והתחזית לימים הקרובים: גשם של ידיעות-מטעם, שימלאו כל מהדורה

למקרה שתהיתם, אלה שמות בתי החולים שאמורים לקלוט את החטופים, שרק יבואו כבר: איכילוב, בילינסון ושיבא. זה בסדר גם אם לא תהיתם, כי התקשורת הישראלית הולכת לפמפם לנו אינפורמציה מאוד לא חשובה לאורך כל הדרך עד לשחרור המיוחל (וגם קצת בהמשך).

סנונית ראשונה ניתנה כבר אמש, במהדורה המוקדמת של חדשות 12 בהגשת קרן מרציאנו. מיד לאחר פאנל (ירון אברהם, עמית סגל, דפנה ליאל וכל הפרשנים ה"רגילים" של הערוץ) שעסק במצב העסקה והביע אופטימיות זהירה, עברה מרציאנו ליולן כהן שסיפרה על היערכות מיוחדת במערכת הבריאות לקראת קליטה אפשרית של חטופים.

זו הייתה סנונית ראשונה, ווטסאפ "בדרך" של מה שצפוי לנו בימים הקרובים: מבול של ידיעות לא חשובות, חלקן "מטעם" (כמו זו שהביאה אמש כהן) חלקן פרי מוחן הקודח של מערכות החדשות שצריכות למלא את החלל מעתה ועד ליום שני.

חישוב פשוט מראה שצפויים לנו ימים משמימים בתקשורת: חול המועד שמתקדם אלי סופ"ש הוא ממילא דל בידיעות, הידיעה הדרמטית שהיא כמעט היחידה במרכז החדשות לא תניב יותר מדי עדכונים עד ליום ראשון שבו אמור להגיע לישראל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ - ושחרור החטופים (שיבוא כבר!) לא יתרחש לפני יום שני.

משמע, לפנינו ארבעה ימים תמימים של - ובכן, נתאפק ולא נכנה זאת במובן הספורטיבי של "גארבג'-טיים", אבל נשאל בכל זאת מונח מתחום הכדורגל: הנעת כדור לרוחב במטרה לאכול את השעון.

נזכיר את החטא הקדמון במשפט אחד: מתן אישור לערוצים 11-15 להפוך לערוצי חדשות כמעט 24/7. במסגרת הזאת הפכו האולפנים הפתוחים לחזות הכל, לא משנה אם הפעלת את הטלוויזיה ב-12 בצהרים או ב-12 בלילה, בחצות היום או בחצות הליל, 99% שמה שיתגלה לעיני הצופה הוא פאנל משמים.

המנחים מתחלפים, הנושאים מתחלפים, גם חלק מהחברים מתחלף, אבל הפאנל לעולם נשאר. כל אותה "מתכונת שידורים מיוחדת" שלא ברור מדוע אושרה לערוצים שאמורים לספק תוכן מגוון יותר, מופרעת רק פעם אחת בערב, בשעה תשע וחצי, אחרי אקטואליה ברצף ושידורים חוזרים משעה שש בבוקר(!) על ידי תכנית אחת, לרוב תכנית ריאליטי - למשך כשעה וחצי.

אם זה המצב העגום בימים כתיקונם, רק שוו בנפשכם מה צפוי לנו בימים הקרובים. בעצם, אתם לא נדרשים לפשפש במעמקי הנפש אלא רק בירכתי הזיכרון.

תמצאו שם אייטמים שיכונו להלן "משמימים אך נאיביים", במסגרתם יפתחו מוקדי שידור בבתי החטופים, במסוף הגבול, בצמתים מרכזיים לאורך מסלול הנסיעה, במנחת המסוקים הדרומי, במנחת המסוקים ליד בתי החולים השונים - וכך הלאה, עד שלא יהיה כלי תקשורת שלא יראיין את המורה מכיתה ד' של חטוף משתחרר.

