את השבוע הזה כתב התחקירים של חדשות 12, "המבקר" יוסי מזרחי, מסיים בסיפוק. תחקיר שערך (יחד עם כתבת החברה דפנה ליאל) לפני כחודש, הוביל לפתיחה בחקירה פלילית נגד השרה מאי גולן. התחקיר כלל חשיפת ג'ובים פיקטיביים שחילקה השרה במשרד לשוויון חברתי למקורבים, ניצול עוזרים פרלמנטריים ושימוש בכספים למטרות לא ברורות, יחס מזלזל לעובדים בלשכתה, ואם כל זה לא מספיק - התברר שהשרה שהזניקה את הקריירה על גבי מאבקה במסתננים משכירה את הדירה שבבעלותה בדרום ת"א לעובדים זרים.
התחקיר האחרון עורר לא מעט רעש, וכאמור הפך את השרה גולן לחשודה בפלילים, אבל הוא בהחלט לא ההישג העיתונאי המשמעותי הראשון של מזרחי, שבלי יותר מדי קידום עצמי ברשתות (ובכלל) הפך לאחד העיתונאים האפקטיביים בישראל. רשימה חלקית: ב-2013 פרסם תחקיר באולפן שישי על עסקיו הפרטיים של אלון חסן בנמל אשדוד, ב-2014 פרסם שני תחקירים אודות התנהלות השר חיים כץ כיו"ר ועד העובדים בתעשייה האווירית, וב-2017 חשף את פרשת ההתעללות בקשישים שבוצעה בבית האבות "נאות כיפת הזהב" בחיפה. כתבה ש"זעזעה את המדינה", כפי שנהוג לומר. השבוע חשף מזרחי עבירות בנייה לכאורה בביתו של מפכ"ל המשטרה דני לוי.
כשברקע סדר יום עמוס שכולל מלבד תחקירים גם לא מעט התעסקות משפטית בדמות איום בתביעה נגד השרה גולן שטענה שהתחקיר "בושל" באמצעות בינה מלאכותית, ותביעת נוספת שהוא מנהל נגד בנו של השר לביטחון לאומי לשעבר איתמר בן גביר (שכינה אותו "מטריד מינית" אחרי תחקיר על מפקד תחנת משטרת חדרה), מזרחי הגיע למכון הישראלי לעיתונות ותקשורת. על הפרק, בין היתר: ההכפשות של גולן (ושל אחרים), למה לא הפריע לו כשראה את השר חיים כץ עם מנהליו בבית קפה, האם ה"אמבוש" הטלוויזיוני הוא הכרח עיתונאי או שואו ולמה הוא נתפס כעוף מוזר בחדשות 12.
המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת פועל לחיזוק חופש העיתונות, חינוך לצריכה ביקורתית של תקשורת והחזרת אמון הציבור בתקשורת בישראל.
חלק מהשיחה מובא כאן בכתב. האזינו או צפו בשיחה המלאה בפודקאסט תיקטוק, המשודר גם בערוץ וואלה+.
ברקע ההחלטה לפתוח בחקירה נגד השרה, גולן טוענת שזייפתם חלק מהשיחות "המפלילות" שקיימה ב-AI. על איזה הקלטות ספציפיות היא מדברת, ומה הביא אותה לטעון טענה מוזרה כל כך?
"דוד, יש עשרות הקלטות שלה והקשבנו להכל, גברת גולן נוהגת להקליט במקום לכתוב לעוזרים שלה והנוהל שם אומר שפעם בשבועיים היא דורשת מהם למחוק הכל, לעשות צילום מסך של הוואטסאפ ולשלוח אליה, כדי שזה יהיה סוג של הוכחה שלא שמרו את ההקלטות שלה. מה שהם עשו, הם העבירו לקבוצה אחרת וכולם שמרו את זה שם, כך שעברנו על המון הקלטות שלה, בחרנו עשרות, ובאחת מההקלטות, היה שם פשוט רעש רקע מאוד חזק, רעש של מזגן וסינון קל של רעש רקע. אלו מילותיה, אלה דבריה, מילה למילה, יש לנו את זה לפני, אחרי, וזה מאוד מוזר שהיא מתעסקת עם הקלטה אחת מתוך עשרות הקלטות ששודרו".
