בחודש מאי האחרון נפל דבר בתולדות הטלוויזיה האמריקנית - שירותי הסטרימינג ניצחו לראשונה את הטלוויזיה המסורתית. מדובר בלא פחות מהיסטוריה. אם אפשר להניח על ציר הזמן אבני דרך משמעותיות לאופן שבו ההמונים צורכים מדיה, אפשר בקלות לסמן את הרגע שבו הטלוויזיה ניצחה את הרדיו, האינטרנט ניצח את העיתונות הכתובה, ועכשיו (עם כל הזהירות המתבקשת) - שירותי הסטרימינג ניצחו את הטלוויזיה הלינארית.
הנה קצת פרטים: לפני כחודש פרסמה ענקית המחקר נילסן את נתוני הצפייה בטלוויזיה האמריקנית בחודש מאי 2025 - שם לראשונה עבר נתח הצפייה בשירותי הסטרימינג בארה"ב את שיעורי הצפייה בשידורי הטלוויזיה המסורתיים. בחודש מאי האחרון, שירותי הסטרימינג בארה"ב היו 44.8% מסך כל הצפייה בתכני הטלוויזיה בארה"ב, ואילו נתח הצפייה בשירותי תחנות הברודקאסט והכבלים יחד עמד על 44.2% (20.1% לשידורי הברודקאסט ו-24.1% לשידורי הכבלים בארה"ב). עוד כ-11 אחוז מוגדרים בנילסן "אחרים" (כמו למשל גיימינג, שירותי VOD בתשלום, DVD ועוד). על פי נילסן במהלך ארבע השנים האחרונות רשמי שירותי הסטרימינג עלייה של 71% בשיעור השימוש, בזמן שהצפייה בשידורי תחנות הברודקאסט ירדה ב-21% ואילו בכבלים נרשמה ירידה של 39% בהשוואה למאי 2021.
על פי נתוני נילסן - 12.5% מהציבור האמריקני צופה דרך יוטיוב (נתון לא מאוד רחוק מנתוני הברודקאסטרים שעומדים על 20.1%), 7.5% דרך נטפליקס, ו-5% דרך דיסני.
הנתונים מתחברים היטב גם לנתוני הרייטינג של התוכניות בערוצים המסחריים כאן בישראל, שרושמות בשנים האחרונות ירידה איטית אך עקבית. אם לפני כעשור תוכניות ריאלטי גדולות היו רושמות ממוצעים יומיים של 20% ויותר, ומהדורות החדשות של ערוצים 2 ו-10 עמדו על נתונים דו ספרתיים - הנתונים היום אחרים, ומיישרים קו עם המגמה העולמית. יש לכך שפע סיבות, גלובליות ומקומיות: פיצול ערוץ 2, סגירת ערוץ 10, היחלשות רשת, צמיחת ערוצים חדשים או מחודשים כמו כאן ו-14, וכמובן התחזקות שירותי הסטרימינג והדיגיטל בישראל.
אלא שהמקרה הישראלי הוא מעט שונה - שלושת הערוצים המסחריים המרכזיים בישראל 12, 13 ו-14 פועלים באופן אחר מהאופן שבו נצרכת טלוויזיה בארה"ב - לרשת 13 ולערוץ 14 אין ממש שירותי סטרימינג אפקטיביים, ואילו קשת מחזיקה אמנם ב-free tv וב-12+ ומשקיעה לא מעט (יחסית לאחרים) בהפקות מקור שלהן חיי מדף ארוכים. אלא שלמרות פיזור השקעות ומנועי צמיחה בדיגיטל (ובנכסים נוספים), המודל העסקי שלה עדיין מבוסס על "אפיק 12 בשלט" ומשכך היא מתרכזת בעיקר ב"איוונטים" ותוכניות ריאליטי שמושכות מאסה של צופים בלייב והיא נמנעת במפגיע מהעלאת תוכניות שלה לשירותי youtube הפופולאריים מאוד בישראל.
