עוד הפגנה. עוד אלימות משטרתית. עוד ישראלי מוטח באזכריות על הכביש על ידי האנשים שאמורים לשמור עליו - סתם כי הם יכולים.
הפעם זה היה צלם וואלה, ראובן (רובי) קסטרו, בן 70, שנדחף והוטח לרצפה על ידי כוחות מג"ב במהלך אירוע הרמת כוסית של הליכוד בפתח תקווה. קסטרו הגיע, כמו תמיד, כדי לעשות את מה שהוא עושה כבר למעלה מחמישה עשורים - לצלם, לתעד, להיות העיניים עבור הקוראים והגולשים.
המאבטחים מנעו ממנו את הגישה לשרה מירי רגב, ולאחר מכן שוטר דחף אותו בכוח שגרם לו ליפול ולהיפצע. מפקד האירוע מיהר להתנצל, המשטרה כהרגלה "בודקת את הנסיבות". ספוילר: אף אחד לא ישלם מחיר. כל מי שמכיר את המציאות יודע שזה לא מקרה חריג, אלא עוד חוליה בשרשרת. הפעם זה צלם עיתונות, מחר זה יהיה סבא שלכם.
אני מכיר את קסטרו לא רק כצלם. בכל כתבה שאני עושה, אם זו כתבה מגזינית או ריאיון, עוד לפני שאני מרים טלפון למושא הסיקור, אני בודק אם קסטרו פנוי. לא בגלל שהוא הצלם הכי טוב בישראל (והוא הצלם הכי טוב בישראל), אלא בגלל הערך שהוא מביא איתו לשטח. יש כוח בלבוא לראיון עם אדם שנושא על גבו 50 שנות ניסיון, עם מבט חם שמרכך גם את המרואיין העוין ביותר. כמה פעמים קרה שדמות ציבורית הגיעה דרוכה, עם שומרים ואנשי יח"צ, וברגע שראתה את רובי חייכה ונמסה. האיש הזה הוא שובר קרח אנושי, חבר אמיתי ומקצוען שאין שני לו.
דווקא בגלל זה, התמונה שלו מוטח על האספלט היא קשה במיוחד. הפעם לא יכולים להגיד שזה איזה מפגין שהתפרע. המשטרה לא יכולה לספר שהיא הרגישה מאויימת. מדובר באדם מבוגר, חמוש במצלמה. אדם שהפסאדה החיצונית שלו מסמלת את חופש העיתונות. ככה נראית משטרה שאיבדה כל רסן. זו גם תזכורת כואבת לכל האזרחים: אנחנו לא נהסס להשתמש בכח נגד כל אחד, אפילו נגד סבא חביב עם מצלמה.
האירוע בפתח תקווה מצטרף לשורה ארוכה של מקרים שבהם שוטרים ומאבטחים נגעו, דחפו, הרחיקו ואף תקפו אנשי תקשורת. תמיד יש הסבר: "היה עומס", "הייתה דחיפה", "נסיבות נבדקות". תמיד יש התנצלות של איזה קצין בכיר. אבל השורה התחתונה לא משתנה: המשטרה מרשה לעצמה יותר ויותר לפגוע במי שמתעד אותה. בשנת 2023 לבדה תועדו 31 תקיפות של כוחות ביטחון נגד עיתונאים - מתוכן 25 בידי שוטרים.
המסר ברור
מאז פרוץ המלחמה האלימות רק החריפה. בר פלג ותומר אפלבאום נדחפו בכוח בהפגנת משפחות החטופים בתל אביב; פלג עצמו הותקף שוב למחרת והודף בחזה ובצוואר למרות שהזדהה כעיתונאי. אורן זיו הורחק בברוטליות. שלו שלום מ-YNET נגרר על הרצפה עד שמשקפיו נשברו, תוך כדי ששוטרים הטיחו בו: "כולם אומרים שהם עיתונאים". גם עיתונאים זרים נפגעו - סעיד קאק מסוכנות אנאדולו ולאו קוריאה מ-AP ספגו פגיעות ברגליהם בפינוי מחאה בירושלים. אליהם נוספו מקרים כמו תקיפת ליזה רוזובסקי בחיפה ויולן כהן בירושלים.
כל אחד מהאירועים האלה הוא לא רק פגיעה בעיתונאי מסוים - הוא פגיעה ישירה בזכות הציבור לדעת. זו לא סטטיסטיקה, אלא שחיקה מתמשכת של חופש העיתונות והמסר ברור: מי שמחזיק מצלמה ומנסה לתעד את המציאות הופך יותר ויותר ליעד.
רובי יקום מהנפילה הזו, כמו שקם מאלפי אירועים אחרים שתיעד. אבל אנחנו כחברה צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו קמים יחד איתו, או שאנחנו נופלים - בדיוק כפי שהמשטרה כבר נפלה.