צמד המילים "סיפור גנוז" היה פעם שכיח מאוד בעולם התקשורת. הוא הגיע בכל מיני צורות. "אייטם שנפל", "תחקיר שנכשל", "ליד שלא הוביל לשום מקום". זה היה חלק מהטריטוריה. עיתונאים היו רודפים אחרי סיפור, רק בשביל לגלות שהם רדפו אחרי רוח רפאים, או אחרי הזנב של עצמם.
העולם השתנה, ואיתו גם התקשורת. זו אבולוציה בסיסית, של הישרדות. בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות האמת תזלוג החוצה בכל מקרה, בין אם החלטת לפרסם או לא - ולכן, בין השאר, הסטנדרט לפרסום ירד פלאים.
אתרי אינטרנט מעלים כל יום יותר ויותר כתבות, חלקן בלי שום מסננת עריכתית בסיסית, רק כדי למלא את האתר באייטמים. חלק מהאתרים, לא חשוב שמות, הפכו למפעל לייצור טקסטים, כשעמודי הבית הם לא יותר מלוחות מודעות לקומוניקטים לדוברים ויחצניות שהבינו את הטריק. מהפכת ה-AI כמובן הופכת את כל העסק לפשוט יותר. ומביש יותר.
במציאות הזאת, סיפור גנוז הופך לכותרת בפני עצמו. זוכרים את התחקיר של "המקור" על רמי דוידיאן? איתי רום הכין תחקיר שאמור היה להסעיר את המדינה. רביב דרוקר הגן על הסיפור בחירוף נפש, אבל רשת 13 החליטה לגנוז את התחקיר מפאת "רגשות הציבור". ההד שעורר ביטול התכנית היה לא פחות גדול מתחקירים גדולים שכן שודרו.
מתוך הפריזמה הזאת כדאי לבחון את השיחה שנמחקה והודלפה מקבוצת הוואטסאפ של חדשות 12 אתמול. עמית סגל ביקש להביע את דעתו המאוד לגיטימית נגד פרסום של "אולפן שישי", על שחרורו של בנו של בצלאל סמוטריץ' משירות קרבי. העיתונאי רן בוקר מווינט פרסם כי עמית סגל הסביר שהוא חושב שלטפול על הורים את מעשי בניהם או להפך זו פרקטיקה בעייתית מאוד על סף הלא מוסרית.
ראשית, עמית סגל צודק. הנה, אמרתי את זה. בהמשך ההודעה, כאילו במקרה, הוא הצהיר שהוא "בחיים לא יעשה אייטם על הבן של היועמ"שית שהודח משירות מילואים אחרי שגנב ציוד". עמית סגל איש חכם, הוא ידע שיש יותר מסיכוי סביר שהשיחה הזאת תודלף (בדיוק כפי שהודלף הריב הקודם בקבוצה), ולכן הצליח לזרוק את המשפט הזה לאוויר בלי שום השלכה. הרי זה בכלל לא פרסום שלו, רק הודעה בקבוצה פרטית שהוא לא התכוון לפרסם. זה לא דומה למצב שבו הייתי כותב עליו במאמר דעה שהוא בן של מחבל - מה שבמקרה גם נכון.
אבל אבהיר שוב, עמית סגל צודק. זאת הסיבה שבכל הפעמים שכתבתי עליו ביקורות מעולם לא התייחסתי לשיוך המשפחתי שלו. לא להרשעה של אביו, ולא לפעילות המשיחית של אחיו. כל אדם הוא ריבון לעצמו, ואם לצטט את עמית סגל אז אפשר להוסיף כי "לרבים מאיתנו יש בני משפחה שלא בדיוק עומדים במה שהיינו רוצים. זה רק עליהם, לא עלינו". ושוב, הוא צודק. בנימה אישית, לפי הנרטיב הישראלי סבא שלי שהיה מפקד באצ"ל הוא אחד מגיבורי המחתרות שהקימו את המדינה, אבל אם תשאלו היסטוריונים בריטים, אני נכד של מחבל.
אלא שבאופן אירוני, "הסיפור" הזה, חסר הערך העיתונאי, לא נגנז ואף הופיע על המסך של חברת החדשות הגדולה והמשפיעה בישראל. מה שכן נגנז, כך לפי דיווח של עמיתי דוד ורטהיים, זו ההודעה של עמית סגל מהקבוצה של חדשות 12, בהוראה של אבי וייס, מנכ"ל החברה, שמשמש גם כעורך הראשי - ומתברר שגם כצנזור הראשי של קבוצות הוואטסאפ של המערכת.
לא יודע מי המדליף, וזה גם לא כזה חשוב - הדלפות הם נשמת אפה של העיתונות. עמית סגל מספיק חכם כדי לדעת שזה יודלף גם בלי להדליף בעצמו. אלמוג בוקר, בן דודו של רן, מספיק חכם כדי לא להפוך לחשוד המיידי. ובכל מקרה, המדליף או המדליפה מקבוצות הוואטסאפ של חדשות 12 הם הרובין הוד של העיתונות הישראלית.
טוב שהציבור יידע כי רון ירון, עורך "אולפן שישי", מתעלם מזוועות המלחמה בעזה למרות "ההבנה לחובתנו העיתונאית". טוב שצופי חדשות 12 ידעו שהיו עיתונאים במערכת שביקרו את ההחלטה הזאת. אילן לוקאץ' כתב כי "חובתנו העיתונאית היא לדווח על כל מה שחשוב וראוי לדיווח". מדהים שמישהו היה צריך לכתוב את זה בכלל. טוב שהציבור יידע שגם את האמת הפשוטה הזאת ביקשו להשתיק. להבדיל מהסיפור על הבן של סמוטריץ', זו לא רכילות חסרת ערך.