כחלק מהמאבק של הממשלה להחלשת הדמוקרטיה בישראל, שר התקשורת שלמה קרעי מנסה לקדם בשנתיים האחרונות שורה של חוקים שיטילו מצד אחד מגבלות על התקשורת החופשית כדי להפוך אותה לצייתנית וממושטרת, ומצד שני חוקים שמבקשים לאסדר מחדש את שוק התקשורת ולהכפיף אותו לאינטרסים כלכליים ופוליטיים.
וכך, בשנים האחרונות קיימת הצטברות ברורה של אינדיקטורים המצביעים על הידרדרות מובהקת במצב חופש העיתונות בישראל, לרבות ירידה של 24 מקומות בארבע השנים האחרונות במדד חופש העיתונות של ארגון "עיתונאים ללא גבולות" (RSF), המציבה את ישראל במקום ה-112 הלא מכובד, בין האיטי למדגסקר. בנוסף, מאז כניסתה של ממשלת נתניהו הנוכחית לתפקידה, ישראל ירדה ב-6 נקודות ובשבעה מקומות בדירוג חופש הביטוי הגלובלי של Article 19 לשנת 2025. ישראל כמובן אינה המדינה היחידה שבה מתרחשים תהליכים אלה, וקדמו לה מדינות כמו הונגריה, פולין וטורקיה שהפכו לדוגמה מובהקת להחלשת הדמוקרטיה ושחיקתה על ידי השתלטות על תחום התקשורת.
החלק הראשון של מסמך זה בוחן את הפגיעה בתקשורת החופשית תחת ממשלת נתניהו בראי השוואתי לשחיקה הדמוקרטית בהונגריה תחת ויקטור אורבן, שהצליח להשיג שליטה אפקטיבית בתקשורת לא באמצעות דיכוי בוטה אלא בדרכים עקיפות. מצב התקשורת בישראל כיום ייבחן על פי הקריטריונים הבאים:
* קמפיין דה-לגיטימציה נגד תקשורת ביקורתית, המציג אותה כמוטה, שקרנית או לא לגיטימית.
* דיכוי והשתלטות על השידור הציבורי דרך חקיקה שמחלישה אותו, השתלטות על גופי האסדרה האחראים עליו ופוליטיזציה שלהם.
* שימוש נרחב בכלים כלכליים ורגולטוריים כדי לדכא תקשורת אופוזיציונית ולחזק תקשורת אוהדת, כגון שלילת פרסום ממשלתי, ניפוח חובות קיימים והעמסת עלויות, ניסיונות להכווין חברות פרטיות באילו כלי תקשורת לפרסם, סיוע ברכישה או מימון של גופי תקשורת עבור מקורבים לשלטון, וחקיקה מגבילה נגד תקשורת אופוזיציונית.
1) דה-לגיטימציה של התקשורת - קופי פייסט לאורבן
במדינות רבות המצויות בתהליך של החלשת הדמוקרטיה ניכרת מגמה של דה־לגיטימציה שיטתית כלפי תקשורת ביקורתית, שמטרתה לערער את אמינותה ולהציג אותה כאויבת העם. לאורך כהונתו, וביתר שאת בממשלה הנוכחית, חותר ראש הממשלה נתניהו לשליטה על שוק התקשורת באמצעות רטוריקה הולכת ומקצינה נגד עיתונאים וכלי תקשורת מובילים, המושמעת בהצהרות פומביות, בנאומים ואף בעדותו במשפטו. מסע הדה-לגיטימציה אינו מוגבל לנתניהו בלבד, אלא אומץ בהתלהבות על ידי חברי ממשלתו. מסרים אלה נגד התקשורת מחלחלים דרך מנגנון השפעה נרחב ברשתות החברתיות (המכונה "מכונת הרעל"), ומובילים להסתה פרועה נגד עיתונאים, ואף לאלימות פיזית.
במובנים רבים, הונגריה תחת שלטון ויקטור אורבן היא הדגם לשיטת פעולה זו. עיתונאים עצמאיים במדינה מוצגים באופן עקבי בכלי תקשורת פרו־ממשלתיים כ"תקשורת שמאלנית", "פעילים פוליטיים", "סוכנים זרים", "בוגדים", ואף "שונאי הונגריה" או "לא־הונגרים", תיוגים שנשמעים גם מפי דובר הממשלה הרשמי. השמצות אלה, לצד דיסאינפורמציה אנטי-דמוקרטית בשירות השלטון, מועברות לציבור הרחב דרך רשת תעמולה של ארגוני תקשורת תומכי המשטר.