חס וחלילה שלא יובן מכך שלבי גס בשמחת הבנים השבים לגבולם - אני מוכן לשם כך לראות פאנלים בלופ, אבל מחובתנו להזהיר שאם אין לכם עניין אמיתי ב"חשיפה" של המורה מבית הספר היסודי, המתינו עם הפעלת הטלוויזיה עד לשחרור עצמו.

לצד כל אלה, שהדבר היחיד שאפשר לומר לזכותן הוא שמדובר לפחות ביוזמות מערכתיות, צפוי גם מבול של ידיעות-מטעם. את אלה שמטעם גורמים במערכת הפוליטית עוד אפשר להבין: אין פוליטיקאי שלא ירצה למסגר את ההסכם שכפתה ארה"ב על ממשלת נתניהו כהישג פרטי שלו (ערב טוב לעמית סגל). כלומר, אנו צפויים ללא מעט "החטוף ואני" מטעם.

אחריהן יבואו הידיעות מטעם דוברים של מוסדות שונים. בולטים בין אלה הם בתי החולים. האייטם המשמים של כהן אתמול נועד אולי לשרת את שר הבריאות (במסגרת האייטם נמסר שהוא ביקר, הורה והנחה משהו שקשור לטיפול נמרץ לקראת האיוונט, כאילו היה רופא), אבל בקרוב יתחילו גם אייטמים שנועדו לשרת את בתי החולים עצמם.

רגע של עובדות: 20 חטופים שזקוקים להשגחה רפואית, ייצוב, בקרת נזקים ותחילת שיקום, הם לא עניין של מה בכך.

רק שזה לא ממש דורש היערכות "מיוחדת": בהנחה שכל מרכז רפואי מתוך השלושה שצוינו לעיל יקלוט 6-7 חטופים, הרי שלא מדובר באירוע שחורג (להבדיל כמובן) מתאונת דרכים, חלילה - לא בפן היערכות החירום לרפואה דחופה ולא בהמשך - עם תחילת תהליך הייצוב והשיקום, פיזי (מהיר יחסית) ונפשי (מסע של חיים שלמים) כאחד.

אם כבר נדרשת היערכות מיוחדת, הרי זה רק בטיפול בתקשורת, אותה תקשורת שבית החולים עצמו מזמן ומטפח...

אז למה לבתי החולים יש אינטרס עליון לא רק שנדע מי מהם מתכונן לאירוע, אלא גם בהמשך - לעדכן בעדכון יומי על מצב החטופים (כאילו חיוני לציבור לדעת פרטים אודות הפגיעה המתמשכת כתוצאה מתת תזונה ומחוסר חשיפה לשמש)?

ובכן, בדיוק בשביל אייטמים כאלה, ששיאם בפריים של המסוק הנוחת, הפרגוד המוקם והקהל הנקבץ בקרבת מקום, מנופף בדגלי ישראל.

ישראל היא אולי לא סחורה שפותחת לבבות רבים בעולם היום, אבל בית חולים שקולט חטופים הוא סחורה חמה מאוד כדי לפתוח את כיסם של נדבנים ישראלים, הרבה יותר למשל מאחוזי ההצלחה בטיפול בהתקפי לב... כלומר, מדובר בפוטו-אופרטיוניטי ששווה לא מעט כסף.

במילים אחרות: אם יש לכם עניין במבול שהולך להתרגש עלינו של ידיעות משמימות, חלקן מטעמי הצורך למלא שעות שידור אינסופיות וחלקן שנועדו לקדם אינטרסים מסחריים של צד ג', אתם מוזמנים להיצמד למסך ולא להחמיץ שום פרט.

אם לא: צאו לפיקניק, צאו למסעדה, צאו לדרינק, שחקו "אליאס" - נצלו את ימי סוף השבוע, חול המועד והחג - והסתפקו רק ברגע המרגש של החיבוק עם המשפחות, אלא אם כן חשוב לכם לדעת אם בית החולים ברקע הוא בילינסון, איכילוב או שיבא.