיבות הערוץ בשיח הדמוקרטי הנכחד, צריך לזכור שמדובר בחברה בעלת מוניטין לא מוצלח, לפחות לא בהיבט המסחרי או בהיבט היחסים בתוכה. לא ממש מוצר אטרקטיבי.
לשיטת האופטימיים (יש עדיין בודדים כאלו בערוץ), הפתרון הזה על פניו יכול אפילו לקרוץ לצוק עצמו, שיוכל לרכוש נתח קטן ולהחליט בהמשך אם להשתלט על הערוץ - מעין טבילת ניסיון.
ומעל לכל השאלות הללו מרחפת השאלת היסודית באמת, שבלי תשובה עליה, יהיה קשה להתקדם. השאלה שעמדה במחלוקת בין צוק לבלווטניק: כמה באמת שווה החברה הזאת, עם הרייטינג הבעייתי שלה. האם בכלל יש לה שווי שוק חיובי.
לאחרונה פורסם בוואלה כי חברי הנהלה בכירים התלוננו בפני היו"ר נדב טופולסקי על קלמזוק, שננזף. איך בדיוק ימשיך טופולסקי בתפקידו אם וכאשר יהיה קלמזוק בעל מניות הרוב. קלמזוק כבר חשף דגימה מיכולות הניהול שלו בשנה האחרונה, עם תשלום מופרך לטאלנטים כדי שיישבו בבית, הסתבכות עם מינוי מנכ"לית לחדשות (קלמזוק היה זה שדחף את המינוי של יוליה שמאלוב-ברקוביץ' והגן עליה במשך חודשי החרם), הקלעות לסכסוכים משפטיים והמשך צבירת חובות. למה שההמשך יהיה אחר ומבטיח יותר עבור רשת כשאפילו את הגב של בלווטניק כבר לא יהיה?
ועוד משהו, השבוע פקע הדד-ליין של הרשות השנייה בנוגע לחברת החדשות. לפי האולטימטום, במידה והנהלת רשת 13 לא תקבל החלטה לגבי מנכ"ל הקבע, יושתו על הערוץ עיצומים הנאמדים במאות אלפי שקלים לחודש. תזכורת: נציגי הציבור בדירקטוריון מתנגדים בתוקף להמשך כהונתה של טלי בן עובדיה, ואילו היו"ר והמנכ"ל דורשים את החלפתם.
דווקא כאן מסתתרת אולי בשורה, עם קוץ בה: שינוי בבעלות משמעותו גם שינוי אפשרי בדירקטוריון רשת ובדירקטוריון חברת החדשות. כעת עובר הפוקוס לגורלה של המנכ"לית הזמנית בן עובדיה. אלא שכדי לשקם את הערוץ יצטרכו לבצע את אותו רה-ארגון (מכבסת מילים לקיצוץ) ולגמרי לא בטוח שבן עובדיה תסכים לבצע אחד כזה.