אירוע גליקמן הוא הדבר עצמו: לאיש אין חסינות, המשטר מפקח - ואם צריך מבשל ופועל

אי אפשר עוד לטמון את הראש בחול, לנפק הסברים "מכל הצדדים" או "לסמוך על רשויות החוק", ואסור להמעיט בחשיבות ההתפתחות. אירוע "פתיחת החקירה" של המשטרה נגד עיתונאי חדשות 13, אביעד גליקמן, הוא לא עוד חציית קו אדום ואפילו לא תמרור אזהרה. הוא לא פרומו או סנונית. הוא הדבר עצמו.

"קוראים לי ברחוב 'זבל, אתה דובר' ומאחלים לי מוות. מעולם לא הייתה פה מכונת רעל כזאת נגד עיתונאים". ראיון

גליקמן זומן לחקירה על ידי משטרת מחוז תל אביב לאחר שנטען כי דחף עובדת בצוות של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו - והיא צפויה לזמן אותו לחקירה באזהרה בימים הקרובים. מספיק להציץ בסרטון, כי הוא מספר הכול. אפשר להציץ בו שוב, אם לא משוכנעים. בסרטון מתועדת סיטואציה שמתרחשת כמעט בכל רגע נתון בכל אירוע חדשותי צפוף מרובה כתבים וצלמים. למעשה בכל אירוע, כולל כניסה לאיקאה או עליה למטוס: איש דחף (או נדחף) לעבר אזור דחוס, וככל הנראה פגע בטעות באישה. אכן לא מנומס, וכנראה דורש התנצלות.

על פניו, במקרה הזה, ישנו יותר מסימן אחד למארב מתוכנן ומבושל שהוכן לגליקמן, שנחשב מבקר חריף של נתניהו בעיקר בקשר לתיקי האלפים (ביניהם ה"צרחות" המוגזמות של דובר הליכוד גיא לוי על גליקמן, ועצם התיעוד של האירוע כולו). אבל רק במדינה מוטרפת, שבה השיגעון הפך לנורמלי, יש בכלל טעם לדון בפרטים הזניחים הללו.

אלא שהאיש הוא לא עוד איש, אלא עיתונאי, שבמקרה גם מסקר את ניסיונות ההתנקשות במערכת המשפט. זה כמובן לא אומר שהוא רשאי להפעיל כוח או לדחוף, אבל קשה להימלט מהמחשבה שהבחירה בו כיעד ל"הגשת תלונה" אינה מקרית.

ועוד פרט חשוב, לפי דיווח בהארץ, הופעל לחץ על קציני משטרה לפתוח בחקירה הזו שמתנהלת במחוז תל אביב, שהעומד בראשו חיים סרגרוף נחשב למקורב למפכ"ל. זאת, על אף שבתיעוד המקרה נראה גליקמן כשהוא מנסה להידחק ביציאה מאולם בית המשפט וכי דחיפתו אינה מכוונת לעובדת. למשטרה, ולשר העומד בראשה, זה מספיק.

בישראל אין חוק שאוסר על חקירת עיתונאים. הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לחקירת עיתונאים עוסקות בהגנה על חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, תוך איזון עם הצורך בחקירת עבירות פליליות. ההנחיות קובעות כי יש להימנע מחקירת עיתונאים על בסיס תכני עבודתם העיתונאית, "אלא אם כן קיימת תשתית ראייתית לכאורה לביצוע עבירה פלילית, והחקירה מוצדקת בנסיבות העניין ובהתחשב בחשיבות חופש העיתונות". ככלל, יש להביא כל בקשה לחקירת עיתונאי בפני בית המשפט, לשם פיקוח שיפוטי על חוקיות החקירה ומידתיותה.

עבור משטרת ישראל מדובר באות מתה. המלצה בלתי מחייבת. עבורה "דחיפה" באירוע רב משתתפים שקולה לחשד לריגול או לקבלת טובות הונאה. התגובות של "מכונת הרעל" ברשתות סיפרו את חלקו המשלים של הסיפור: גליקמן כבר אינו סתם עיתונאי שדחף - אלא תוקף של ממש, לעיתים "תוקף מינית". שום ערך לא קדוש מדי עבור המכונה - גם לא זילות עבירות הטרדה מינית. ישנם ערכים נעלים יותר - שליטה וכוח.

צריך להבין, אין פה בלבול, אלא יד מכוונת (ומבשלת). החקירה היא מסר ברור לעיתונות, וגם לציבור כולו, בוודאי זה שנתפס כמתנגד או מבקר את השלטון: לאיש אין חסינות, המשטר מפקח - ואם צריך פועל. ראו הוזהרתם. ויש פה מסר לא רק לחוקרים ולשוטרים שכבר מזמן נחטפו על ידי השלטון, אלא גם למערכת המשפט. בעתיד הלא רחוק, כשההפיכה המשטרית תושלם, גם השופטים ייצטרכו ליישר קו עם פעולות האכיפה כלפי מתנגדי המשטר. לחלקם זה ברור כבר כיום והם מבצעים זאת בשקט ובקפידה, חלק אחר לא ימונה מראש או יבין שדרכו במערכת חסומה.

זהו לא תרחיש אימים. הציצו וראו מה קורה לראש המערכת יצחק עמית. מצב שבו בית משפט מוצא את הנחקר מספר 13 אביעד גליקמן אשם בתקיפה הוא תרחיש אפשרי לחלוטין במציאות כזו. במקרה הזה, המכונה כבר השיגה את יעדה: הנרטיב לפיו אלימות יש מכל הצדדים (אין פה שני צדדים, אלא השלטון מול האזרחים) נכתב, וישמש בדברי הימים של ברברת אולפני הימין הביביסטי כאות ל"אכיפה בררנית". הסיפור ההיסטורי הכוזב סופר בהצלחה. אין טעם להכביר בעוד מילים והפחדות. צריך לומר מפורשות: מכאן זה רק יילך ויחמיר.