"אין אוויר. אין חיים. כמעט שנה מחייך נמחקים"

רועי ינובסקי, ראש דסק הפלילים בכאן 11, הוא לא רק אחד הכתבים והפרשנים הבולטים בתאגיד השידור - הוא גם מפקד קרבי במילואים (גבעתי), שנמצא בעומק הלחימה כבר קרוב לשנתיים. בתוך שגרה שהפכה למטלטלת, בה אתה לא באמת חייל ולא באמת אזרח, ינובסקי מדבר כאן על השבר של דור שלם: אלו שנשארים - פשוט כי אין להם ברירה. אלו שמקבלים עוד ועוד צווי 8, מתנדבים, קורסים תחת הנטל, ורואים את המדינה שותקת. בראיון מיוחד, עם רגש, חריפות ובלי פילטרים, הוא מספר איך נראים החיים בין טוויטר למארב, בין פאנל חדשותי לפשיטה על בית חנון.

עוד על הפרק, בפודקאסט תיקטוק של המכון הישראלי לעיתונות ותקשורת: החברה הישראלית שלא תשרוד את גיוס המילואים הנרחב ("הממשלה והצבא לא באירוע"), רגשות האשמה ("כועס על עצמי שנסעתי ב-7 באוקטובר לשדר ולא יצאתי ישר להילחם"), פרשת קטרגייט - והויכוחים עם יונתן אוריך בטוויטר ("מטורף שדובר ראש הממשלה קיבל כסף מקטאר, ועכשיו מנסה לעשות בטוויטר קמפיין שמסיט את האש ממנו ומהפרשה").

המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת פועל לחיזוק חופש העיתונות, חינוך לצריכה ביקורתית של תקשורת והחזרת אמון הציבור בתקשורת בישראל.

חלק קטן מהשיחה מובא בכתב. האזינו כאן ובספוטיפיי, או צפו בשיחה המלאה בפודקאסט תיקטוק המשודר גם בערוץ וואלה+.

ינובסקי פותח את הריאיון בסבב החמישי שלו - לא פחות - מאז 7 באוקטובר. "השתחררנו רשמית ב-20 לאוגוסט, אחרי שלושה חודשי מילואים. הבטיחו שלא יקראו לנו עד סוף 2025. שבוע אחרי - טלפון. שוב פלוגה מוקפצת, תחילת ספטמבר. אין אוויר. אין חיים. זה כמעט שנה מחייך, נמחקים".

הוא מנסה לתאר את התחושה: "אתה לא חייל ולא אזרח. אתה בין לבין. שבוי של המילואים. מנסה לנהל חיים סדירים - ילדים, אישה, עבודה - ולא יכול. זה מצב בלתי נתפס".

האם הוא כועס? "מאוד. בהתחלה זה הלם. עכשיו אני כבר בתוך זה. אבל כן, אני כועס על הצבא שמנהל את כוח האדם בצורה קטסטרופלית. אני כועס על העובדה שאנחנו מיעוט שהולך וקטן. על זה שאין אלטרנטיבה. אתה לא יכול להגיד 'אני לא בא' - יש לך אחריות לפקודים שלך. יש לי אנשים שאני הולך איתם מ-2006. לא משאירים אף אחד לבד".

"זו קריסה איטית", הוא מזהיר. "כבר היום אתה רואה ירידה - אנשים לא יכולים להגיע לכל הימים. זה לא סרבנות אידיאולוגית, זה סרבנות החיים. 70 ימי מילואים ב-2026 זה לא סביר. אף חברה לא תעמוד בזה, אף משפחה".

לדבריו, ההנהגה מתעסקת רק בכסף. "מענקים זה לא הפתרון. הפתרון זה להחזיר את אלה שנפלטו, לגייס את אלה שיכולים. חרדים, אבל לא רק. המון קבוצות יצאו ממעגל המילואים. אין שום תכנית להשיב אותם".

