לא מעט ביקורת הוטחה השנה במדור זה על התקשורת הישראלית. על תת-הסיקור של המתרחש בעזה, על כניעה ללא תנאי לנרטיב של ראש הממשלה, על הסתרת מידע חיוני בשם איזו "אחריות" מזויפת ועל נירמול מה שאסור שינורמל.
אבל היו השנה (העברית) גם איים של הישגים עיתונאים. כאלו שדרשו תחקיר "אולד סקול", מקורות אמינים בארץ (ובחו"ל) ולפעמים גם לא מעט מהמושג הנדיר הזה שנקרא אומץ עיתונאי. אומץ לא רק לצאת נגד הכוחות הגדולים והחזקים - אלא גם עריכתי. כזה שדורש מסגור שלוקח אחריות ומבדיל בין טוב ורע.
וואלה בחרה את הסיפורים הטובים של השנה, והיא לוקחת אחריות על הבחירה. הנה הם, מהסוף להתחלה, עם קרדיט מלא ורב-משמעי לעוסקים במלאכה.
במהלך סדרת חשיפות בחדשות 13 הביא כתב החברה לענייני חרדים ודתות, יואלי ברים, לתודעה הציבורית אחת מפרשות האפליה המרכזיות שידעה מערכת החינוך החרדית: מאות תלמידות ממוצא מזרחי בירושלים, ששובצו כחוק בסמינרים חרדיים, הושארו מחוץ לשערי המוסדות - רק בשל מוצאן.
החשיפה הראשונה הציפה מציאות שבה סמינרים אשכנזיים סירבו לקבל את התלמידות המזרחיות, ואף הוקם מודל מקביל ומביש: "סניף נפרד לספרדיות", שנועד למנוע ערבוב בינן לבין התלמידות האשכנזיות. הפרסומים חוללו מחאה בתוך החברה החרדית והביאו את משרד החינוך להתערב, תוך איום בהקפאת תקציבים ובמכתבי שימוע למוסדות.
כאן הגיעה תגובת הנגד: מנהיג הציבור החרדי הליטאי, הרב דב לנדו, הורה שלא לפתוח את שנת הלימודים בסמינרים כלל - מהלך שנועד ללחוץ על המדינה לסגת מהדרישות לשלב את התלמידות. במקביל, הפרשה הורחבה וחשפה כי בירושלים לא הייתה לבדה: גם בבית שמש ובערים נוספות נותרו תלמידות רבות בבית, ללא מסגרת, למרות שנקלטו כחוק.
השיא הגיע לאחר הצהרתו המתסיסה של ח"כ משה גפני, שאמר כי "הספרדים יקימו לעצמם מוסדות" - משפט שהפך לסמל של משבר עדתי גלוי. בכתבה ששודרה בערוץ, נשמעו האימהות והתלמידות עצמן, שסיפרו על ההשפלה, על חוסר האונים ועל המאבק. בסופו של דבר, לעת עתה, משרד החינוך עמד על שלו, נקט צעדים נגד המוסדות - ורוב הסמינרים התקפלו. התלמידות התקבלו, ושנת הלימודים נפתחה באיחור, אך האפליה כבר לא נותרה בחדרי חדרים.
הכתב המשפטי אבישי גרינצייג מפרסם בערוץ i24NEWS שרק לפני כשנה עלה לאוויר, את הקופסה השחורה של הפרשה שהסעירה את שב"ס, המשטרה ולשכת השר לביטחון לאומי, בשורה של פרסומים מתוך תמלולי ההאזנות של נצ"מ אבישי מועלם שזכו לעשרות פולואפים, כמעט בכל כלי התקשורת בישראל.
ההקלטות חשפו לראשונה את הקשר עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ההתכתבויות שמעלות חשד כי מועלם עיכב את הכוחות בפרעות בכפר ג'ית, מתי הסתבך מועלם בגרסתו על עיכוב מעצר פעילי ימין, כיצד הופתע מהמחמאות שחלק לו השר בבת מצווה של בתו, למה זילזל בבכירי סגל הפיקוד הארצי, מה ביקש מהראפר "הצל", למה זילזל בבכירי סגל הפיקוד הארצי, ועוד.
בין מילות מפתח שנשמעות בשיחה המנומסת: "הם לא מטומטמים", "בן שרמוטה המזדיין". ויש גם מסקנה: "אומרים עליך משטרת בן גביר- כי אתה משטרת בן גביר". הפרסום הידק חשיפות קודמות על השתלטות השר הממונה איתמר בן גביר על המשטרה והכפפתה לצרכי הממשלה.