צריך להגיד שהיא לא הכחישה את רוב הפרטים שפורסמו.
"בדיוק, אבל עם המהות? מאות אלפי שקלים שיצאו למקורביה ולא ברור איפה סיימו, עמותה, גביית כספים משגרירות טייוואן, עשרות אלפי דולרים שהיא מנהלת. וגם הדירה שהיא משכירה שם לעובדים זרים, שמראה לך משהו גם על הצד המוסרי-אתי של אותה גברת שנלחמה בעובדים זרים וכשצריך אז גם משתמשת בהם".
אני מניח שדיברתם איתה לפני פרסום התחקיר והיא הכחישה את הדברים. מה היא אמרה להגנתה?
"לחלק גדול מהדברים היא לא התייחסה, מי שהתייחס זה בכלל לא היא, יש לה דוברים אישיים, יש דובר למשרד, אפילו הייתה תקופה ששני משרדים, ומי שהגיב זה עורך דין אחר שקשור לליכוד ולא ממש אליה, כך שהיא העבירה את כל החומר הלאה ומישהו אחר העביר את התגובה בשמה. היא ניסתה להרחיק את עצמה, 'העמותה זה כבר לא אני - תפנו לעמותה'. עכשיו, מה זה עמותה? העמותה ("העיר העברית" ד.ו) זה אמא שלה עכשיו. אז היא מפנה לדבר עם אמא שלה, שלא רצתה להגיב. מצד אחד הם טוענים שאמא שלה מנהלת את כל העמותה, מצד שני הם אומרים שזו אישה בת 77 שאינה שולטת בעברית ואינה מסוגלת לנהל עמותה, אז לא היה ברור לנו איך לקחת את זה.
ויש גם את היומן המשופץ שהגישה. משרדה שחרר גרסה מסוימת של יומן הפגישות, שעל פניו משקף את האבטלה הסמויה שלה סביב התפקיד, ואחרי כמה זמן, הם מתקשרים אליכם, ומציגים יומן משופץ שכולל לפתע מלא פגישות.
"זה סיפור נהדר שמתחיל בעמותה לאיכות השלטון, הם פונים למעשה, הם רצו להוכיח משהו אחר, שאין ממונה על חופש מידע בארגון, זה סתם, הם ביקשו, אמרו חודש מסוים, אנחנו רוצים לראות את הלו"ז של השרה, והם לא מקבלים ושוב ושוב ובתי משפט ובסוף אחרי שמקבלים משהו מאוד מאוורר, חודש אחר כך הם מתקשרים, לא, לא לא, יש לנו יומן אחר, ואנחנו יודעים דרך העובדים מי בדיוק עבד על היומן המקורי, הראשוני".
אז מה, שיקרו? המציאו פגישות שלא היו?
"המציאו פגישות. בדקנו, הראנו את זה גם בתחקיר, השווינו יום ליום. יום אחד היא בעפולה וטבריה וביום השני היא בכפר המכביה, איך זה יכול להיות שזה בדיוק אותו יום ובשני יומנים שונים? זה בלתי אפשרי. אז גם הטענה שלה שזה טעות, אין טעות במקומות שונים ואנשים שונים ואנחנו יודעים מבפנים גם מי בדיוק עזר לה לשפץ את היומן ואיך כך שהיא פשוט המציאה לו"ז שלא קיים, בראייה מאוד כללית, אין משרד כזה, זה לא משהו ממשי, אומרים לצופים שיש לה משרד לשוויון חברתי, אז אתה מתאר לעצמך לשכה ואנשים בשירות ויש יעדים, מדדים, פרויקטים, אין כלום, הרוב עובד או מהבית שלה או מהאוטו שלה או מהדרך, ויש אנשים שבכלל לא מגיעים אפילו למשרד שלא קיים".
בסביבתה טוענים שזה חיסול חשבונות.
"אני לא מכיר את הטענה הזאת, אבל באופן כללי, שתתעסק עם המהות, מה זה חיסול חשבון? מזכיר לי פעם איזה תחקיר שעשיתי נורא מזמן על שרון גל, שהוא איש תקשורת אחר, היה סיפור שם על כספים, שיקים והתנהלות סביב עמותת אלאור אזריה. הוא התווכח איתי פעם בחיפה לפני איזה 15 שנים על משהו אחר, מה זה רלוונטי לעובדות? לא רלוונטי, אז כנ"ל על אותה טענה, אותו סגנון".
