משפחות החטופים לא הודו לנתניהו, ומכונת הרעל הוכיחה שאין תחתית שלא תגרד

השבוע משפחות החטופים עמדו שוב בפני גל תקיפות של "מכונת הרעל" של בנימין נתניהו והימין הביביסטי בישראל. מכונת רעל שלפי הסכומים שיונתן אוריך, יועצו של רוה"מ, קיבל מקטאר, מומנה בעיקר מכספי מדינת האויב.

בהשראת דמויות מערוץ 14 ו"מנהיגי דעה" ביביסטים ברשתות החברתיות, המשפחות של החטופים ספגו עלבונות מזעזעים. בין השאר כינו אותם ברשתות "כפויי טובה", "חצופים", "חלאות", "נבלות" "פרו-איסלאמו-נאצים", "קפלנאצים", "חזירים", "שמאלנים כפויי טובה", "זבלים", "חלאות", "פאשיסטים" ועוד.

למה מגיע להם כל הטוב הזה? בגלל שהם סירבו להודות לנתניהו - אותו ראש ממשלה בזמן ההפקרה הגדולה בשבעה באוקטובר, שסירב להחזיר את בני משפחותיהם לישראל במשך שנתיים מסיבות פוליטיות בלבד, ושתומכיו תקפו את משפחות החטופים לא פעם ולעגו למאבק שלהם למען ילדיהם ואהוביהם במשך שנתיים.

ההתקפות ברשתות החברתיות גברו כאשר עמית סגל דיבר ב-N12 על כך שעינב צנגאוקר קיבלה יותר זמן מסך מאשר צביקה מור (עובדתית, אגב, צביקה מור היה מיעוט שלא שיתף פעולה עם המאבק של רוב משפחות החטופים מסיבות אידיאולוגיות, והוא עדיין קיבל הרבה מאוד זמן מסך).

התפיסה של סגל וגם של רבים מהימין הביביסטי היא ש"השתיקו" את הקול של מור ומשפחות חטופים אחרות שתמכו בהמשך הלחימה ובעצם בהקרבת בני משפחותיהם (כאמור, הם היו מיעוט קטן מאוד בקרב יותר מ-230 משפחות חטופים) ולכן משפחות החטופים היו "בריונים" כנגד משפחות הפורומים הימניים.

זה כמובן שקר שחוזר על עצמו - כמו השקר שמשפחות החטופים לא הודו לחיילים. וכאמור, שוב ושוב תומכי נתניהו כינו את משפחות החטופים והמפגינים "פאשיסטים" ו"נאצים". סביר להניח שזה גם בגלל שבנימין נתניהו בעצמו כינה מפגינים למען החטופים "פלנגות פשיסטיות".

אז מכל השקרים והקללות, בוא נתמקד רגע על האשמה שהמשפחות של הגיבורים שנחטפו בשבעה באוקטובר הן "פאשיסטיות". אנחנו, היהודים, היינו לאורך ההיסטוריה שלנו בגולה קורבנות לפאשיזם קטלני ולכן בהרבה מוסדות יהודים - כגון מוזיאון השואה בוושינגטון וביד ושם בירושלים - יש הסברים על מה זה פאשיזם.

פאשיזם זו אידאולוגיה לאומנית וטוטליטרית של הימין הרדיקלי. אין פאשיסטים "שמאלנים" כמו שאין קפיטליסטים-קומוניסטים. זה לא קיים.

מאפייני הפשיזם הבולטים הם דיקטטור שעושים לו פולחן אישיות (אין למשפחות כזה); שלטון שהוא אוטוקרטיה ריכוזית (המשפחות לא בשלטון); מיליטריזם (המשפחות התנגדו לפתרון הצבאי); דיכוי בכוח של האופוזיציה (המשפחות לא אלימות); אמונה בהיררכיה חברתית "טבעית" (המשפחות הן מזרחיות, אשכנזיות, חילוניות, דתיות, ערביות ומגיעות מכל המקומות בארץ); הכפפת האינטרסים האינדיבידואליים למה שנתפס כ"טובת האומה" או "העם" ומשטור כוחני של החברה והכלכלה (המשפחות לא החזיקו ולא מחזיקות בשום 'מוקדי כוח' כאמור).

עכשיו, מתי כן אפשר לקרוא למישהו פאשיסט? כשהוא מציג דעות ונקודת מבט שמתיישרות עם תנועות פאשיסטיות אחרות לאורך ההיסטוריה. נראה לי.

למשל, כשמישהו מציג "אולטרה-לאומיות פליגנטית" - כלומר "לאומיות קיצונית של לידה מחדש" ומדבר על "תקומה" לאחר "השפלת הלאום", יש בדבריו אלמנטים של פאשיזם (נתניהו מתעקש להחליף את שם המלחמה ל"מלחמת תקומה"). כמו כן, כשתומכיו מדברים על "טוהר הלאום" (*שיעול* חוק הלאום *שיעול*) ומגלים אובססיביות על "תור זהב מיתולוגי" שהמדינה צריכה לחזור אליו (השותפים המשיחיים של נתניה מדברים בגלוי ובחדווה גדולה על הקמת "בית מקדש שלישי" או "החזרת עטרה ליושנה" למשל) - אלו דברים די פאשיסטים.

