אחרי הסערה בכנסת, נעמה לזימי בראיון סוער: "הממשלה יורקת על נפגעות תקיפה מינית"

השבוע בכנסת התחיל עם סערה: ח"כ נעמה לזימי נכנסה לדיון בוועדת הכספים כשהיא לובשת חולצה עם הכיתוב "היו"ר חשוד באונס" - מחאה על מינויו של ח"כ חנוך מילביצקי. היא הורחקה מיד.

"אני פעילה שנים למיגור אלימות מינית, עוד לפני שהגעתי לכנסת. בדקנו עם לשכה משפטית אם מותר לי ללבוש את החולצה, ווידאנו כל פרט", היא מספרת. "מה שעשיתי - להנכיח את העובדה - זה מה שנחשב לפרובוקציה. עצם זה שמינו אותו? זה עובר בשקט. אני רק אמרתי את האמת".

לשאלה אם ציפתה להרחקה היא עונה: "לא הספקתי בכלל לדבר. הגעתי עם סדר יום לדיון, אבל מיד סולקתי. מבחינתי, ועדת הכספים היא הוועדה החשובה ביותר בכנסת. הייתי בה גם בקואליציה. זה כבר הפך לעניין מוסרי - לא להיות שם זה להפקיר את הזירה".


בשיחה סוערת בפודקאסט תיקטוק של המכון הישראלי לעיתונות ותקשורת באולפן וואלה, היא מתעמתת עם מחדלי האופוזיציה, משבר החטופים, תפקוד התקשורת - וגם שואלת: למה נשים בקואליציה שותקות מול מינוי של חשוד באונס?

עוד על הפרק: הרפיסות והפחדנות של הנשיא הרצוג, מתי החליטה לא להתראיין יותר בערוץ 14 ולמה עמית סגל חסם אותה בטויטר.

חלק קטן מהשיחה מובא בכתב. האזינו לשיחה:

עמדת שם לבד. אף חברת כנסת אחרת, מהקואליציה או מהאופוזיציה, לא הצטרפה למחאה. למה?

"ניגשתי לחברי אופוזיציה וביקשתי - בואו נייצר אקט משותף. אני מקווה שזה עוד יקרה", היא עונה.

ומה עם הקואליציה? אף אחת לא העזה?

"באופן פרטי, אנשי תקשורת מהימין אמרו לי שחברי כנסת אמרו להם 'זה מינוי בושה אבל אל תזכיר את שמי'. יש להם בנות, אחיות - הם מבינים. אבל בפומבי - דממה. אף אחד לא העז להגיד מילה. תאר לעצמך - יו"ר ועדה לשלום הילד, או חברי ועדת מעמד האישה - שותקים. זה לא רק פחד, זו הפקרה".

זעם רב מפנה לזימי גם כלפי חבריה באופוזיציה: "אני נמנעת בדרך כלל מלבקר אותם, אבל כאן - די. חוץ ממני ומגלעד קריב, כמעט לא נשמע קול ברור. אם נמשיך לפחד מ'מה יגידו', ניכשל. הם כבר הפכו את כולנו לשמאלנים, לאויבי ישראל - אז מה עוד יש להפסיד?".

לדבריה, ייאוש מהנהגת האופוזיציה תוקע גם את הרחבת המחאה: "מרי אזרחי לא אלים הוא צעד הכרחי. לא תגובה ספונטנית - אלא מהלך רחב, מאורגן. זה לא קורה כי לפיד, גנץ וליברמן לא שם. אם האופוזיציה לא תתעורר - נמשיך לצעוד לתוך אסון".

האירוע שהביא אותה לפרסם לפני כמה ימים ברשתות החברתיות את המשפט "הגיע הזמן לומר די" היה קריאתו של שר התקשורת שלמה קרעי לעובדי משרדו שלא לציית לפסיקת בג"ץ.

"זה קו אדום שנחצה מזמן. ממשלת ישראל קוראת בגלוי לאנרכיה משפטית. במקום שהיו בהפגנה, השוטרים היו צריכים לעצור אותו. זו לא סיסמה - זו קריאה להמרדה".