אתם תבעתם את מאי גולן בגלל פוסט בפייסבוק. תביעה שלהבנתי עדיין לא הוגשה. אתם כלי תקשורת שיש לו במה, למה לא פשוט להתעלם?
"תראה, היא טענה שהדברים שלא אמרה דברים שפרסמנו, דהיינו, דגמו את הקול שלי, לקחו AI, זרקו את זה פנימה ואז שידרו את זה, הטענה הזאת מורידה למעשה את כל הבסיס שלנו, אם אתה לא תילחם בה בפעם הראשונה שהיא ממציאה המצאה הזויה לגמרי, אז מחר יבוא מישהו, אז המצאת את הפרצוף שלי ואז המצאת מסמך שלי.
"אין לזה סוף, הרעיון היה לעצור את זה בזמן, מהר, ולהעביר את המסר. זה לא שהלכנו לתבוע איזה מישהו עלוב נפש, אין שם כיס ריק ואין שם מה להוציא אלא להעביר לה את המסר, יש לנו את ההקלטות לפני, אחרי השידור, הכל, אנחנו יודעים שזו את, אין דרך גם להמציא את התוכן שלה, אני לא מכיר את החברה שלה ג'ומנה שמקבלת מתנות ביום שישי בצהריים, זה היא אמרה כי היא מכירה והיא יודעת אבל המסר אני חושב עבר אליה: הגברת, יש גם גבול להכפשות".
בעקבות התחקיר היועמ"שית המליצה על פתיחה בבדיקה אבל המשטרה הודיעה על פתיחה בחקירה רק השבוע. אתם חושבים שזה בגלל הקשר ההדוק של גולן עם "עוצמה יהודית" ששלטה עד לאחרונה במשטרה?
"היה פה משהו מוזר שקרה עם המשטרה. נתחיל בכללי, המשטרה, זה נכון שזה ארגון מפורק, מושפע, עם הרבה רוחות רעות שמנשבות מלמעלה. אבל יש בועה שעדיין לטעמי עובדת ומפתיעה אותי מדי פעם, היא נקראת אגף החקירות ומתוכם להב 433, זה עדיין עובד, תחקיר שלנו לפני שנה וחצי, המנכ"ל, חברה ממשלתית, פתאום שבנה וילות באמצעות קבלן שסידר לו מכרזים, פתאום אתה מגלה שחוקרים את זה ויש מעצרים בשבוע שעבר, אז משהו שם עדיין עובד".
בוא נדבר על התנהלות של עוד שומר סף. הנכד של דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה לשעבר, היה יועץ תקשורת הפיראטי של מאי גולן. הוא עצמו קשור לתחקיר.
"בדיוק. תוך כדי שירותו הצבאי. זה שייך לתקופה בהחלט, כן. אם בעבר היית מעלה נושא כזה, ויש לי ניסיון של 12-13 שנים בתחקירים, היית רואה איך אחרים מנסים לרכב על הסיפור שלך ולדחוף אותו כמה שיותר מהר. היום זה קצת שונה, הקצב הוא איטי יותר, לא כולם נלהבים. הדרך להתמודד עם זה היא פולואו-אפ אחרי פולואו-אפ אחרי פולואו-אפ ולהזכיר ולהתקשר ולשאול ובסוף זה נופל. אנשים גם תופסים אחרת את תפקידם, מנציב שירות המדינה שהזכרת עד למבקר המדינה שזה בכלל...".
"אין לי שום ייסורי מצפון"
ואולי, ברקע המלחמה יש פחות קשב ציבורי לתחקירים מהסוג הזה.
