השכחה עליונה: הרגע שבו ערוץ 14 עשה טעות אחת יותר מדי

אלה ימים מעניינים לצופים בערוץ 14, מתפתל, משתעל ומתרגל למציאות חדשה שבה צריך לעוות עד כדי כך את החדשות, שאפילו למגישים והפרשנים הציניים ביותר (והתחרות שם אינה קלה) נדמה שמתהפכת הבטן בשעה שהם מנסים לייחס לבנימין נתניהו את הובלת המהלך המדיני האחרון.

בני אדם, בהכללה, מדברים בקולם אבל משקרים עם העיניים - ושפת הגוף של מי שעד אתמול קראו לדרוס ולרמוס, ספרו גופות בעזה כאילו מדובר בנקודות שיש לצבור במשחק, נראית כאילו מישהו הרעיל את הקפה במטבחון שצמוד לאולפן.

ימים יגידו אם אלה אכן דמדומי שלטון נתניהו, שיהיה זה אך אירוני אם נשיקת המוות תוענק לו על ידי נשיא ארה"ב, זה שכיכב באחד הקמפיינים הקודמים שלו מעל שלט חוצות ומתחתם הכיתוב "ליגה אחרת".

מה שבטוח הוא שבינתיים אפשר לייחל לשובם המהיר של החטופים, להתנחם בכך שנשמע פחות את צמד המילים המשתק: "הותר לפרסום", וגם - כי אין טוב בלי רע, נחשוש מתכנית שנרקמה בציר אנקרה-דוחא ונכפית עלינו על ידי וושינגטון, פן טמון בה זרע הפורענות הבאה.

בתוך כל אלה, הייתה לערוץ 14, כלומר - לו היה מדובר בערוץ שיש לו אונה נפרדת שאינה מחוברת לשקע בבית ראש הממשלה, להפריד בין "ימין" ל- "ביביזם".

זה לא חסר תקדים, אתם יודעים. החינמון "ישראל היום" עשה זאת כבר לפני כמה שנים: הוא המשיך לבטא עמדות ימניות, לעתים אף ניציות, אבל התנתק מהאוויר הרעיל שאותו מפיצה "סביבת ראש הממשלה".

אפשר (וצריך) לבחון גם את הפוזיציה הזאת ברמה המוסרית, אבל לפחות ברמה המסחרית, יש לסחורה הזאת ביקוש. על כך יעידו המספרים הנאים שהציגו חלק מתכניות ערוץ 14.

טענת המכירה של הערוץ הזה, שנועדה לטשטש את העובדה שהוא כולו עומד לשירותה של משפחה אחת שיודעת לגמול לידידה טובה וליריביה רעה, הייתה שהוא מביא תקשורת אחרת.

לא עוד הפרוגרסיביים-חילונים-אשכנזים האלה שבגרו בגל"צ לפני שנשבעו אמונים לבג"ץ, אלא פטריוטים (לא במובן של חבורת הזבל שניכסה לעצמה את התואר הזה) שנושאים בגאון את דגל הגאווה הלאומית והמסורת היהודית.

הבעיה היא שמאז החליט דונלד טראמפ להתיר את הפלונטר המזרח-תיכוני כשם שהתיר אלכסנדר מוקדון את הקשר הגורדי, באבחת חרב ולא בתחבולות, נקלע הערוץ לסחרור שכזה, עד שלא השכיל לראות את חלון ההזדמנויות שנקרה בדרכו.

אין מה שמדגים יותר את העיוורון המשתק הזה, מאשר החלטת ערוץ 14 שלא לשדר את טקס הזיכרון הלאומי שיתקיים במלאת שנתיים לטבח, טקס שישודר לא רק בערוצים 11, 12 ו-13, אלא גם בערוץ 15, ערוץ ימין על מלא.

התרגלנו שבעדין נתניהו אין משהו שהוא אינו פוליטי, אבל עד כמה שניתן להיות כזה, הטקס הלאומי לציון יום השנה השני לטבח, הוא בהחלט כזה. פוליטיקאים לא נואמים בו, אמנים - גם כאלה שאינם ידועים בתמיכתם במחאה, מופיעים בו בהמוניהם ואם כבר יש בו מחאה מסוימת הרי היא רק נגד מי שמבקשים להשכיח את היום הנורא הזה, שמראותיו ומוראותיו לא מרפים מליבו של עם ישראל.

בעיקר משקף היום הזה את החלל, את הריק שמותירה הממשלה הזאת בכל תחום שבו היא נוגעת. בדומה ליוזמות פרטיות למען לוחמים, הלומי קרב, פצועי צה"ל, תושבי העוטף, תושבי הצפון - וכך הלאה, מפעלים מרוממי נפש שלא היו צריכים להתקיים לו היה שלטון מרכזי מתפקד במדינת ישראל, גם הטקס הזה נולד מתוך הצורך לזכור ולהזכיר.

אז בואו נזכור (ונזכיר) איך בשנה שעברה הוטלה המשימה הזאת על ידי ראש ממשלה שחיבתו לתקוע אצבע בעין יריביו, על מי שלא כשירה אפילו להוליך כיתת-גן במעבר חציה, שרת הבטיחות בדרכים מירי רגב.

רק אחרי שמונתה הגברת שכל הווייתה היא אצבע-בעין לתפקיד, במטרה להפוך ערב זיכרון למשדר תעמולה (כפי שעשתה בהצלחה מסוימת לטקס המשואות, פעם מדורת-שבט ישראלית טהורה), החלה ההתארגנות האלטרנטיבית.

אולי לכן החליט נתניהו, שהבין שהפולמוס סביב הטקסים הנפרדים רק הזיק לו, לבטל את הטקס הממלכתי ולהותיר את הבמה לטקס הלאומי-אלטרנטיבי. זו הייתה הזדמנות מצוינת לכל מי שרואה בעצמו "לאומי" להזדהות עם פרויקט הנצחה יפה ולהישאר ימני בלי לשעבד את תפיסת העולם הזאת לגחמותיו של איש אחד.

למרבה הצער זה לא קרה, אולי מפני שלערוץ 14 אין יכולת כזאת. בפרפרזה על דברי שרת הטקסים, שלאורה הועבר שרביט ההנצחה מהממלכה לנתינים: מה שווה ערוץ 14 אם אי אפשר לשלוט בו?

אפשר היה לקוות שיימצא צדיק אחד בסדום הטלוויזיונית הזאת, מישהו מירכתי אחד הפאנלים שיקום ויגיד "עד כאן", שיבין שהיריקה הפעם אינה עוד בפרצופו של איזה "שמאלן" רחמנא ליצלן, אלא בפניהן של משפחות שכולות. רק שאף אחד לא קם.

כך יקרה, אם לא יחול שינוי דרמטי ברגע האחרון, שבמוצאי החג הראשון של סוכות ישודר הטקס הלאומי בארבעה ערוצים שונים. מה ישדרו בערוץ 14? הפטריוטים, התכנית שמיום ליום הופכת למשמר הקיסרי: היחידה האחרונה שמוטלת לשדה הקרב כדי להרחיק - ולו בכמה חודשים, את קו החזית מארמון המלך.

מי שרוצה, יכול לראות בהצהרת הנאמנות הזאת מעין רוביקון קטן, מעבר סופי מימין לגיטימי לביביזם מגונה. זה רק אומר שהערוץ שנתניהו העניק לו חיים, יכבה רגע לאחר שתסתיים כהונתו. ספק אם מישהו יזכור אז את הרגע הזה, שבו יכול היה להצטרף למדורת השבט, אך בחר במדורת ההבלים.