בישראל קיימות דוגמאות רבות להשתלחות של נתניהו בכלי תקשורת ובעיתונאים. בין היתר טען נתניהו כי התקשורת משתפת פעולה עם "הדיפ-סטייט", ויצר שקילות בין גופי תקשורת לארגון הטרור חמאס. במסיבת עיתונאים ב-2.12.2024 הוא תקף את עיתונאית חדשות 12 יולן כהן, שמסקרת את הסבל של משפחות החטופים והמאבק לשחרורם, ואמר לה "אין גבול לשקרים שלך". לעיתונאי כאן 11 מיכאל שמש הוא אמר, "כמה פייק ניוז אתה יכול להמציא, אתה עובד שעות נוספות על זה". ב-21.2.2025 פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה משתלחת נגד העיתונאים ברק רביד ואורי משגב (שעובד בעיתון הארץ המוחרם על ידי הממשלה), שלפיה "מחוללי הפייק-ניוז איבדו כל רסן בהפצת שקריהם במסע התעמולה הנבזי שהם מנהלים. מהדהדים את תעמולת החמאס ופוגעים במדינת ישראל".
כאמור, בהמשך לקו שמתווה נתניהו גם שרי הממשלה נוהגים לתקוף את התקשורת. כך השרה מירי רגב, לאחר שנפתחה חקירה פלילית נגדה בפרשת "שיטת הרמזור" שנחשפה בתוכנית "המקור", אמרה: "התקשורת והפרקליטות סגרו יד אחת. את החקירה נגדי התקשורת פתחה". שר המשפטים יריב לוין אמר מעל דוכן הכנסת, בהתנגדותו לחקיקה שמטרתה להגן על עיתונאים מהטרדה מאיימת, שהעיתונאים בערוצי החדשות אינם אלא "תועמלנים", וכי "המצב אפילו יותר גרוע ממה שקיים במדינות טוטליטריות".
מסע הדה-לגיטימציה של ראש הממשלה והשרים מועבר דרך מנגנוני השפעה ברשתות החברתיות לתומכיהם. כמו בהונגריה, "מכונת הרעל" הישראלית אינה רק כלי לקמפיינים פוליטיים בתקופת בחירות, אלא משמשת כטכנולוגיית השפעה רחבה שמשרתת את המשטר במאבקו בשומרי סף דמוקרטיים, ובראשם התקשורת החופשית. מדובר במנגנון שיטתי להפצת דיסאינפורמציה, נרטיבים אלטרנטיביים ודה-לגיטימציה של התקשורת באמצעים אנונימיים, חצי-רשמיים ורשמיים כאחד. "מכונת הרעל", באמצעות הרשתות החברתיות, העיתונות המגויסת ואף נבחרי הציבור עצמם, אחראית להתקפות פרועות ולעתים קונספירטיביות ולהסתה נגד עיתונאים, גופי תקשורת וארגונים אזרחיים שנחשבים לביקורתיים כלפי השלטון, ובכך פוגעת באמון הציבורי בתקשורת.
כך למשל ינון מגל מערוץ 14 טען נגד עיתונאי חדשות 12, אמנון אברמוביץ, כי "הדם על הידיים שלו. הוא אחראי לשבעה באוקטובר". בתוכניתו "הפטריוטים" דנו המשתתפים במועמדים לפרס "הנדסת תבהלה": "גיא פלג - המתרץ של סינוואר, רביב 'טאלנט אל ג'זירה' דרוקר, ירון אברהם 'והגורם המדיני', 'הפרשן לדיכאון' נדב איל, וגיא 'דו"ח התרעלה' רולניק".
מסע הדה-לגיטימיה אינו נשאר רק במחוזות הרטוריים, אלא משפיע על יכולתם של עיתונאים לבצע את תפקידם בבטחה. קיים תיעוד של תקיפת צוותי תקשורת של כאן 11, חדשות 12 וחדשות 13 בעת מילוי תפקידם, כשהתוקפים מצדיקים זאת בטענה שמדובר בעיתונאים שמשתייכים "לערוץ שמאל". על פי הדו"ח "עיתונאים תחת מתקפה" של ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, בשנת 2023 היו 61 מקרים של תקיפות עיתונאים, 25 מתוכם על ידי קהל אזרחי מוסת.
2) הפיכת גוף השידור הציבורי בהונגריה לשופר השלטון
הממשלה בישראל פועלת מצד אחד לחזק גופי תקשורת התומכים בה, ובראשם כמובן ערוץ 14, ומהצד השני מקדמת שורה של הצעות חוק וצעדים שמטרתם להחליש את תאגיד השידור הציבורי, להשתלט על המינויים בו וכן לבצע פוליטיזציה של גופי הפיקוח על התקשורת.