הוא מותח ביקורת חדה על הקואליציה: "אף אחד לא באמת רוצה לגייס חרדים. רק כשפגעו בתקציבי המועצות, פתאום התחילו רעשים. עד אז - שקט. זה לא עניין אידיאולוגי. כשלא משתלם - אנשים שוקלים להתגייס. ראינו את זה לאורך השנים. ההיסטוריה מוכיחה את זה".

ינובסקי מדבר בכאב על היערכות הלוגיסטית לקויה, גם כמעט שנה לתוך המלחמה. "בגל הראשון הכול היה תרומות. ועדיין - גם היום. אתה נכנס לעזה ואתה צריך להשיג ציוד לבד. בלייד, אזרחים, רס"פים מתרוצצים כל היום. זה לא נורמלי. למה אני צריך להביא מזגנים מגדרה? למה אני לא מקבל את זה מהצבא? זו הייתה מלחמה יזומה. לא הפתיעו אותנו. יכולנו לבחור את עיתוי הכניסה. ובכל זאת, לא היינו מוכנים. לא הצבא, לא המדינה".

ינובסקי היה בעומק העיר עזה כבר בסבב הראשון, בנובמבר 2023. הוא מזהיר מפני כניסה נוספת בלי תכנית סדורה: "הבעיה היא לא היכולת הצבאית. נכנסנו, השתלטנו, דחפנו אזרחים, הוצאנו חמאס. ואז? נסוגנו. לא היה מה לעשות עם השטח. בלי יעד אסטרטגי - זה כלום".

אז מה אתה מציע?

"תשתלטו על אזור, תכניס גורם חיצוני - חברת ניהול, כוח בינלאומי - תפנה נפלים, תחזיר אזרחים, תבנה שם משהו. זה מה שעשו באפגניסטן. זו לא פנטזיה. זו אסטרטגיה. הדיכוטומיה שיצר נתניהו - או השמדה מוחלטת של חמאס או עסקת חטופים - היא שקרית. יש הרבה באמצע. אבל המדינה לא חושבת קדימה. היא מגיבה. לא מנהלת".

נסה לתאר לי יום בחייו של מילואימניק.

"קמים, עושים שמירה שעתיים, נחים, שוב שמירה. רוב הזמן - החזקת שטח. לא קרבות הירואיים, לא פשיטות. פשוט שמירה. מתישה, מנטלית ופיזית. אבל גם כשכואב. גם כשזה לא פייר. אתה לא משאיר אנשים מאחור. זה בסיסי".

המעבר בין שדה הקרב לאולפן החדשות קשה לו. מאוד. "בסבב הראשון הרגשתי ניצחון. חיסלנו תשתיות, מצאנו נשק. ואז אתה יוצא, חוזר לאולפן - ושומע שיח אחר לגמרי. כאילו הפסדנו. הפער הזה קשה לגישור. בהתחלה כעסתי על התקשורת. היום אני מבין שהמציאות מורכבת. כשאתה בפנים - אתה רואה קצה אחד. מבחוץ - אתה רואה קצה אחר. לא קל להכיל את שניהם".

הרגשת שונה כעיתונאי בשטח? אנשים פנו אליך בבקשות?

"יש שיחות. לפעמים אומרים לי 'תפרסם את זה', 'תעזור בזה'. אבל בסוף - כשאתה על מדים, אתה כמו כולם. וזה טוב ככה. הפער בין לראות את המלחמה מבפנים כלוחם ומבחוץ כעיתונאי קשה לגישור".

מה דעתך על הטענה שהתקשורת לא משקפת את הסבל שנגרם לאוכלוסיה הבלתי-מעורבת בעזה?

