הקלטות חליווה הן לא מסמך עיתונאי, אלא מסמך אנטי-עיתונאי

הנה שאלה ממבוא לשיעור ראשון בבית הספר לעיתונות: מה ההבדל בין עיתונות לבין יחסי ציבור? כמאמר הקלישאה - עיתונות היא, כמובן, כל מה שמישהו לא רוצה שיתפרסם.

אם להמשיך את הקו הקלישאתי הזה, הרי שלכאורה ניתן להעריך ברמה גבוהה של סבירות שראש אמ"ן לשעבר, אהרון חליווה, או מישהו מטעמו, היו מעוניינים מאוד לפרסם את גרסתו לטבח 7 באוקטובר, כפי שזו הצטיירה מ"מסמך הקלטות חליווה" שפורסם בערב שישי ב"אולפן שישי".

גם מבלי להיכנס לשאלה את מי הוא משרת, "המסמך" (מושג מעולמות המיתוג העיתונאי, שבחדשות 12 אוהבים מאוד להשתמש בו) שפורסם בסוף השבוע וביקש "לטלטל את המדינה" היה בעצם ריאיון נרחב, לא מעמיק ולא מחדש במיוחד, רק בלי החלק "המעיק" הזה של תחקיר ושאלת השאלות הקשות.

גם אם נקבל לרגע את ההסבר של חדשות 12, שפרסום ההקלטות אינו מתואם עם איש, שהן הוקלטו בלא ידיעתו של ראש אמ"ן לשעבר ושפורסמו "חרף התנגדותו" - נותרנו עם השאלה הבסיסית: מדוע לתת במה ל"גרסה שלו", ולכתב ההגנה שמצטייר ממנה, ללא שום פילטרים, בלי הסתייגויות ובהיעדר מסגור בסיסי? ובעברית: מה, למעשה, למדנו מהמסמך שלא ידענו לפני כן (תשובה: כלום)? למעשה, נראה שזהו לא סתם מסמך לא עיתונאי, אלא מסמך אנטי-עיתונאי.

בהתאמה, כמות השליחים שחדשות 12 שלחה (באופן גמלוני) מאז שידור ההקלטות (אל כתבי התקשורת ואל שוחות הטוויטר) כדי להבהיר ש"מדובר בהקלטות מכנס סגור, שבוצעו ללא ידיעתו של חליווה" (לפני השידור דובר בכלל על הקלטות משורת אירועים שונים), שמי שהביאה אותן היא בכלל "רכזת המערכת" (התנערות עריכתית, שמעידה בעיקר על לחץ) - אומרת הכל. סיפור טוב ואפוי לא צריך להסביר ולא דורש שליחים. סיפור שמשרת צד מסוים באופן מובהק כל כך הוא לא סיפור, אלא דוברות.

גם עורכי "אולפן שישי" יודעים היטב שהמעשה העיתונאי הראוי והנכון הוא לפנות אל מר חליווה, לשכנע אותו שהגיעה העת שימסור את גרסתו לטבח 7 באוקטובר ולאירועים שהתרחשו לפני ואחריו, ושריאיון כזה יתבסס על דיאלוג שיכלול גם שאלות קשות - לטובת הציבור כולו, וכן - במובנים מסוימים גם עבור חליווה עצמו. ריאיון שאינו נראה "מוזמן", שיחה שאינה נראית "מטעם" - מאפשרת לצופה הסביר לבחון בנפש חפצה את עמדת המרואיין, ואולי אפילו להשתכנע מחלקים מאמירותיו. כשמדובר ב"מסמך" מבושל, שעולה ממנו לכל הפחות ריח חריף של הינדוס - איש לא מרוויח מהעניין (גם הרייטינג ל"אירוע" הוכיח זאת - על אף בליץ הפרומואים, הקידומים והעבודה ברשתות החברתיות - התוכנית הביאה 10.6% צפייה בלבד - איך מנתוני השפל של התוכנית בשנים האחרונות, גם באוגוסט הרצחני).

ועוד הערה - שראוי היה שתעמוד אצל כולנו בראש הדברים: על הדרך, הקריבו בחדשות 12 עוד קורבן - הזמרת קרן פלס, מהטאלנטים הבכירים של קשת, שהכתבה (ולא אפרט שוב ברשותכם) פגעה בצדק בכבודה והפכה אותה כלי שרת בפרשיה שאין לה שום קשר אליה. כל זאת, נזכיר, ללא כל הצדקה עיתונאית.

אירוע דוחה לכל הצדדים המעורבים, ואפשר להניח שפלס בעיקר נעלבה מהדרך שבה פעלו מעסיקיה (פלס עצמה, אגב, הייתה מאד זהירה בתגובתה בסוף השבוע לפרשה ברשתות החברתיות כלפיי חברת החדשות של קשת ונזהרה מלתקוף את מי שראוי לביקורת).

ואחרי כל אלה חשוב לציין את מה שנשכח בין ההקלטות הבלתי נגמרות, ליל הטבח, האישיות של חליווה, איכות הסאונד, ההעמדה של הטריו קושמרו-אברהם-דבורי, וקרן פלס - "המסמך" (או הביקורת על שידורו) לא מורידים דבר מהאחריות העמוקה, הכוללת והמקיפה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו למחדל הדמים. אחריות מובהקת שטרם נלקחה וטרם נחקרה בכוונת מכוון. מותר לצפות לסטנדרט מחברת החדשות החזקה בישראל גם בלי כרטיס חבר במכונת הרעל.