לפני שנה וחצי עבר אמתי הר-טוב למצפה רמון עם משפחתו - אשתו ושני ילדיהם הקטנים. המעבר הגיע בעקבות המלחמה, אבל גם מתוך תחושת מיצוי. הם חיפשו קצב אחר, מקום שקט יותר לחיות בו - אחרי שנים של מגורים במרכז.
מאז, אמתי לקח שנת שבתון מהעבודה שלו כמתכנן ערים, והצטרף לפעילות של "מרחב גאווה" בעמותת קשת: "ללא היכרות מעמיקה אנשים נוטים להניח שאני סטרייט כיוון שאנחנו משפחה של גבר, אישה ושני ילדים. אבל אני חלק מהקהילה הלהט"בית", הוא אומר. "אני רוצה שמצפה רמון תהיה מקום שמקבל את כל מי שחי פה. גם משפחות כמונו, גם אחרות. בלי שצריך להסביר".
לדבריו, "יש משהו באוויר של מצפה רמון שאין בשום מקום אחר. לא רק הנוף - אלא התחושה. קצב שונה מהמרכז, אווירה קהילתית יותר, אווירה שמזכירה לו קצת את העיר העתיקה בירושלים של פעם, בה גדל".
אלא שהשבוע, אירוע הומופובי במצפה רמון נתן סטירה לאופטימיות. שריה, צעיר תושב מצפה רמון, חזר מהגן שבו הוא עובד וגילה שמישהו השליך ביצים לעבר המרפסת שלו עליה תלה דגל גאווה, לקראת מצעד הגאווה והסובלנות שיתקיים ביישוב מחר, יום שישי. תלונה הוגשה למשטרה.
"כשחזרתי מיום של חמידות עם ילדי הגן, ראיתי ביצים על המרפסת", כתב. "הביצים האלה הן בעיניי דימוי ל'אתה לא שייך כאן'. וזה צרם לי מאוד. אני מרגיש שייך ורצוי - והמעשה הזה רק חיזק בי את ההבנה כמה המצעד הזה חשוב. בשבילי, בשביל הנער ההוא שרואה אותי, ובשביל מצפה רמון שאני מאמין בה. אז נתראה בשישי, ורק אהבה תנצח".
האירוע הזכיר להר-טוב התנגדויות שנראו בשנים הקודמות למצעד במצפה רמון. "אלה קולות מוכרים, שמענו אותם גם בירושלים לפני 15-20 שנה. ועדיין, משהו זז. לאט, אבל זז", הוא אומר.
השנה, הר-טוב נמנה עם צוות ההובלה של מצעד הגאווה במצפה. "זו לא הפקה ראוותנית - כמה גזיבואים, במה קטנה, פינות יצירה לילדים. אבל יש בזה משהו עוצמתי", הוא אומר. "אנחנו לא נראים כמו האנשים שאנשים מדמיינים שמובילים מצעד גאווה - ודווקא בגלל זה חשוב שנהיה שם", הוא מסביר. "לא צריך מהפכה. מספיק שהמצעד קורה, ואנשים רואים שזה לא איום. זה פשוט חלק מהחיים".
לאורך השנה, לדבריו, קרו הרבה דברים קטנים - עסקים שתלו דגל, שכנים ששאלו איך לעזור, המועצה המקומית שהגיבה אחרת. הר-טוב לא מבקש לשנות את מצפה רמון - אלא להשתלב במרקם המקומי המורכב מקבוצות וקהילות מגוונות: "מדברים על מצפה רמון כקהילה של קהילות, וזה מה שאנחנו מחפשים, מקום שבו אנשים שונים יכולים לחיות זה לצד זה בשכנות טובה למרות ההבדלים".
מצפה רמון היא יישוב קטן ומרוחק, עם אוכלוסייה מגוונת אך גם נטייה פוליטית שמרנית. בבחירות האחרונות הצביע הרוב למפלגות ימין, וביישוב פועלת ישיבת הסדר מהזרם של הרב טאו, שמוביל במשך שנים קו תקיף נגד הקהילה הגאה.
לצד זאת, במצפה רמון קהילה ליברלית חזקה של אמנים ויוצרים, סטודנטים לריקוד, מוזיקה, קרקס ועוד, חלקה מוביל את המצעד השנה. "אנחנו לא מנסים שנות אף אחד אחר ", אומר הר-טוב, "רק להיות. להראות שיש פה גם קהילה גאה, גם משפחות מסוגים שונים, גם ילדים שגדלים אחרת. והמצעד - הוא פשוט מה שקורה כשהולכים ביחד ברחוב".
עבורו זה גם עניין של הורות. הילדים שלו גדלים בסביבה שבה יש שיח פתוח על זהויות שונות, חברים ממגוון משפחות, ונוכחות יומיומית של קבלה. "זה לא איזה רעיון תיאורטי - האנשים הכי קרובים ויקרים לנו, חברים שהפכו למשפחה, לכולם יש משפחות שלא נכנסות בשטנץ של אבא ואמא וילדים. לצד זה יש לנו קשר מדהים עם השכנים שלנו ששייכים לגרעין התורני. אני לא רואה בזה סתירה, אני חושב שאפשר לחיות זה לזה צד בשכנות טובה גם אם לא מסכימים על הכל", הוא אומר.
מאז המצעד הראשון ב-2021, שזכה להתנגדויות גם מראש המועצה דאז שיצא פומבית נגד מצעד הגאווה, הפך האירוע לסמל של התמדה. בכל שנה מאז האירוע המשיך להתקיים, גם כשניסו לדחוק אותו לשוליים, גם כשנדרש בג"ץ. כל שנה הייתה מאבק. אבל הקהילה הגאה בסופו של דבר צעדה.
השנה, לראשונה, כמעט ואין התנגדות. בינתיים לפחות, זה עובר בשקט. "ברור שלא כולם מסכימים. וזה בסדר. אנחנו פשוט חיים, עם מי שחי סביבנו, ומאמינים שאפשר לייצר שותפות גם בלי הסכמות על הכל", מסביר הר-טוב. לדבריו, דווקא עכשיו, כשמצעדים אחרים ברחבי הארץ מתבטלים בגלל המצב הביטחוני, קיומו של מצעד הגאווה במצפה רמון מקבל משמעות כפולה. הוא לא נוצץ, לא מרכזי - אבל הוא כאן. יציב. עדות להתמדה. "מה שחשוב זה לא כמה אנשים באו - אלא מה מתרחש בימים שאחרי המצעד. מי מרשה לעצמו לפגוש את השכנים אחרת, מי מרגיש שייך יותר, מאוים פחות. אנחנו בונים כאן מרחב מקבל יותר, צעד אחר צעד".
ולבסוף, לדבריו, זו לא שאלה של אומץ - אלא של נוכחות. "זה פשוט להיות מי שאתה, עם מי שחשוב לך, איפה שאתה חי. אם תושבי מצפה רמון יוכלו להגיד את זה בלי להסס - זו תהיה הצלחה הרבה יותר גדולה מכל אירוע".