פאשיזם הוא סוג של פוליטיקה. זה תהליך. הוא לא תוצאה. פשיזם, בדרך כלל, התחיל כתנועת מחאה רדיקלית בתוך תנועה שמרנית יותר מרכזית מבחינה פוליטית. לכן לא כל שמרן הוא פאשיסט. יש היסטוריה ארוכה של שמרנים שהיו מתנגדים בולטים לפאשיזם. ווינסטון צ'רצ'יל בבריטניה, דיטריך בונהופר בגרמניה, מנחם בגין בליכוד. אבל לרוב, השמרנים יותר פוחדים מהשמאל הרדיקלי ונוטים להתעלם מהאלימות הגואה בצד הימני של המפה ולכן לא יעצרו את תהליך הרדיקליזציה שכאמור נקרא פאשיזם.

לאורך ההיסטוריה, וזה כמעט תמיד קרה בהשתלטויות פאשיסטיות על מדינות, השמרנים חשבו שהם יוכלו לשלוט בפאשיסטים בתוך המסגרת החוקית והנורמטיבית - אבל זה תמיד הפוך, כאמור.

הפאשיסטים כמעט תמיד מצליחים להשתלט על הגוף שהם רוצים להשתלט עליו - בגלל הפחד להיות "שמאל" או "לא מספיק איטלקי/גרמני/אמריקאי". ורק אז השמרנים הופכים לאנטי-פאשיסטים. רק שזה בדרך כלל מאוחר מדי (אהלן בוגי יעלון, מה המצב יואב גלנט).

פאשיזם כאמור, זה תהליך שמשתלט על תנועות לאומיות שמרניות ואז מרוקן אותן מבפנים ומחליף אותן. זה תהליך שמתחיל ככה ונגמר, לאור ההיסטוריה הארוכה של הפאשיזם ברחבי העולם, עם משטרה פוליטית שלבושה כמו צבא ומכה מפגינים או בטרבלינקה.

ואם כבר הגענו לטרבלינקה, אז בוא נראה מה הם העקרונות של יוזף גבלס, שר הפרופוגנדה של אדולף היטלר ימח שמו, לתעמולה יעילה. יש מצב שאם יש לכם אונה מתפקדת, זה הכל יראה לכם מאוד מוכר.
- "יש לפנות תמיד אל ההמון ולא אל האינטליגנציה או המדע".

- "תפקיד התעמולה הוא לעצב את דעת הקהל ולהדריך אותה באמצעות סיסמאות פשוטות שחוזרות על עצמן".

- "כל המסרים חייבים להיות רגשיים, מוחדרים באמצעות חזרה מרובה ולא מנומקים לוגית".

- "ניתן ואף רצוי להשתמש בהגזמה, במניפולציות רגשיות ובדיכוטומיות ברורות — 'טובים נגד רעים' — כדי להקל על ההמון להבין ולזכור את המסר".

- "ההמון נוטה לשכוח בקלות, ולכן על המסרים להיות חוזרים ופשוטים מאוד — שחשובים יותר הנראות והחווייתיות מהאמת".

- "אסור להתעכב על מורכבויות אלא להדגיש את המסר המרכזי שוב ושוב עד שנטמע".

לא יודע. זה לא מרגיש לי משהו שמשפחות החטופים עשו או עושות. מרגיש לי שזה מגיע מכיוון אחר.

"שקר גדול" הוא שיטה של תעמולה פוליטית שבה מוצג עיוות גס או מצג שווא של האמת. מקור הביטוי הוא הספר של אדולף היטלר "מיין קאמפף"'. בספר היטלר הסביר כיצד ניתן לגרום לאנשים להאמין בשקר עצום, משום שהם אינם מסוגלים להאמין שלמישהו "עלולה להיות החוצפה לעוות את האמת בצורה כה מתועבת".

היטלר טען כי היהודים השתמשו בטכניקה זו כדי להטיל את האשמה בתבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה על הגנרל הגרמני אריך לודנדורף, שהיה מנהיג פוליטי לאומני ברפובליקת ויימאר.

לפי ההיסטוריון ג'פרי הרף, הנאצים השתמשו ברעיון המקורי של השקר הגדול ב"אגדת הסכין בגב האומה" - תיאוריית קונספירציה לפיה הקומוניסטים, היהודים והבונים החופשיים - בגדו בגרמניה בזמן מלחמת העולם הראשונה ובגלל זה הפסידה.

הפצת התיאוריה הזו עזרה להם להפנות את דעת הקהל בגרמניה נגד היהודים, ו"להצדיק" את צעדיהם העתידיים. אז גם "תיאוריית הבגידה מבפנים" ש-40%-45% ממצביעי הקואליציה מאמינים בה וחברי כנסת מקדמים ברשתות החברתיות שלהם, הופצה כבר בשבעה באוקטובר על ידי מכונת הרעל וגם על ידי חשבונות הקשורים בצורה כזו או אחרת לבנו של ראש הממשלה.

בקיצור, להאשים משפחות חטופים בנאציזם ופאשיזם זה פשוט עוד משהו שנאמנים של משטר פאשיסטי עשו לאורך ההיסטוריה: השלכה.