כבר התרגלנו שמגישי ועובדי ערוץ 14 משנים את דעתם על המתרחש בהתאם לאינטרסים הפוליטיים של ראש הממשלה. ראינו זאת בעבר בהתייחס להפסקת האש מול חיזזבאלה בצפון, ל"ניצחון המוחלט", לבן גביר, לטראמפ ולעסקאות החטופים - אבל נדמה שכזה היפוך מהיר טרם ראינו.
ביום שישי, 24 שעות בלבד לפני שצה"ל הפסיק את ההפצצות בעזה כתוצאה מהוראה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במסגרת תוכניתו לסיום המלחמה ושחרור חטופים, צייץ מגיש הערוץ שמעון ריקלין: "מדגישים בפעם האלף - הסכמים לא עושים עם נאצים, כי הסכמים עם נאצים, כמו אוסלו, תמיד ייגמרו רע, בעוד הרוגים...". הקו של ריקלין תאם את הקו הכללי בערוץ בשנתיים האחרונות, ששיקף התנגדות נחרצת לפשרות "עד הניצחון המוחלט".
אלא שבמוצאי שבת, לאחר שצה"ל נצר את נשקו ונתניהו נכנס לקרב מאסף פוליטי במטרה למנוע פגיעה בקואליציה, צייץ ריקלין דברים הפוכים: "אם אכן יהיה הסכם בעזה, מדובר בהסכם מדיני עצום לנתניהו, לטראמפ ולמדינת ישראל". הציוץ הראשון, זה שנכתב טרם הפסקת האש, נמחק.
בשנה האחרונה חלה ירידה בהיקף הצפייה בערוץ 14, זאת בקורלציה עם אופי הסיקור והמסגור של נושאים בוערים בערוץ. ניתן להעריך בזהירות שישנם צופים שנטשו בהדרגה ובתנועת מלקחיים - בין היתר משום הכרה בכך שהדיווחים בערוץ לאורך המלחמה היו מגמתיים ונועדו לשרת אג'נדה, זאת לצד אחרים שהפסיקו לצפות כי לא אהבו את העמדות המתפשרות וה"מתרפסות".
קשה לשים את האצבע על הסיבה המרכזית לדעיכה האיטית של הערוץ, אך כאמור, קשה להתעלם מהפניות התוכניות החדות שנלקחו בו כפרמטר שבוודאי השפיע על המגמה. קהל הצופים בו נחשב ל"מגויס" שנוטה "להצביע בשלט" לא אחת כהצבעת מחאה. למעשה, גם בערוץ עצמו התגאו בכך במהלך השנתיים האחרונות. כעת נראה שאותו "גיוס" מטאפורי עומד בעוכריו.
בחודשים האחרונים המסר של הערוץ לצופיו היה הפכפך. במשך חודשים שינו כאמור את עורם מגישי הערוץ ביחס לטראמפ, להפסקת האש, ל"ניצחון המוחלט", לבן גביר ולעסקת החטופים - ולא מן הנמנע שכדי להתכתב עם דף המסרים פגעו באמינות מול צופי הערוץ.