המצוקה של "הארץ" ברורה, אבל למה גדעון לוי מעודד פשעי מלחמה?

זוכרים את ימי ההפגנות נגד נתניהו ברחוב בלפור? באחת מהן "נתפס" צוות צילום בהובלת אנשי לשכת נתניהו כשהוא "מתעד" הפגנה בתוך הפגנה: מתנגדי חיסונים בין המתנגדים לראש הממשלה.

למה "מתעד" במירכאות? כי על פי כל המפגינים, שחלק גדול מהם עשה זאת בקביעות, לא נצפו אלה בקרבם באירועי מחאה קודמים. משמע, עולה חשד שמישהו ניסה לביים את האירוע, כדי להבאיש את ריחם של המפגינים נגד ראש הממשלה בעיני הציבור.

מדוע נדרשנו לימי הקורונה כשהנושא הוא בכלל הסכסוך המתוקשר בין עיתון "הארץ" לצה"ל ובין הרמטכ"ל זמיר לעיתונאי גדעון לוי? כי חלק ממי שביקשו לשאול שאלות נוקבות וענייניות על מדיניות הסגרים והמסכות, פחדו להצטייר כמתנגדי חיסונים שבטוחים שאור השמש, ליקוק קרפדות, ניקוי רעלים וחיבוקים עם מזור לכל מחלה.

כך גם גדעון לוי (ואולי עיתון "הארץ" בכלל) פוגע במי שמבקשים למתוח ביקורת עניינית על צה"ל בכל הקשור לפגיעה באזרחים.

פתחנו בקורונה? בואו ונחזור שוב על ציר הזמן, הפעם רק כדי מחצית הדרך. המחאה נגד ההפיכה המשפטית שביקשה להוביל הממשלה הנוכחית, הצליחה בתחילתה מעל ומעבר למשוער. לא רק "הקבועים" של כיכר מלכי ישראל שהייתה לכיכר רבין הגיעו לקפלן, לא רק "פיסניקים" קלאסיים, אלא גם לא מעט פרצופים חדשים, אפילו מחנה גדול של חובשי כיפות, בני הציונות הדתית שחשו בושה על מעשיהם של מי ששדדו מהם את השם הזה בכנסת ישראל.

מה הרחיק את חלקם? אותם עשרה מטומטמים שעמדו בשולי האירוע עם דגלי פלסטין. מדהים הוא שמדובר בדיוק אותם אנשים שמוחים נגד הנפת דגלי ישראל ביום העצמאות בגלל שמדובר בסימבול שהוא לא רק לאומי בעיניהם, אלא גם לאומני. אם כך הוא - ודגל ישראל או אולי דגל בכלל, הוא סמל לאומני על גבול הפשיסטי, מה לכם כי תישאו בגאון את דגל פלסטין?

הבעיה היא לא באותם אומללים. להפך, אנו צריכים להיות גאים בהיותנו אזרחים במדינה דמוקרטית שמאפשרת גם לקולות הזויים להישמע. הבעיה היא שכאשר מתנהל מאבק בנושא צודק שעליו יש קונצנזוס רחב יותר, הם תופסים טרמפ על שוליו עם שלטים נגד הכיבוש (גם אם אתם צודקים, זה לא הנושא), שלא לדבר על הדגל ההוא.

גדעון לוי הוא עיתונאי חשוב. אני כותב זאת למרות הפעמים המועטות שבהן יוצא לי להסכים עם דבריו מתחילתם ועד לסופם. הוא מבטא גישה הומניסטית שמכובדת כמובן כאידיאל, אבל מזכירה יותר את תפיסת הצדק של גרטה טונברי (טונברג) מאשר אז זו שראויה, בעיני, לישראלי חפץ חיים בתוך מרחב כה עוין. מרחב שבצד השני שלו יש מי שרוצים להשמיד לא "רק" מתנחלים ואפילו לא "רק" ישראלים, אלא כל יהודי באשר הוא.