בהונגריה של אורבן עיתונאים רבים חשפו שהיו נתונים ללחצים ואף להנחיות מפורשות מצד עורכיהם לצמצם עיסוק בנושאים שפוגעים במוניטין של חברי ממשלה, לעתים עד כדי דרישה להוריד כתבות מאתרי החדשות ואיומים בפיטורים. למשל, עיתונאים הונחו להציג פליטים באור שלילי, להימנע מהשימוש במונח "פליטים", ולהציג פוליטיקאים מהאופוזיציה כ"סוציאליסטים לשעבר". עורך בכיר ב-MTVA, השידור הציבורי ההונגרי, אמר בשיחה עם כתבים שהוקלטה והודלפה: "אני בטוח שאף אחד לא יופתע לשמוע שזו לא הרשימה של האופוזיציה שזוכה לתמיכת הגוף הזה. מי שאחראי חייב להפיק תוכן בהתאם לנרטיב, לשיטה ולכיוון ההולמים - בעיקר בנוגע למהגרים ולבריסל. אם מישהו לא מוכן לעבוד בתנאים האלה, הוא מוזמן להגיש את התפטרותו מיד".
הפיכת גוף השידור הציבורי בהונגריה לשופר השלטון הייתה סופו של תהליך השתלטות מוסדית ארוך על ידי תהליכי חקיקה ורגולציה. כשאורבן עלה לשלטון ב-2010, אחד מצעדיו הראשונים היה הקמת רשות תקשורת לאומית (NMHH) שבאחריותה פיקוח על שוק התקשורת ואישורי רכישות ומיזוגים של חברות מדיה. את הרשות איישו מקורבים למפלגת פידס (הברית האזרחית ההונגרית) של אורבן. במקביל חברות התקשורת הציבוריות אוגדו יחד כ-MTVA, יו"ר הארגון נבחר על ידי הרשות הפוליטית החדשה שהוקמה, וחבר הנאמנים האחראי על מינוי בכירים נבחר על ידי ועדה עם רוב פוליטי מובנה של פידס. משם הייתה הדרך קצרה לארגון מחדש מסיבי, שכלל פיטורים של כמעט אלף עובדים וקו מערכתי חדש ופרו-שלטוני. בעקבות שינויים אלה הגיעה המשלחת הבינלאומית המשותפת לחופש העיתונות, המורכבת ממספר ארגונים בינלאומיים המקדמים חופש עיתונות, למסקנה כי "השידור הציבורי בהונגריה הפך לשידור ממשלתי, והפלורליזם התקשורתי קרס".
ממשלת נתניהו הנוכחית פועלת אף היא באמצעות שורת הצעות חוק שמטרתן להחליש את תאגיד השידור הציבורי, בין היתר דרך הפרטתו, סגירת חטיבת החדשות שלו והשתלטות ממשלתית על תקציבו. בנוסף, שר התקשורת שלמה קרעי ניסה להשתלט על המינויים בתאגיד על ידי מינוי השופט בדימוס משה דרורי, שקרא בעצמו לתקשורת הישראלית "ערוצי תבהלה", ליו"ר ועדת האיתור של מועצת התאגיד. עם כניסתו לתפקיד, ביקש דרורי לקדם פעילי ליכוד לוועדת האיתור. בעקבות עתירה לבג"ץ של מכון זולת הורה בית המשפט העליון על הקפאת המשך הליכי המינוי על ידי דרורי, ודרורי עצמו התפטר מהתפקיד.
לבסוף, הממשלה מנסה בדרכים שונות לבצע פוליטיזציה של גופי הפיקוח. תזכיר חוק השידורים שהציג השר קרעי מבקש להקים רשות רגולטורית חדשה עבור שידורי הטלוויזיה, שתהיה כפופה לשר ומורכבת על ידי ועדת איתור הכפופה ברובה לדרג המדיני, ותקציבה יוכפף לדרג הפוליטי. הצעה זו מצטרפת לשורה של מינויים של מקורבים ברשות השנייה התומכים בהפיכה המשטרית.