"זהו, אני לא בטוח. חשבתי ככה, דרך אגב, שמד-הקשב יורד. כשהתחלנו הקמנו את הדסק והתחלנו עם כמה סיפורים בקנה, אז התקשרתי לאחד הבוסים, גיא סודרי (סמנכ"ל התוכן של חדשות 12 ד.ו) ואמרתי לו תשמע, עכשיו אפשר לקדם את זה? זה לשבוע הבא? זה רלוונטי? הוא אמר, 'עזוב אותך, תביא לי את זה, אני אשדר'. מה זה היה? עידית סילמן, אמרתי לו, אתה בטוח? אמר 'כן, נמצא לזה מקום'. ומצד שני, אני מסכים שהדברים הגדולים, המשמעותיים, הנוראיים של תקופתנו נמצאים באזור אחר בדרום, אבל עדיין אני רואה את התגובות שאני מקבל ברחוב מאנשים, זה לא התגובות של פעם, זה משהו אחר...".
אלו תגובות?
"א', כל הכבוד, זה לדסק, להתנהלות שלנו. ב', תמשיכו, כי נמאס לנו. ואתה רואה שנכון שהקשב הציבורי אולי הולך למקום אחר, אבל התחושה הפנימית שחלאס, נמאס, יש גבול, לא ייתכן שיש כל כך הרבה שחיתות בקצב כזה, ואם מישהו מטפל בזה, כל הכבוד, תמשיכו לטפל".
הטענה שלי אחרת, אני אומר שאתה בולט בחריגותך, בעיסוק בדברים האלה, תסלח לי על הביטוי - המיץ של הזבל של הפוליטיקה.
"כן, אבל עדיין, אני מסתכל על דוגמאות גם בתוך המערכת, אתה רואה בחדשות 13 שרביב דרוקר עושה את זה, אילנה דיין עושה את זה, עמרי מניב מתעסק לא מעט בעולם הזה, אז להגיד שנכון, הקשב והפוקוס בשנה הזאת לא כאן, וזה עדיין קיים, עדיין נושך, בועט ואני רואה שלאנשים יש צורך".
בוא נדבר על הסנסציה ועל אופי השידור בז'אנר הזה, שלך וגם של אדווה דדון אצלכם בחדשות 12. אתם עושים סוג של אמבוש, רצים אחרי מרואיינים. אם תוריד לרגע את מסכות האיש טלוויזיה שבך ותתחבר רק לעיתונאי, זה משהו שאתה מרגיש שהוא נדרש, הכרחי, למדיום או שאתה קצת משחק דמות?
"קשה להגיד. בכנות? קשה להעיד על עצמי ואני מעדיף שלא. אני מנסה גם לא לתקוף ולא לצעוק ולא לאיים על אף אחד כי המטרה היא ליצור דו שיח ולפעמים עושים את זה עם מצלמה נסתרת, בהתחלה מרחוק, עם נוהל קבוע, תנו לי להתחיל לדבר, אני רוצה לשמוע מה גרסתו, אני רוצה לאמת אותו עם הדברים. למה עושים את זה? המדיום שלנו טלוויזיוני ואתה צריך בסופו של דבר לעורר עניין, אתה צריך ליצור פרסונליזציה, יש בן אדם מאחורי הגוף, הארגון, יש שם מישהו.
"לפני הרבה מאוד שנים למדתי שאתה יכול לעשות מאות כתבות על משרד התחבורה ועם המון ביקורת, אם לא תגיד את השם - 'ישראל כץ', זה לא מעניין אותו, בפעם הראשונה שאמרתי - 'ישראל כץ', מזמן, משהו על הנמלים לדעתי, מאותו רגע, בזה הוא התעסק, הוא היה מתקשר ומעביר תגובות וזה היה נורא חשוב לו, נראה כאילו הוא נולד לעניין אלון חסן בלבד. ואז כבר הבנתי מזמן, ברגע שזה נוגע בהם, שם זה משתנה, עד אז זה לא מעניין.
"היתרון שלנו הוא שהעיסוק הוא בשחיתות ציבורית, כך שהכסף הוא ציבורי, האנשים הם נושאי משרה או עוזריהם או מקושרים פוליטית ואין לי שום בעיה מוסרית, אתית, עקרונית, בנושא הזה. אנחנו גם מבדילים מי אחראי ומי פחות אחראי. בתחקיר של מאי גולן היה קל מאוד להתעסק עם אמא שלה, היא דמות הרבה יותר ססגונית, צבעונית, היא הייתה מעורבת בעמותה ועוד, אבל התעסקנו בעיקר במאי גולן, בבת שלה. זה הנושא, ולכן אין לי שום ייסורי מצפון. אין פה אנשים מסכנים שנפלנו עליהם בטעות".