עיתונאי הגון, עזבו "עיתונאי": אדם הגון היה מכיר בכך גם אם לדעתו ישראל חוטאת בכיבוש אכזרי כבר במשך יותר מ-57 שנה. למה? כי ראינו את רוצחי חמאס שועטים לעבר קיבוצים בנגב המערבי, חלקם אוכלסו בפעילי שלום מסוגו של לוי, ומכנים אותם, בטרם רצחו אותם (קשישים וטף, נשים וגברים), בשם "מתנחלים", רק על שום היותם יהודים תושבי ארץ ישראל. כי בצד השני אין לו קו ירוק ולא קווים אדומים. מתנחלי השומרון כמתנחלי תל אביב.

גם בהינתן כל זה, שהיה מכריח אדם הגון - ואפילו יש לו ביקורת נוקבת ומתמשכת על מה שבעיניו הוא כיבוש, להבין שבמרחב הזה נדרשות לעיתים פעולות של תגובה (ורצוי של מניעה) שחורגות לעתים מהמנעד המקובל ביחסים שבין, נניח, אוסטריה לליכטנשטיין.

בשטחי יהודה ושומרון למשל, גם אם מקפידים לכנות אותם בשם "הגדה המערבית" או אפילו "השטחים הכבושים", החליט אלוף פיקוד המרכז כי יש לעקור עצי זית, חישוף שנועד להקשות על מחבלים להסתוות ביניהם. אודה שדעתי אינה נוחה, בהכללה, ממהלכים שכאלה. ענף זית הוא סמל ללא מעט דברים נשגבים (גם ביהדות). עצי פרי הם מקור פרנסה שמבטא קשר לאדמה - ומי שאוהב את אדמתו לא אמור לעקור ממנה עצים, גם אם מדובר בכרם השייך למישהו אחר בן לאום אחר.

משום כך החלטתו של אלוף פיקוד המרכז לעשות כן, יכולה לקומם רבים שיש להם חוש צדק מפותח, על כך אני אפילו לא מתחיל להתווכח. אבי בלוט, אלוף פיקוד המרכז, שמצדד לעתים תכופות מאוד בתפיסת העולם של ציבור המתנחלים (עד כמה שיש אחת כזאת, שהרי מי שמבקש שלא לראות בכל קפלן מקשה אחת, לא יכול לפסול במומו כשמדובר במתנחלים) חושב כנראה אחרת לא רק מגדעון לוי אלא גם ממני - והורה על העקירה.

לגדעון לוי זה הספיק כדי לגרור את הדיון היישר אל הרייך השלישי: "אלוף הדם" (בלוט, דם בגרמנית) כינה את אלוף פקמ"ז. "אוברקומנדמנט" קרא לו, כדרגה בצבא הגרמני וקינח במשפט: "פושע מלחמה שחובה להסגיר להאג". בדרך להאג, לא יכול היה לוי שלא להזכיר את "כיפתו השמוטה", נו - שהרי איך נזהה יהודים אם לא ניתן בהם סימנים?

זה היה כבר יותר מדי גם עבור מי שנמנע לרוב מדיון פומבי על יחסי תקשורת-צבא, כמו רב אלוף אייל זמיר, שנזעק להגן על פקודו הבכיר. גם מי שלא נוטה להסכים לרוב על צה"ל, בטח לא אוטומטית, לא יכול היה שלא לחוש שהפעם הצדק עם הרמטכ"ל.

קטונתי מלדעת אם כל השבחים שהרעיף על ראשו של האלוף בלוט הם נכונים, מה שבטוח הוא שגם אם שגה בהחלטתו, הרי שככל הידוע לי הוא לא ריכז את הפלסטינים על רציפי תחנות רכבת, הסיע אותם מזרחה, צרב מספרים על ידיהם ואחר כך חנק אותם בגז, רגע לפני שישרוף את גופותיהם בקרמטוריום - כמו שניתן היה להבין, במשתמע, מהביקורת שרמזה שמעשיו הם כמו-נאצים.

ומהביקורת שכמוה כעלילת דם של לוי, אל האכסניה שלו, עיתון "הארץ". אני מנוי של העיתון הזה (בסופי שבוע) והגם שיש לי ויכוח נוקב עם חלק גדול מהדעות שמובעות בו תדיר, אני מעריך את המוצר העיתונאי המושקע.