ידיעה של כתב הפלילים ג'וש בריינר ב"הארץ" אודות נתק בין שב"כ ליחידה המשטרתית שמטפלת בטרור יהודי, וזעם של השירות על טיוח ומריחה של חקירות חשודים בטרור יהודי - פתחה תיבת פנדורה שלמה שהובילה לחקירת משטרה וכתב אישום.
בידיעה צוטטו גורמים בשירות אמרו בשיחות סגורות כי היחידה המרכזית במחוז ש"י ומפקדה, נצ"מ אבישי מועלם, אינם משתפים פעולה עם בכירי החטיבה היהודית. מקורות במערכת הביטחון אמרו על מועלם, שמועמד לתפקיד ראש חטיבת המודיעין: "כשהוא מדבר אתה כמו שומע את בן גביר מדבר", עם רמז עבה לניסיונות לפעילות בלתי-חוקית בניסיון למצוא חן בעיני השר.
החשיפה הובילה בסופו של דבר לחקירה של עוד מקורבים לשר בן גביר, בניהם גם ראש המטה של השר חנמאל דורפמן, וכללה חשדות נגד ניצב משנה מועלם ונציב שב"ס, רב גונדר קובי יעקבי. החשד: ביצוע פעולות חריגות לטובת קידום במשטרה. בהמשך, פרקליטות המדינה הודיעה כי יעקבי יועמד לדין פלילי, בכפוף לשימוע, בגין עבירות מתחום טוהר המידות, מרמה והפרת אמונים ושיבוש מהלכי חקירה.
זה המקום לציין שהחשיפה הזו של בריינר איננה עומדת לבדה, והיא רק חוליה בשלל פרסומים שלו בעיתון את הנעשה בצמרת המשטרה, שהפכה השנה יותר מתמיד למשטרת השר הממונה.
זה אולי היה ברור לכל, אבל לפעמים אקדח מעשן הוא מה שעושה את ההבדל בין סיפור עיתונאי מצוין ששזור בהקלטות ועבורו נדרשים קשרים ומקורות, לכתבות "גורמים" והערכות. בהקלטות שחשפה הכתבת הפוליטית ליאור קינן בחדשות 13, נשמע ראש הממשלה בנימין נתניהו מודה בקולו כי הדיח את שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי - כדי לקדם את חוק הפטור מגיוס לחרדים.
בשיחה עם הרב הבכיר משה הלל הירש במרץ האחרון, אמר נתניהו: "כשהם נגדך, אתה לא יכול להתקדם. עכשיו אפשר. המכשול הצבאי הוסר". עוד הוסיף: "כדי להציל את מדינת ישראל וגם את עולם התורה… הסרנו את המכשולים העצומים. תודות להחלפת שר הביטחון והרמטכ"ל - הדרך פתוחה". נתניהו טען בתגובה כי: "מדובר בפרשנות מסולפת".
טעימה מתפקודו הרופס של הנשיא הרצוג קיבלנו ממש לפני מספר ימים, כאשר בביקור טראמפ בכנסת, בחר לההתעלם מההחרמה המתריסה של נשיא העליון יצחק עמית מהמעמד. גם לאורך ניסיונות ההפיכה המשטרית ניסה הרצוג שוב ושוב "לפייס" ו"לתווך" בין קצוות מבלי להבחין בין טוב ורע ומותר ואסור. תחת מושגים חלולים כמו "אחריות" ו"ממלכתיות" הצליח הרצוג להפוך את תפקידו לחממת הלבנה לגורמים קיצוניים שחותרים תחת הממלכה עצמה.
כל אלו היו בדרך כלל אקטים "פסיביים". הרצוג בחר שלא לעשות איפה שאפשר. לשתוק כשצריך לדבר. לא במקרה הזה. זה קרה ב-2017: יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג מגיע לביקור מפתיע בביתה של עדת המפתח בתיק 1000. אחרי שהטלפונים מורחקים לחדר השינה, הוא ממתיק איתה סוד: "אני יודע מה הגרסה של נתניהו, הוא טוען שהכרחתם אותו לקבל את המתנות". לפי גידי וייץ ב"הארץ", "קליין הרגישה שהוא מנסה לערער אותה". ברקע, מתברר, מרחף סוד אחר של הרצוג: גם הוא נעזר בכיסים העמוקים של העד ארנון מילצ'ן.