חוץ ממאי גולן, הגשת תביעה גם נגד בנו של השר לשעבר בן גביר, שקרא לך מטרידן מינית בעקבות צילומים של ראש תחנת המשטרה של חדרה ורעייתו בבריכה בביתם.
"כן, צילומים שטושטשו כמובן. תראה, יש לי יתרון, אני למדתי את המקצוע, אני משפטן, עורך דין, אז אני גם רואה את זה קצת בזווית שונה ואיך להקפיד ואיפה לשים את האצבע מראש ואיפה להימנע מראש ואתה חוסך לך בהמשך המון אנשים שמתבריינים על ידי מכתבי התראה ואיומים. לרוב אתה מקבל את זה בכלל מכל מיני כתבים שמתקשרים, ואתה מבין שזו מערכת שנועדה בעיקר להרתיע מפני הסיפור הבא או לקראת השידור והרבה פחות בשביל לקבל את הכסף בסוף או בגלל שהם חושבים שהם צודקים. מי שחושב שהוא צודק, מתקשר מראש, מבקש לשבת ולעבור שוב ושוב ואנחנו עושים את זה, נפגשים כמעט עם כולם, אחרים מעדיפים לאיים ולברוח.
"לגבי שובאל בן גביר, יש מצב שהוא אפילו רצה את זה, רצה את העימות, הוא או אבא שלו, אבל אם אתה רוצה כפינת תקשורת, זה היה נורא מעניין לראות ששניים מכתבי התביעה הוגשו באותו שבוע על ידי אותו אותו עורך דין, ואז גילינו גם באיחור, שמי שמייצג את שובאל בן גביר הוא עורך הדין עמית חדד, יש לו הרבה כסף יחסית לחייל בטירונות".
כשאתה מסתכל על כל התחקירים האלה במבט פנורמי, כפי שנהוג לומר, מה למדת על הפוליטיקאים, אנשי הציבור שלא ידעת לפני שהתחלת לעסוק בהם?
"אני אתן לך דוגמה, על תחקיר ההתעללות בבתי אבות בישראל, שהתחיל מחיפה ועבר לעוד כמה מקומות, וכלל תצלומים מאוד קשים שמראים לך צוות תוקף אנשים מבוגרים, קשישים, ללא שום סיבה ואז אתה מגלה שאין מערכת ואין אכיפה ואין רגולציה ואין שום דבר וכל אדם עם דופק בנשימה יכול ללכת לעבוד שם. אנחנו מאוד גאים על זה, זה שודר במוצאי שבת, אוקיי? אפילו פרומו, מרוב שזה היה קשה, אי אפשר היה לעשות.
"חלק מהאנשים במערכת אפילו לא ראו את זה כי אמרו לי, תשמע, מאוד קשה, ואני מבין אותם.
למחרת, יום ראשון בערב, שר הבריאות אז ליצמן ואנשיו הגיעו לשם לעשות בדיקה ולראות והצטלמו שם והעבירו מסר והיה נדמה בשלבים מסוימים שהם דוחפים לא פחות מהתקשורת כי היה חשוב להם.
ואתה מסתכל היום, עולם אחר, פחות או יותר אפילו אותם אנשים, אותה אווירה, אותה סביבה, ממשלת ימין, פחות או יותר אותה מפלגה".
כלומר, אני אתמצת לך, אבדה הבושה.
"יש מקרים שכן, שאבדה הבושה, וגם הם אומרים, טוב, גם אם הוא יעשה עליי כתבה שלילית שאמנם נכונה, אצלי בבייס הנזק יהיה מינימלי, אז מה כבר הפסדתי? לא נורא".
מה ההסבר שלך לזה שעדיין יש לאנשים האלו תמיכה ציבורית מסוימת?