3) שימוש בכלים כלכליים ורגולטוריים - תקשורת כ"עניין אסטרטגי לאומי"
משטרים המצויים בשלבים ראשונים של שחיקה דמוקרטית אינם נוהגים לצנזר תקשורת באופן בוטה, אלא מבקשים לעצב את שוק התקשורת באופן המשרת את השלטון, תוך שמירה על מראית עין של פלורליזם. אחת הפרקטיקות המרכזיות לכך היא שימוש בכלים כלכליים וברשויות רגולטוריות כדי לתגמל גופים תקשורתיים נאמנים ולפגוע בגופים ביקורתיים. נתניהו, והממשלה שבראשותו, פועלים באופן שיטתי ליצירת מבנה תקשורת מוטה המתעדף את כלי התקשורת התומכים בשלטון ונשלטים על ידו באמצעות שימוש בהטיות תקציביות, ברגולציה אוהדת ובניצול לרעה של משאבים ציבוריים.
אסטרטגיה זו לשליטה בתקשורת שאובה גם היא מאופן הפעולה של ממשלת אורבן, שעשתה שימוש בלחצים רגולטוריים וכלכליים על שוק התקשורת הפרטי כדי להשפיע על הסיקור ולחזק גופים המזוהים עם השלטון. דוגמה בולטת לכך היא מכירת אתר החדשות העצמאי Origo על ידי חברת מדייאר טלקום (Magyar Telekom) לגורמים מקורבים למפלגת פידס. המכירה התרחשה לאחר תקופה של רדיפה רגולטורית, שבמהלכה הטילה הממשלה מסים שפגעו משמעותית ברווחיות החברה. לפי דיווחים, אחד התנאים שהציבה הממשלה בפני חברת מדייאר טלקום להארכת זיכיונה והטבת תנאיה היה "לרסן או למכור את נכסי המדיה" שלה, דרישה שהובילה למכירת אתר החדשות לידי מקורבים לשלטון. זמן קצר לאחר מכן פוטר העורך הראשי בעקבות תחקיר ביקורתי נגד בכיר בממשלה.
בשנת 2018 הקימה ממשלת אורבן את קרן KESMA, גוף "פרטי" לכאורה שריכז תחתיו מאות עיתונים, אתרי חדשות ותחנות רדיו וטלוויזיה. בעלי ההון, רובם מקורבים לשלטון, מכרו או "תרמו" לקרן את גופי התקשורת שבבעלותם. מיד לאחר הקמתה הממשלה הכריזה על הקרן כ"עניין אסטרטגי לאומי", ובכך החריגה אותה מביקורת רגולטורית של רשות ההגבלים העסקיים - מהלך שאפשר לבצע ללא פיקוח את תהליך המיזוג הענק של כל גופי התקשורת האלו לגוף אחד. כצפוי, KESMA הפכה לגורם הדומיננטי בשוק והיחיד שיש לו כיסוי רדיו ארצי, שליטה כמעט מוחלטת בעיתונות האזורית, ונתח עצום של תקציב הפרסום הממשלתי. התקשורת העצמאית, לעומת זאת, מוחרמת כמעט לחלוטין מתקציבי הפרסום הממשלתיים: יותר מ-90% מסך ההוצאות מועברות לגופים שתומכים בפידס, ללא קורלציה לנתח השוק שלהם. כלי התקשורת תחת הקרן פועלים בתיאום נרטיבי, לעתים מפרסמים תכנים זהים מילה במילה, ומשמשים כמערכת תעמולה שלטונית לכל דבר. מדובר במודל שבו המדינה מחלקת תדרים, תקציבים והגנות רגולטוריות לגורמים המזוהים איתה, ובכך יוצרת מערכת תקשורת אוהדת, ריכוזית ולא תחרותית.
נתניהו אמנם עוד לא הצליח לגבש מערך תקשורתי בסדר גודל של קרן KESMA, אך הוא פועל ללא הרף לביסוסה ולהרחבתה של "מכונת הרעל", הפועלת באופן זהה מבחינת תיאום ופיזור מסרים. נוסף על כך, כתבי האישום שהוגשו נגד נתניהו בתיקי האלפים מתארים מסכת סבוכה של שחיתות וניצול לרעה של הכוח השלטוני מצד ראש הממשלה ומקורביו לצורך קידום אינטרסים אישיים-פוליטיים, ובמיוחד בתחום התקשורת, בדמיון מעורר השתאות לפרשת Magyar Telekom בהונגריה. בתיק 2000 נתניהו מואשם בניסיון לקדם סיקור אוהד בידיעות אחרונות בתמורה לפגיעה בתפוצה של ישראל היום המתחרה, ובתיק 4000 בקידום הקלות רגולטוריות בשווי של כמיליארד שקלים בתמורה לסיקור אוהד באתר וואלה. בעדותו בבית המשפט, נתניהו הודה שהתערב אישית בסוגיות של בעלות על גופי התקשורת, הקו המערכתי שלהם וגם זהות העיתונאים המועסקים בהם. שני התיקים מדגימים את האופן שבו פעל נתניהו לאורך כהונותיו כראש ממשלה לחיזוק תקשורת אוהדת ולהחלשת קולות ביקורתיים.