שתי שמועות עקשניות ליוו את בחירתו של הרצוג לנשיא ה-11 של מדינת ישראל. הראשונה - עסקת מינוי תמורת חנינה. השנייה - שהוא נסחט או שיש לנתניהו "משהו" עליו. תחקיר "הארץ" לא סיפק תשובה, אבל בהחלט חיזק את שתיהן.
אלי שרעבי לא מנה 566 דקות, בוודאי שלא 6 מיליון, אבל הוא מנה 491 ימים, שנייה אחרי שנייה, דקה אחר דקה, יום אחרי יום, חודש בחודשו, ככה, עד קרוב לשנה וארבעה חודשים. האופן הכמעט לאקוני שבו תיאר את הבשורה המרה מכל, עת אמר לפסיכולוגית שקיבלה אותו: "תביאי לי את אשתי והבנות" ועוד לפני שענתה לו: "הם כבר יספרו לך", סיפר את הכל.
העוצמה של "עובדה" ושל אילנה דיין שראייינה את שרעבי הייתה דווקא בכך שלא ברחה למקומות שאליהם היה יכול הסיפור הזה ללכת: למשל לאובדן האישי של שרעבי, לשאלה איך מצליחים בכלל ללכת לישון בלילה או לצאת מהמיטה בבוקר בידיעה שהנכס המשמעותי היחיד שיכול להיות לאדם בן 53 בחייו, אבד לו לנצח. דיין ושרעבי נמנעו מלהיכנס לנתיב הזה, שהיה עלול להפוך (בדין כמובן), למסחטת דמעות.
הקהל לא נשאר אדיש: התוכנית רשמה נתון מדהים של 25.6% צפייה, לא כולל צפייה נדחית ומיליונים שבוודאי צפו בראיון מעבר לים, והתברגה כאחת הנצפות ביותר השנה ובתולדות ערוץ 12.
כשעמרי אסנהיים נענה להצעה של כאן 11 ועבר למגרש שלהם מקשת 12, אפילו הוא לא חשב שתוך פחות משנתיים יתממש התסריט האופטימי ביותר עבורו - עם רשימת הצלחות והשגת המרואיינים הכי מבוקשים - מעופר וינטר וטאיסיה ועד רח"ט מחקר באמ"ן. בלי המעטפת המגנה של 17 שנות "עובדה", הוא לא הכחיש בראיון בפודקאסט "תיקטוק" בוואלה שהוא ב"מאני-טיים" שלו, אחרי שהרים מחדש את המסך מפרשת איל גולן שמסרבת לדעוך.
יותר מעשור אחרי שנחשפה פרשת הקטינות של אייל גולן, הצליח אסנהיים לשכנע את טאיסיה (טלי) זמולוצקי להתייצב מול המצלמה ולספר על הטראומה, הפגיעה והעלבון שלעולם לא יימחק. היא בכתה כשהיא נזכרה בילדה שהייתה, באקטים המיניים שספגה, ובתיק שנסגר.
הריאיון לא היה רק בטלוויזיה מהפנטת, אלא גם גורם מחולל שינוי: הוא הוביל למחאה חסרת תקדים נגד גולן עם 67 ראשי רשויות מקומיות בישראל שהודיעו כי גולן לא יוזמן יותר להופיע באירועים עירוניים אצלם. בדיון מיוחד בכנסת תמצתה טאיסיה את המחדל, וגם את ההישג העיתונאי: "משטרת ישראל טוענת שהחקירה נעשתה במקצועיות וביסודיות. אייל גולן טוען שהוא נסרק במסרקות ברזל ולכן התיק נסגר פעמיים מחוסר ראיות מספיקות. הגיע הזמן לחשוף את האמת".
תחקיר שערכו כתב התחקירים של חדשות 12, יוסי מזרחי, והכתבת הפרלמנטרית, דפנה ליאל, העלה כי השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן הייתה מעורבת בשורה של מינויים פיקטיביים בתמורה לתרומות לעמותה שניהלה, והשתמשה בכספי ציבור בין היתר בתשלום לשורת מקורבים יועציה שמסדרים ג'ובים ממשלתיים פיקטיביים לבני משפחותיהם. עוד מצא התחקיר כי גולן גם קיבלה תרומה משגרירות טייוואן אחרי שהציגה מצג שווא לאנשי השגרירות וכי בניגוד לחוק העמותות, קיבלה לכאורה שכר בזמן שכיהנה בעמותה כחברת ועד.
בעקבות התחקיר פתחה המשטרה בחקירה ביחידת להב 433. לפני כחודשיים הורו היועמ"שית ופרקליט המדינה לחקור באזהרה את השרה לשוויון חברתי גולן בחשד לשורת עבירות פליליות של ביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. היא עצמה הודיעה שלא תתייצב לחקירה ואף גררה את אמה במהלך חקירה החוצה מתחנת המשטרה - במופע הזוי ובלתי-חוקי.