"יש קבוצה כזאת, לא גדולה במיוחד, למזלנו, ושהנטייה שם עובדת מהלב, מהרגש, מהבטן, ופחות מהעובדות, וקשה מאוד לשכנע אותם עם עובדות ואנחנו מנסים לחזור על זה שוב ושוב ושוב. אנשים פוגשים אותי ברחוב ואומרים לי אתם נגד זה, אתם בעד זה, אני אומר לו, אלו העובדות, בוא תתמודד איתן. מרוב שהתפיסה הזאת כל כך מעוותת, הזכרת בהתחלה את התחקיר על עכו, אז חלק מאותו בייס, חלק קטן, אולי רעשני יותר, אבל די קטן, בא ואמר, אה, עוד פעם נגד הליכוד, נגד אנשיו, אנחנו אומרים לו לא, מי שנפגע פה זה המועמד של נתניהו, זה לא נגד, זה אפילו בעד בצורה עקיפה וקשה להם לתפוס את זה, כי העולם מתחלק בצורה דיכוטומית, או בעד נתניהו או נגד. ויש הרבה מקרים מעורבים, היה לנו תחקירים נגד דני עטר נגד ראשי ערים אחרים גם כן, ששייכים למפלגת העבודה ועוד, אז קשה לאנשים לזכור את זה או לתפוס את זה שאנחנו עובדים לפי סיפור, לא לפי עמדה פוליטית".
"אין שם כלום, אין תוחלת, אין עומק"
יש משהו מתסכל בלהיות כתב תחקירים, שהרבה פעמים, בטח במציאות הנוכחית, לא גורם לשינוי אמיתי.
"יש שינויים. אני אגיד לך שהכל השתנה? לא, המטרה שלנו היא שינוי, לא רק פלילי על ידי כתבי אישום וכאלה שעפו לכלא ויש לנו כמה כאלו, המטרה היא בסוף צריבת תודעה, לחשוף את האמת שנמצאת מאחורה ולהראות לך, תשמע, תראה איך הכל רקוב שם, אתה מייצר כלפי חוץ תדמית של - אני שר ואני משמעותי ואני יודע מה אני עושה ויש לי צוות ותוכניות, וכשאתה מדלג לצד השני, מאחורי הקלעים, אתה רואה שאין שם כלום, אני יכול להגיד שהממשלה האחרונה גם סידרה לנו לא מעט עבודה, אתה רואה שיש גם אנשים שלא מתביישים בזה שאין שם כלום, אין תוחלת, אין עומק שם, המטרה היא פשוט אחת - פריימריז וניסיון להשתלב שוב במפלגה הבאה".
עוד טענה שנשמעת, לא רק כלפיך, אלא גם כלפי "עובדה" ולגבי כל ההישגים החדשותיים או עיתונאיים שיש בקשת, זה שהעבודה שלכם יותר קלה. אתם הכי חזקים, אתם הכי גדולים, אז ברור שהסיפור יגיע קודם כל אליכם.
"קודם כל אני התחלתי את הקריירה גם בעיתון מקומי ואחר כך במעריב, אז הייתי בצד השני ורצנו אחרי ידיעות, אז ראיתי את זה גם משם. יכול להיות שיותר קל בגלל התהודה, בגלל האפקט של תוצרי הלוואי שלנו, אבל המלחמה הגדולה היא גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים. מה אתה חושב, אם יש סיפור שאילנה דיין עובדת עליו או מישהו אחר, אז מה? אז אני אגיד טוב?".
מי מבחינתך המתחרים, כלפי חוץ וכלפי פנים?
"כלפי פנים, עמרי מניב עושה עבודה טובה ושימשיך ככה, רק רצוי שהסיפורים יגיעו ל-"מבקר", אילנה דיין, אם אתה מסתכל בקשת, אז גם כן, לפעמים יש דברים שגיא פלג, אז אתה שומע דברים ואני חושב שזה חלק מתחרות פנימית אבל תחרות בונה, זאת אומרת, אני לא אלך להרוס למישהו חס וחלילה, אבל נשתדל שזה יהיה אצלנו.
"מבחינתנו, בראייה שלנו, בעיקר מר דרוקר וערוצו, שיכול להיות שהוא פחות נצפה, אבל ברמה שלנו אני לא סופר רייטינג, חשוב לי שמשהו יתפוס, אבל אם הרייטינג יהיה 22% או 19% אני לא אבכה, אבל בהחלט חשובה בסוף גם ההגמוניה וגם הניסיון להבין שהסיפור הגדול הבא יגיע אלינו, שאנשים יראו את זה ולא יגידו טוב, אז אלה עם רייטינג, אבל הסיפורים יהיו אצל רביב, זה לא יהיה".