בשבועות האחרונים נראה שאוחז ב"הארץ" (בהכללה) תסכול גדול. זה לא רק התסכול שאוחז בחלקים גדולים של אזרחי ישראל על המלחמה הנמשכת מסיבות לא ברורות, על האדישות בממשלה לגורלם של החטופים ועוד עניינים שגולשים הרבה מחוץ לטווח הקוראים הנאמן של העיתון.

תסכול אחד כזה, למשל, הוא עניין מעשי צה"ל בעזה: מחשד להרג בלתי מעורבים ועד לאחריות לרעב. לכן נדמה שבכל פעם העיתון מרים עוד קצת את הרף: עוד זוועות שמבצעים לכאורה חיילי צה"ל, עוד קצת ילדים רעבים. זאת לפחות תחושתי כקורא. אפשר שהיא סובייקטיבית, אבל אני די בטוח שכך הם פני הדברים.

הציבור הישראלי מסרב להזדעזע, בין אם הוא אינו מאמין לגמרי לגרסת העיתון ובין אם הוא חושב שסבל של אזרחים היה נוגע לליבו מעט יותר לפני 7 באוקטובר, עת חגגו בעזה את הצלחת מתקפת הרצח הברברית.

אפשר להסכים, אפשר להבין, אפשר שלא, אפשר לצעוק חזק יותר. אפשר אפילו לקבוע שעקירה של עצים היא ענישה קולקטיבית שהיא בגדר פשע מלחמה. רק שלגדעון לוי ו"הארץ" היה דחוף לראות את הגבול - ואז לעבור אותו, רק כדי לזקור אצבע בפני מי שנותרו בצד השני. כמו מי? כמו מצביעי חד"ש בפניהם של מצביעי מרצ.

ייאמר מיד, זכותם של לוי ו"הארץ" לעמוד בשולי המחנה עם דגלי פלסטין בידם. הבעיה היא שהם גורמים נזק אפילו (ואולי בעיקר) לעניין שבאו לטעון בשמו.

כדי להבין את זה אפשר לחזור לרגע להפגנות נגד נתניהו בבלפור. למה היה חשוב לצוות מלשכתו של ראש הממשלה "לתעד" מתנגדי חיסונים בהפגנה? כי היה ברור להם שיש רבים שתומכים בהתפטרות ראש הממשלה, אבל כשייראו את אותם הזויים אתם בשוחות, אולי יחשבו פעמיים אם לאלה הם רוצים להידמות.

והנה בא לוי ומספק למי תירוץ נפלא למי שמבקשים להסיט את הדיון מפעולות לא חוקיות שמבצע צה"ל, שראויות בהחלט לביקורת, אולי אף לחקירה, לשאלה האם קצינים חובשי כיפה ("שמוטי כיפה" על פי לוי. אני אוסיף שאצל חלקם אולי גם האף ארוך. אפשר להוסיף איור בנוסח "דר שטרימר", או אם תרצו: "המסתער", לטובת מי שחייב תרגום לגרמנית) שמבקשים לעקור מטע זיתים הם בבחינת פושעי מלחמה גרמנים.

עזבו את הנזק שההשוואה המופרכת הזאת עושה למדינת ישראל, שיש מקומות שבהם כל השוואה בין ישראל לנאצים מתקבלת במחיאות כפיים - הבה נתמקד רק בנזק לעניין עצמו: האם תרמה הפרובוקציה המכוונת הזאת למי שמבקשים לשאול שאלות קשות על מה שנעשה בשם אזרחי ישראל על ידי צבאה?

התחושה שלי היא הפוכה. במקום לשאול שאלות נוקבות וצודקות נוכח מה שנראה פעמים רבות מדי כ"חריגים" בפעילות צבא שתובע לגיטימציה ציבורית ובינלאומית, גרמו לוי ו"הארץ" לרבים ליישר את שורותיהם לימין, רק בגלל שכינו אותו "רכט".