גם כיום פועלת הממשלה ביתר שאת לחיזוק גופי תקשורת התומכים בה. המרוויח המרכזי הוא כמובן ערוץ 14, שבנוסף למונופול דה-פקטו שיש לו על ראיונות עם נתניהו, זוכה להטבות חקיקתיות ורגולטוריות מרחיקות לכת. כך, השר קרעי פעל פעמיים להאריך את הוראת השעה שנתפרה למידותיו של הערוץ, המאפשרת לו לפעול כ"בעל רישיון זעיר" הזכאי לפטור מחובות רגולטוריות רבות ולהיעדר מגבלות על שידורי חדשות ואקטואליה, בניגוד למגבלות שחלות על ערוצים זעירים אחרים, ועל אף שהערוץ זוכה לרייטינג שעוקף לא פעם את כאן 11 וחדשות 13. בנוסף, קואליציית נתניהו מקדמת חקיקה שתחייב חברות מסחריות לפרסם בערוץ 14. זאת לאחר דיון חריג שקיימה ועדת הכלכלה בראשות ח"כ דוד ביטן מהליכוד, שעסק בהחלטתם של מספר גופים מסחריים להימנע מפרסום בערוץ בעקבות אמירות מסיתות שנאמרו בו.
הממשלה גם ייבאה את השיטה ההונגרית בתחום הרדיו. מאז הקמתה פועל שר התקשורת קרעי להעניק הטבות רגולטוריות שירחיבו את תדרי הרדיו האזוריים לפריסה ארצית עבור מקורבים. לאחר מספר ניסיונות חקיקה כושלים (עד כה), ובחסות המלחמה מול איראן, דרש קרעי מהרשות השנייה להרחיב (גם אם באופן זמני) את תחומי הזיכיון של תחנות הרדיו "קול חי" שבבעלות יצחק מירילשוילי (הבעלים של ערוץ 14) ו"קול ברמה" שבבעלות צבי עמאר המקושר לקרעי. ההחלטה התקבלה בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי, וללא מכרז.
דוגמה נוספת היא החרם התקציבי על עיתון הארץ, האוסר על פרסום ממשלתי בעיתון. זוהי סנקציה כלכלית שנועדה לפגוע בחוסנו הפיננסי של כלי תקשורת ביקורתי מרכזי, תוך העברת תקציבי הפרסום לגופים אוהדים לשלטון. לצד החרם על הארץ, תחת הממשלה הנוכחית חלה ירידה של עשרות אחוזים בהוצאות לשכת הפרסום הממשלתית בערוצים 12 ו-13 שנתפסים כביקורתיים כלפי הממשלה, בעוד שתקציב הפרסום בערוץ 14 גדל פי 280%. במקביל, כאמור, קודמה חקיקה שמטרתה לכפות על חברות פרטיות לפרסם בערוץ 14.
בנוסף, ערוץ 14 זכה להטבות בצורת פטור מתשלום עבור שימוש בעידן פלוס וגלגול התשלום על תאגיד השידור הציבורי. כמו כן, נעשה ניסיון להעניק הטבה נוספת באמצעות חיוב התאגיד להנגיש חומרי ארכיון לגופים מסחריים במחיר עלות, שלא הצליח בסופו של דבר. זאת, כאמור, לצד ההקלות הרגולטוריות הנובעות מהארכת החקיקה שמגדירה את ערוץ 14 כבעל רישיון זעיר. צעדים אלו פירושם תחרות בלתי שוויונית בשוק המדיה. גם חוק הרייטינג, המקודם בשני ערוצים מקבילים כהצעת חוק פרטית ודרך חוק השידורים הממשלתי, פותח פתח למניפולציות במדידת הצפייה כדי להיטיב כלכלית עם ערוצים המזוהים עם השלטון, גם אם הדבר אינו משקף את הרגלי הצפייה האמיתיים.
כלל הצעדים הללו ממחישים כיצד רגולציה כלכלית הופכת לכלי אפקטיבי בידי שלטון המבקש לשלול מתקשורת ביקורתית את עצמאותה, ובו־זמנית להעניק חסינות מבנית וכלכלית לגופי תקשורת מגויסים. מדובר במיסוד רגולטיבי של אי-שוויון כלכלי במפת התקשורת, הפוגע בתקשורת החופשית מבלי להפר באופן גלוי את כללי המשחק.
הכותב הנו חוקר ומקדם המדיניות במכון זולת