בוא נדבר על ביקורת שמופנת כלפי החברה בתקופה הזאת על התקרנפות. דווקא לך היו פיצוצים על המסך עם עמית סגל ועם עופר חדד. אבל אתה חריג.
"תשמע, זה מה שאני חושב, זאת דעתי, לפעמים יותר פופולרית, לפעמים פחות, אבל מתבססת על סמך שנים רבות בצבא, באקדמיה, בעבודה, ואתה מייצר לך תודעה מסויימת, התודעה שלי היא ליברלית לחלוטין, לא, לא מסתתר ולא מתבייש. לפעמים זה יוצר חיכוכים, האם אני נולדתי בשביל החיכוכים האלה? האם אני מייצר את זה? אני לא חושב, אבל זו הדעה שלי והבעיה היא לדעתי לא עם אנשים שמביעים את הדיעה, האלה ששותקים, כי לא נעים, כי הוא פה, כי אנחנו עובדים ביחד".
אצלכם בחברה?
"לאו דווקא בחברה שלנו, בראייה כללית, אנשים שמעגלים פינות כדי לא להתחכך, אז לפעמים צריך להגיד את האמת אז איז, וזו האמת שלי. יכול להיות שהם רואים את המציאות קצת אחרת, אני חושב שבשנים האחרונות, דגש על השלוש האחרונות, קשה מאוד לראות את המציאות בצורה הכי מציאותית, המציאות היא כל כך קיצונית, שמי שלא מבין מה לבן ומה שחור, אין אפור יותר באמצע, המסכות ירדו".
הרי זה לא נאמר בחלל ריק, בתוכניות שלכם, נגיד באולפן שישי, תמיד יש איזה דובר בלפור תורן, סוג של עלה תאנה ביביסטי תחת המעטפת של גיוון. מנכ"ל החברה, אבי וייס גיבה לא מזמן את סגל ואמר ש"מכונות טרלול יש מכל הצדדים". אולי החבר'ה אצלכם ששותקים, כמו שאתה אומר, פשוט נכנעים לצו השעה, לצו המפקד?
"לא, אין דבר כזה צו, מה זה רוח המפקד, האם מישהו בחדשות יכול להגיד לי מה להגיד?".
רוח המפקד היא זאת שבסוף מביאה להדרה של ערד ניר, לטענתו, מאולפן שישי, את מוחמד מג'אדלה בכלל לא רואים אותו על המסך מאז תחילת המלחמה, אהוד יערי ננזף כי העז לגחך אחרי שעמית סגל דיבר, אני לא רואה את הנזיפות האלה משמאל.
"זה אני לא יודע, אלו שאלות להנהלה. אם אתה שואל אותי, האם מישהו מסוגל להגיד לאמנון אברמוביץ' או לגיא פלג או לי מה כן או לא להגיד? אני לא חושב שמסוגלים, אני גם לא חושב שגם רוצים. האם מישהו בא לפני סיט-אפ ואומר לך, תקשיב, תקפיד על א' ולא על ב'? זה לא קורה, תקפיד על העובדות ועל האמת, כן, שנהיה מגובים ומכוסים, אני רואה תחקירים של 10 דקות, של 30 דקות, שאנשים רואים ואומרים נהדר, ואתה רואה, אין שום שינוי אלא מעניינים מקצועיים. האם יש לחצים למעלה, אתה שואל? לא יודע, אלי זה לא מגיע, אני אתן לך דוגמה. נזכרתי בשני תחקירים שעשינו באותו חודש, שנים אחורה, על חיים כץ, קשריו בתעשייה האווירית וכל הפעלת הליכוד שם, והם שודרו, חיים כץ סירב להגיב אז, התקשרתי אליו, חטפתי מטר של קללות, בצורה הכי נמוכה שיש, ושודר.