"הישראלים יודעים היטב שנהרגו עשרות אלפים. יודעים שיש נפגעים לא מעורבים. הם פשוט רואים את זה דרך המשקפיים שלהם. תקשורת לא יכולה להיות אובייקטיבית במלחמה. גם אם תנסה. אתה מסקר מהצד שלך. זה טבעי. לא שקרי. טבעי. אתה יודע מה הכי קשה? שאתה מבין שאין תכנית מתמשכת. שאין מנהיגות שנכנסת לעומק, לא רק מדברת. שאתה שואל את עצמך - האם במקום שהיית מבצע מחדש את המהלך, תוכל לומר, הפעם עשינו את הדברים אחרת? אבל לא רואים את זה. המדינה עדיין מגיבה, עדיין נעה מאירוע לאירוע, במקום לגבש אסטרטגיה אמיתית - גם לחזית הצבאית וגם לחזית החברתית".

אחרי 280 ימי מילואים. הסבב הראשון בצפון הרצועה ובעיר עזה, השני בג'באליה, השלישי באיו"ש, הרביעי בפרימטר, והאחרון - הקפצה בהפתעה שבועיים אחרי השחרור מהסבב הרביעי ואחרי שניתנה הבטחה שלא יקראו לו - צייץ ינובסקי צייץ אודות התסכול מהמצב. תגובה של עוקב שרמזה לבעיות בביתו הובילה את אשתו לתגובה תקיפה: "חגגנו עשר שנות נישואים. זוגיות מאושרת. מלוכלך מאוד לרדת לפסים האלה. תתבייש. המינימום זה להשאר בני אדם. חוצפן".

מה המסקנה שלך מסוג התגובות הזה ברשת, לאדם שעושה כמעט שנה מילואים במשך שנתיים?

"שמע, סבב המילואים הנוכחי הוא שוק טוטאלי, אני כועס שהגענו למציאות כזו ושאין לי באמת אלטרנטיבה לא לבוא. החברה הישראלית לא תשרוד את גיוס המילואים הנרחב, הממשלה והצבא לא באירוע. שיעורי ההתייצבות ילכו וירדו, זו לא סרבנות אידיאולוגית אלא חוסר יכולת להמשיך ולשרת".

בשנה האחרונה, בימים שכן הצליח לעבוד, ינובסקי צלל עמוק לפרשת קטרגייט, ונחשב לזה שהוביל בה לא מעט נקודות מפתח. הוא חשף ההקלטה של גיל בירגר - שהודה שהעביר כסף קטארי לפלדשטיין, לדבריו משיקולי מס. בעקבות זאת, דובר ראש הממשלה יונתן אוריך ודוברו הביטחוני לשעבר אלי פלדשטיין נאלצו לתת לראשונה גרסאות פומביות ועוכבו עוד באותו יום לחקירה פלילית ראשונה בפרשה.

מדובר באירוע שהניע את החקירה קדימה. גם אנשי מוסד שנחקרו וקיבלו כספים לאורך השנים מהקטארים למרות שהמשיכו לשמש בתפקידים "במילואים" כמו בצוות המו"מ נחשפו על-ידו במהדורת כאן 11.

בהמשך חשף ינובסקי את דף המסרים הקטארי שקידמו מקורבי רה"מ, ששימוש כבסיס לקמפיין הקטארי שגובש אחרי 7 באוקטובר כדי להרחיק את קטאר ממעורבות ב7 באוקטובר ואחריות ל 7 באוקטובר.

אוריך נכנס בך אישית, במה שהופך לא פעם לויכוח מכוער, בפעם האחרונה סביב הכסף שהרוויח בקטארגייט. למה אתה חושב שהוא עושה את זה?

"צריך להבין. קטאר היא מנוע סופר מרכזי, אם לא העיקרי, שהוביל ל-7 באוקטובר. זה מטורף שדובר ראש הממשלה קיבל כסף מקטאר ודיברר מסרים קטאריים. לדעתי אוריך מנסה לעשות בטוויטר קמפיין שמסיט את האש ממנו ומהפרשה".

כמעט שכחנו, אבל אתה מכסה גם את השר לביטחון הפנים איתמר בן גביר, כשברקע הודעה חריגה של רה"מ לשעבר בנט אודות לחצים על מערכת הביטחון לשיבוש הבחירות. אתה חושש?

"אני חושש מאוד שהבחירות הבאות לא יהיו הוגנות".