כמה מילים על אידיאלים: אחת מנקודות האור, לטעמי, בתפקוד התקשורת הישראלית בשנתיים האחרונות היא היחס לחטופים. זה חוצה ערוצים ומערכות חדשות, אולי בגלל שהתקשורת חשה גם מידה של אחריות לאירועי 7 באוקטובר: אם הדרג המדיני אשם בקונספציה והדרג הצבאי במחדל, אזי "כלב השמירה של הדמוקרטיה" הסתפק בעצמות שהושלכו מדי פעם לעבר הכתבים הצבאיים, שלא נבחו בזמן.
אפשר לטעון שזה שטחי, אפשר לומר שקל להתגייס למען נושא שנמצא בקונצנזוס רחב יחסית, במקום לנקוט עמדה עקרונית בנושאים שנויים במחלוקת (כמו החקירה-מטעם של המחדל על ידי מבקר המדינה - זה שרק לפני כמה ימים, מכל החקירות שמתנהלות בישראל תבע לדעת מדוע לא מתקדמים בחקירת עיתונאי חדשות 13, אביעד גליקמן) ובכל זאת, מדובר בהעדפה מוסרית-ערכית חשובה.
הדברים נכתבו כדי שנקודת המוצא תהיה ברורה: גם אני בעד שחרור החטופים, גם אני חושב שלא יהיה למדינת ישראל ניצחון ואולי אפילו לא תהיה תקומה בלעדיהם, גם אני סבור שממשלת ישראל אינה עושה מספיק כדי להשיבם, לפעמים עד כדי טרפוד מכוון של עסקה אפשרית.
ועדיין, גם אחרי שהנקודה הזאת הובהרה, אי אפשר היה לחוש בנוח עם הדרך שבה סיקרה מערכת החדשות של הערוץ הנצפה בישראל את תגובת חמאס להצעת הפשרה של המתווכות.
אפשר ללכת על זה
הידיעה החלה לזלוג לאולפני האקטואליה של 12 בין "חמש עם" (שמגישה בימים האחרונים יונה לייבזון המצוינת) ל"שש עם עודד בן עמי" - והתקבלה באהדה מהרגע הראשון.
קרן בצלאל, האחראית על חדשות החוץ, הייתה הראשונה לדווח, כשמתחתיה כיתוב: "גורם מדיני: 'אם נתניהו מעוניין בעסקה חלקית, אפשר ללכת על זה'".
הבא לדווח היה ברק רביד, פרשן חדשות 12 לארה"ב שחשף: "מקור דיפלומטי: 'תשובת חמאס זהה ב-98% לעמדת ישראל'". מה נאמר על הממצא הפורנזי הזה (מבלי לפגוע כהוא זה בעבודתו המצוינת ומקורותיו המעולים של רביד)? רמת ודאות כמעט כמו של בדיקת ד.נ.א.
דנה וייס, שהצטרפה לשידור כבר ידעה לספר ש: "מנהלי המו"מ וראש המל"ל תומכים בחזרה למתן ומיצוי המהלך".
ואז, ללא מקור מסר הופיעה על המסך הכיתוב הבא: "גורם ביטחוני המעורה במו"מ: 'צריך למצות את המהלך ולהגיע להסכם, אחרת נפספס הזדמנות ונישאר בלי כולם ובלי כלום'".
אפילו עמית סגל, שיושב לרוב באולפני האקטואליה של קשת-12 רק כדי להסתייג בשאט נפש מופגן מדברי רוב עמיתיו, רמז להתקדמות אפשרית. לדידו צריך לבחור למי להאמין, לנתניהו הרשמי שפוסל הסכם חלקי או לנתניהו של חדרי-חדרים. הכיתוב שליווה את הניתוח של העיתונאי הבכיר ביותר המקורב ללשכת נתניהו גרס:
"נתניהו לשרים בקבינט: 'לא אלך לעסקה חלקית'. בפומבי: 'לא שולל את המתווה'". כלומר, גם סגל - הסמן הימני של חדשות 12, מעיד על סיכוי סביר להתקדמות ועל עמדה חיובית, גם אם לא פומבית של ראש הממשלה באשר אליה.
ארוכה הדרך לחופש
ניר דבורי מצידו כבר הולך צעד אחד קדימה ומגלה שבצה"ל סבורים כי המשא ומתן צריך להתקיים "תחת אש" כהגדרתו-הגדרתם.
מה הבעיה? שבינתיים אין משא ומתן: כאשר החלה הידיעה להתגלגל עדיין לא קיבלה ממשלת ישראל תשובה רשמית מהמתווכות וגם אז - צפוי לעבור עוד זמן עד לדיון בקבינט, קבלת החלטה, חזרה למשא ומתן (אם וכאשר) - ובמילים אחרות: עוד ארוכה הדרך למימוש העסקה.
אבל ב-12 לא עוצרים. למקצה השני, זה של המהדורה המרכזית, הגיע ברק רביד עם פתרון כיצד ניתן "לרבע את המעגל" (מטבע לשון שנשחק במרוצת השנתיים האחרונות כמעט כמו הציבור הישראלי) כלשונו.
לדבריו המתווה יוגדר כ"נתיב" בדרך לעסקה כוללת, כדי לאפשר לנתניהו לקבל מה שהוא למעשה הסכם חלקי בלבד. העניין כאן הוא לא אם צריך או לא צריך להיענות בחיוב לתגובת חמאס - הן את דעתי האישית כבר כתבתי, ויתרה מזאת - אני אף סבור שכך יהיה (על סמך התגובה הראשונה של נתניהו לפיה "חמאס בלחץ אטומי", כלומר - מעין בלון ניסוי בשיווק המתווה החלקי כניצחון ישראלי), אבל כבר פסענו בנתיב הזה כל כך הרבה פעמים צעד קדימה, רק כדי לחזור שניים לאחור, עד שחייבים לנקוט גם הפעם משנה זהירות.
קולות אחרים כמעט לא נשמעו. גם ההתנגדות של בן גביר הוצגה יותר כאי אמירת לאו מוחלט... שוב, אפשר שההגדרה הזאת לא חוטאת לאמת, אבל בכל זאת - בפעם הבאה שמישהו יטען שחדשות 12 מנסים להנדס את תודעת הציבור ולהסליל את הצופים לדעה מסוימת באמצעות מסגור ידיעה כחיובית (בשעה שיש לה גם מתנגדים), יהיה קשה להדוף את הטענות.
בפעם השלישית לטור זה: המצפן המוסרי היה צריך להכריע כבר מזמן בעד עסקה כוללת בתמורה לסיום המלחמה. ועדיין - כשרואים איך מערכת החדשות החשובה בישראל טיפלה בידיעה הזאת, אפשר בהחלט להבין את התסכול מהסיקור התקשורתי של כל מי שסבור אחרת.