לדבריה, כל חברי הממשלה נוהגים כך: "לכל אחד מהם יש גזרה שהוא הורס. קרעי מפרק את התקשורת, בן גביר רוצה משטרה פרטית, לוין רוצה לרסק את המשפט. הם לא מנהלים משרד - הם ממוטטים אותו".

במקביל לקריאה למרי אזרחי, לזימי מבקשת מהציבור להבין את עומק הסכנה של המהלך הצבאי בעזה: "זה לא עניין של שמאל וימין. ברגע שאומרים 'נכבוש את הרצועה' - זו דרך אחרת לומר: 'נקריב את החטופים'. אין דרך אחרת לראות את זה. זו מדיניות שמשמעה ויתור על אזרחים ישראלים חיים".

לדבריה, "נתניהו היה יכול למקסם הישגים מדיניים מול איראן, לבנות בריתות אזוריות. במקום זה - הוא נכנע לקיצוניים. הקריב את ההזדמנות, הקריב את החטופים".

כשנשאלה על אי-הצלחת השמאל למשוך מצביעים מזרחים, לזימי - בת מגדל העמק - השיבה: "אנחנו לא מוותרים. הקמתי את מטה הפריפריות בדמוקרטים. אני מגיעה מאזורים של 'טוב משותף'. אנחנו צריכים לחזור לשם, אבל זה קשה. יש תודעה פוליטית עמוקה שנבנתה לאורך שנים. היא לא תתפרק ברגע".

לשאלה אם יש מספיק ביקורת פנימית במגזר, היא משיבה: "אני מדברת על זה בלי סוף. הגשתי את אחד מחוקי הגיוון הבולטים ביותר - לגוון את השופטים - עוד לפני לוין. אני מאמינה בלגעת בפצע כדי לרפא אותו. גם אם זה לא פופולרי".

"לחטופים התקשורת נותנת במה, אבל לא מספקת הסבר למה העסקה לא קורית. אין חשיפה של הסיבות האמיתיות - פוליטיקה, הישרדות. זה היה תפקידה, והיא לא עשתה אותו בזמן. אולי אם כן הייתה, שישה חטופים לא היו נרצחים".

לזימי מתייחסת גם לשאלת הרעב בעזה, שלפי בדיקת וואלה השבוע, נמחקה כליל מהסייקל התקשורתי כיעד עיתונאי. "יש רעב בעזה. יש אזורים שבהם שק קמח עולה פי 40. אבל אתה רואה את ערוצי הטלוויזיה - כמעט לא מזכירים את זה. גם לא בודקים. הייתה מלחמה שלמה בתקשורת העולמית סביב זה - ובארץ, שתיקה".

למה זה קורה?

"כי יש פחד. פחד לומר את האמת. פחד מ'האשמת החיילים'. אבל אנחנו לא מאשימים חיילים - אלא שואלים לאן שולחים אותם. יש פה קריסה מוסרית, ויש תקשורת שמתקרנפת. ערוץ 14 הוא תעמולה - זה ברור. אבל מה עם האחרים?".

"מי שמציג אמת - זה לא חולשה, זו אהבת המדינה. זה להיות מגויס למדינה, זה לא לשתוק. אנחנו מדינה הומניסטית ודמוקרטית - אז למה להתבייש בזה? הצגת אמת ביקורתית היא כוחנו כחברה. ואם לא נעשה את זה - נאבד את עצמנו".

"נעמה לזימי מדגימה שוב איך נראית צביעות בשיאה: מי שמבעירה מדורות, מתעמתת עם שוטרים, מעודדת סרבנות ופועלת נגד מדינת ישראל מבפנים - קוראת לעצור אותי על קריאה למשילות ודמוקרטיה.
כנראה שאין לה מראה בבית. אז לזימי, כל עוד היועמ"שית לשעבר והחברים שלך במערכת המשפט נוקטים באכיפה בררנית, תנצלי את הזמן להשתולל מול שוטרים ולהבעיר מדורות בלי לשלם מחיר. אנחנו לא מתכוונים לעצור עד שנצליח לשנות את מערכת החוק ולהביא לאכיפה שיוונית ולצדק למען כל אזרחי ישראל".