המקרה של התאגיד הוא אחר בשני מובנים - הראשון: התאגיד משדר את התוכן שלו חינם ביוטיוב, על פניו, לפי ההצהרות, מתוך תפיסה אסטרטגית - "התוכן של כאן ייפגוש את הצרכן איפה שנוח לצרכן, לא במקום שנוח לתאגיד". בפועל, מדובר בעיקר במודל עסקי צופה פני עתיד: בעוד במסחריים מתמקדים בעוגני ריאליטי, בתאגיד הפנימו שלמעט האירווזיון והאולימפיאדה מדובר במגרש שיתקשו לנצח בו. למעשה, לא רק לנצח - אלא לשרוד.
מתוך אותה תובנה עמוד היוטיוב של כאן צבר עד כה למעלה ממיליון עוקבים, והיה לגוף התוכן הישראלי החזק ביותר בענק הסטרימינג. תכנים של התאגיד, ובראשם תוכניות ילדים ונוער, דרמות ותוכניות תעודה רושמות מאות אלפי ומליוני צפיות כל אחת ביוטיוב. ההכנסות מהכניסות מתחלקות בין תאגיד השידור לבין גופי ההפקה, ובתאגיד מנצלים את ההכנסות הללו להפקת תוכן חדש.
בנובמבר 2022 השיקו בתאגיד את אחד המוצרים האסטרטגיים שלהם - כאן BOX, שירות סטרימינג חדש. כאן השיקו את המוצר בקמפיין אגרסיבי בתוך שידורי מונדיאל 2022 ובמקביל חתמו על הסכם בהיקף של מליוני שקלים עם ענקית הסטרימינג נטפליקס שמשדרת חלק מהתכנים הפופולאריים של התאגיד ובהם - קופה ראשית, המפקדת, איסט סייד, שעת אפס, כראמל שקשוקה ועוד.
בדיוק לכאן נכנס הסיפור של "חוליגנים", סדרת הדרמה החדשה של כאן. מבט בנתוני הסדרה (שעלתה בחודש יוני האחרון לקראת תום הלחימה מול איראן) מלמדים על פער, שקשה להסביר אלא דרך יישור קו עם המגמה הבינ"ל. והפער חריג, אולי חסר תקדים: "חוליגנים" התקבלה בטלוויזיה הלינארית עם שיעורי צפייה נמוכים (גם ביחס לסדרות דרמה של התאגיד) ורשמה ממוצע צפייה של כ-3.2% וכ-80,000 צופים בכל פרק בטלוויזיה הלינארית. אלא שבסטרימינג הסיפור היה אחר לחלוטין (גם במושגי התאגיד), ועשוי לאותת לאן השוק הישראלי כולו יכול ללכת בקרוב.
מגמה וקוץ בה
ששת פרקי הסדרה צברו עד כה קרוב לחמישה מיליון צפיות בסטרימינג - כאן BOX, יוטיוב, האפליקציה והאתר של כאן. בסוף השבוע האחרון בלבד נרשמו לסדרה 700,000 צפיות. ממוצאי שבת עד ראשון בבוקר, לאחר שידור הפרק השישי בסדרה - נוספו לה בתוך פחות מ-12 שעות עוד 300,000 צפיות בסטרימינג.
הגרף (למעלה) מציג את המגמה החריגה - בפרק הראשון ניצחה הטלוויזיה הלינארית את הסטרימינג (המדידה היא כמה צפו בסטרימינג ממועד השידור ועד הבוקר שאחרי, וכמה צפו בטלוויזיה הלינארית ממועד השידור ועד שתיים לפנות בוקר שבאותו לילה), בפרק השני התוצאה היתה קרובה מאוד עם יתרון לסטרימינג, ובפרק השלישי הפער כבר התרחב, עד שנתון הסטרימינג בפרק השישי היה גדול פי שישה כמעט מנתון הצפייה בטלוויזיה הלינארית (305,978 לעומת 54,000).
הפער המובהק לטובת הדיגיטל עשוי להיות גם חרב פיפיות עבור התאגיד. מדובר (עדיין) בראש ובראשונה בגוף מבוסס ברודקאסט, שמחוייב להישגי צפייה באפיקים הרשמיים (והמסורתיים). בכך, מגמת "החוליגנים" חושפת את החוליה החלשה שלו מול המתחרים. בנוסף, הלוח הליניארי נחשב עדיין לבעל האימפקט הגדול ביותר ומרכז את עיקר השיח החדשותי (פולו-אפים) והדיגיטלי (שיח ברשתות). שני אלו הם מרכיב דרמטי במושג "הצלחה".