"שבוע אחרי זה, נכנס למערכת, הייתה בכניסה בתל אביב, בכניסה משמאל פעם הייתה מסעדה, אני מציץ שמאלה ואני רואה את וייס וסודרי, יושבים ביחד עם חיים כץ ומיקי רוזנטל שאיתו, וזהו, זה היה נראה לי מוזר, אחר כך שאלתי את גיא, תגיד, מה הוא רצה? אז הוא אמר, הוא רצה לדבר על התחקירים שלך כי הוא התלונן קודם ואמרנו לו שאם הוא רוצה שנדבר איתו אחר כך, זאת אומרת, לא רק שהוא התלונן ולא רק שבאו להקשיב לו אחר כך, הכל שודר אז איז, דהיינו הלחץ בכלל לא הגיע אליי כי אפילו לא ידעתי על זה. פריים אחד לא שונה, מילה אחת לא שונתה, הוא יכול לבוא להתלונן אחר כך על מה שהוא רוצה, כל עוד יש את הבמפר ביני לבין העולם החיצון? שישאר שם".
נגמר התקציב למומחים אז יוסי מזרחי מצטט ווטסאפים של אמא שלו?. pic.twitter.com/HDZb7YoCug
— ®️SHY HADAD (@AHJSS1) November 17, 2024
יש לי איזו הרגשה שאתה "עוף מוזר" בחדשות 12. אתה כאילו חריג בנוף הטלוויזיוני של קשת 12. לא יודע לשים את האצבע למה. אתה מתחבר למינוח?
"אני שומע את מדי פעם, אני חושב שיש כמה רבדים לדבר הזה...".
אחדד: אתה שונה לטובה. אתה לא מלוטש או המכונה "דוגמגיש", ואתה לא מקדם את עצמך ברשתות. לא היית בפרומואים ל-30 שנה לקשת, לא ראיתי אותך במהלך המלחמה מופיע בפרומואים שיווקיים למהדורה על המסך.
"כי זה גם חלק מהעניין, האם להפוך את עצמך למרכז או להגיד - תראו את מאי גולן, זה המרכז, זה העיקר, זה מה שאני רוצה שתזכרו, לאו דווקא אותי, זה בראייה מאוד כללית. ברמה האישית, פחות נוח לי להיות במרכז והסיבה שהגעתי לפה מלכתחילה, אחרי שנים ארוכות, היא כדי להשפיע, לחשוף דברים, להראות, לצרוב תודעה בנושאים נורא מסוימים, ואם אתה לא יכול לעשות את זה ואתה לא מסוגל להגיב ואתה מעדן את הדברים בגלל זה ואתה מעדן את זה בגלל ההוא, אז מה הטעם? למה באנו לפה?".
בקיצור, אתה אולדסקול.
"עניין של אופי, אני חושב, אני מבין שהמציאות טיפה השתנתה ואנשים הופכים להיות כוכבים וההוא רוצה להיות מגיש וזה רוצה להיות בקשת ולא יודע מה, אני רוצה לעשות את מה שאני עושה עכשיו, יש לי דסק, יש לי ארבעה חבר'ה שעובדים איתי, מרוצה, מאושר מזה. אני מבין שלפעמים יש משחק טיפה שונה, שהוא יכול לשים אותך באמצע והוא יכול להדגיש אותך".
ומה אתה חושב על זה?
"כל עוד זה במינון נכון אני חושב שזה עובר, ברגע שאתה עובר את המינון, אתה יוצא קצת פתט כי אתה שוכח את הפוקוס האמיתי בסוף, למה באנו לפה עכשיו, לא באתי כדי שיזהו אותי ויצביעו ויגידו, הנה ההוא מזה, באתי כדי שיראו את הנושאים שעשיתי".
סליחה על השאלה הקלישאתית, אתה חושב שהציבור עדיין מאמין בעיתונות חוקרת?
"תראה, אני חושב שלמרות התפיסה הרווחת, כן. איפה אני רואה את זה? בכל מני סיפורים, אחד מהם גם שאנחנו עובדים עליו עכשיו, כשאתה רואה שאנשים שהם כביכול מהצד השני, שהם כביכול נגדך, שמייצגים ימין קיצוני, שיש להם בעיה משמעותית ושיש תקלה והם צריכים מישהו שבאמת חופר ויודע איך לעבוד, אני רואה למי הם פונים, אני רואה במיילים, אני רואה בוואטסאפים שלי. אז מזה אני מסיק שגם הם, כביכול הצד השני או הצד שפחות מאמין בתקשורת, יודע למי לפנות כשיש לו בעיה".