ככל שגוברת הביקורת הישראלית והעולמית על הרעב בעזה ועל עצירת כל סיקור של תקשורת חופשית מהרצועה, כך נחשפות פניה של העיתונות הישראלית, שמסמנת סדר עדיפויות ברור אחר, שבראשו עומד "פטריוטיזם" חלול במקום תיווך המציאות. התקשורת בישראל עדיין נמנעת כמעט לחלוטין מלשדר תמונות זוועה מהרצועה, ואם היא עושה זאת, הרי שהדבר נעשה בטשטוש מקסימלי.
מסמך פנימי חושף: נוהל חדש ומחמיר לכניסת עיתונאים לעזה >>>
אתמול בתוכנית הזוגית של אייל ברקוביץ' והכתבת המדינית של חדשות 13 מוריה אסרף, שאל הראשון שאלה שמסכמת את הלך הרוח של רבים בישראל: "למה מראים לי תמונות של רעבים בעזה?". העיתונאית אסרף ענתה: "אין לי תשובה". בשבוע שעבר, אגב, אסרף בחרה להשתיק את פרשנית החוץ עמנואל אלבז־פלפס ברגע שהזכירה את המחיר האזרחי של המלחמה.
בשבוע שעבר, נזכיר, נחשפה תכתובת פנימית של עובדי "אולפן שישי" בחדשות 12, בה נראה נראה דיון בשאלה האם ואיך לסקר את הנעשה בעזה, גם מ"נקודת המבט הפלסטינית". כלומר, את הטרגדיה המתמשכת שעוברים אזרחים עזתים, גם אם באשמתם באופן ישיר ועקיף. ברקע השיחה, הפגנה שמתקיימת באותו ערב מול אולפני החברה בנווה אילן, מחאה על ההתעלמות של חדשות 12 מהנושא.
עורך התוכנית רו ירון, הראשון בהתכתבות שהודלפה, כתב בקבוצה כי "עם כל ההבנה לחובתנו העיתונאית - כששומעים את הסיפור של שורדי השבי, קצת קשה להתחבר למסר של ההפגנה הזאת".
בלט בתכתובת במיוחד פרשן החברה מוחמד מג'אדלה, שיד מסתורית העלימה אותו מהמסך כמעט לחלוטין מאז 7 באוקטובר (הכתב פוראת' נאסר בכלל פוטר) השיב לרון ירון: "רון יקירי, אשמח לסדר לך בהזדמנות שיחה עם זינב בת דודה שלי מעזה (17 שנה). אולי תתחבר קצת לסבל של אנשים שבחיים לא הזדהו או תמכו בחמאס ומתעוררים כל בוקר למרדף אחרי שקית קמח כבר שנה וחצי. רק בשורות טובות לכולם".
מוריה לשבת: למה להראות את הרעב בעזה? "לא יודעת". ממנו אין מה לצפות. הוא לא עיתונאי. אבל היא בכל זאת. נגיד pic.twitter.com/9qqfomgB70
— David (Mizrahy) Verthaim (@dverthaim) July 26, 2025
בשבוע שעבר לעגו בערוץ 14 לעגו לאם עזתית שדווח כי בתה מתה מרעב. בתוכנית "ריקלין ושות'", בהנחיית שמעון ריקלין, יצא המגיש נגד "קמפיין בתקשורת הישראלית" לדבריו, ישראל מרעיבה את תושבי הרצועה. לצידו ישב הפרשן הצבאי של הערוץ, תמיר מורג, שהתבדח בנושא.
בתוכנית, הראה ריקלין צילום מכתבה ששודרה ב-CNN על מותה מרעב של ילדה בת 4 בעזה. בכתבה נראית בין היתר האם, ליד מיטת הילדה.
ריקלין, יחד עם חבריו לאולפן, החלו להתבדח על מראה של האם.
מורג: "בוא נאמר ככה, כשרואים את האמא, די ברור למה הילדה מתה מרעב".
ריקלין: "זו לא אישה מורעבת".
מורג: "לא, זו אישה שאולי אכלה את כל האוכל של הילדה שלה".
חברת הפאנל בטי להב, לשעבר בכירה בשירות בתי הסוהר, שהשתתפה בפאנל: "אישה שאכלה עז שלם".
"שאכלה את הילדה עצמה", סיכם עו"ד אפרים דמרי, גיסה של השרה גילה גמליאל.
לא רק עזה זוכה להתעלמות, אלא גם החברה הערבית בישראל. לדברי ינאל ג'בארין, מנהל המחלקה הציבורית ביזומות אברהם, "בסוף השבוע האחרון עברתי בין ארבע המהדורות המרכזיות בטלוויזיה הישראלית - ערוצים 11, 12, 13 ו I24 news - ולא מצאתי כמעט אזכור למחאות, לסולידריות, ולאקטים של התנגדות אזרחית שפורחים בחברה הערבית בשבוע האחרון. עשרות אלפים הפגינו בשישי בסח'נין - מחאה חוקית, לא אלימה, רבת משתתפים. כמה זמן קיבלה במהדורות? כמעט אפס.
"גם 'המשמרות השקטות' שהובילו אזרחים - ערבים ויהודים - עם תמונות של ילדים שנהרגו בעזה, נעלמו מהמיינסטרים. רק אחרי זמן רב, ובקושי, הצליחו לחדור לחלק קטן מהתקשורת - וגם אז לרוב דרך פילטר של חשד או דה־לגיטימציה. נראה שכל פעולה שנועדה להתנגד למלחמה, ודאי כשמובילה אותה החברה הערבית, כמעט לא מדווחת - או שמסוקרת רק בהקשרים שליליים".