בשיחה בפודקאסט "תיקטוק", של המכון הישראלי לעיתונות, הסביר יוסי מזרחי, "המבקר", איך הגענו לזה: "אבדה הבושה, שרים אומרים 'אצלי בבייס הנזק יהיה מינימלי, אז מה כבר הפסדתי?'".
היא הייתה זאת שראתה, זאת שידעה - וזאת שתמיד שתקה. קראו לה חני בליוויס, ובמשך שנים היא הייתה האישה החזקה בלשכת ראש הממשלה, עד שהלכה לעולמה לפני כשנתיים וחצי. ספי עובדיה חשף השנה ב"עובדה" את הרשת הסודית של בלפור, שהובילה האישה הזו: כיצד בשליחות שרה ומשפחת נתניהו הופעל תמנון רב זרועות, באופן כמעט חסר גבולות. סימון יריבים פוליטיים, הפצת מידע מתחת לחגורה ובחישות בתוך מערכת אכיפת החוק - כולל קשר קרוב לקצין משטרה בכיר, שאחר כך גם יהפוך למפכ"ל.
זה המקום לציין תחקיר נוסף של "עובדה" ששודר השנה ומקפל בתוכו הפקרה נוראית וגבורה עילאית - וגם הפקה עיתונאית מרשימה. הסיפור על מה שבאמת התרחש במוצב נחל עוז, בו נפלו 53 חיילות וחיילים, עשרה שנחטפו לעזה, אחד מהם, הוא השבוי מתן אנגרסט ששב לאחרונה לביתו.
בפברואר 2025 חשף עופר חדד בחדשות 12 כי הדובר הבטחוני של נתניהו אלי פלדשטיין קיבל כסף מקטאר במהלך עבודתו בלשכת רה"מ. חרף הכחשות חוזרות ונשנות של לשכת רה"מ וניסיון להרחקתם מפלדשטיין, חשף חדד כי הדובר הצבאי בלשכת רה"מ נתניהו, הועסק במקביל על ידי חברה בין-לאומית במימון קטארי במטרה לשפר את תדמיתה של קטאר בנושא המגעים להשבת החטופים. כל זאת בזמן המלחמה ובזמן שנתניהו עצמו ביקר בפומבי את קטאר וטען כי היא משרתת את חמאס. ימים ספורים אחר כך חדד חשף כי פלדשטיין הציע לעיתונאים ראיונות עם בכירים בקטאר, ואף העביר הודעות רשמיות מטעם דוחא.
חמישה ימים לאחר החשיפה של חדד, הודיע שב"כ כי החלה בחינה ראשונית בנוגע ל"נושא הגנה על הסוד בלשכת ראש הממשלה ובמשרדי ממשלה נוספים, וכן ביחס למצויים בסביבתם הקרובה של אישים מאובטחים". ההודעה הרשמית הגיעה בסוף פברואר, כשהיועצת לממשלה הודיעה שהוחלט לפתוח בחקירה פלילית בנוגע לפרשת קטארגייט, על ידי שב"כ ומשטרת ישראל.
חדשות 12 נחשבת לציר מרכזי בפיצוח הפרשה - היא זו שחשפה את קיומו של קשר אפשרי בין אנשי לשכת ראש הממשלה לקטאר, ואמרה כי אלי פלדשטיין, דובר לשכת ראש הממשלה לשעבר, הועסק במקביל דרך חברה שעבדה למענו לקטאר. אבל דווקא עיתון "הארץ" היה הראשון שכתב על מעורבות קטאר בקמפיינים תקשורתיים בישראל, עם תחקיר של בר פלג מהעיתון שחשף כי אוריך ואיינהורן היו מעורבים בניסיונות קמפיינים חיוביים לקטאר.
כלי התקשורת המשלים לחשיפה היו חדשות כאן 11, שחשפו את דף המסרים המלא שהקטארים ביקשו להפיץ בישראל דרך מקורבים. בהמשך, ברוכי קרא מחדשות 13 חשף כי חברת "בירגר החזקות", בבעלות איש עסקים ישראלי, שימשה צינור להעברת כספים מקטר עבור דוברו הצבאי של נתניהו לשעבר; ואביעד גליקמן פרסם כי חוקרי המשטרה חשפו העברות כספים בהיקפים עצומים ליועציו של ראש הממשלה - במהלך המלחמה.