גל"צ לא תיסגר - ובכישלון מצוי ההון הפוליטי

יש לא מעט סיבות ענייניות והגיוניות לסגור את גל"צ. והן ברורות לכל כבר עשרות שנים. הרי עצם הקונספט של תחנה צבאית בתוך מדינה דמוקרטית הוא סוג של אנומליה, שכל כך הצליחה בפרק זמן מסוים עד שהונצחה עד היום. שלא לדבר על ניגוד העניינים המובנה בין הצבא שלו משתייכת התחנה, ואותה הוא מממן ומספק לה חיילים, לבין המחויבות העיתונאית שלה כגוף תקשורת המייצר שידורי אקטואליה שוטפים. איך ניתן לצפות מהכתב הביטחוני של גל"צ, למשל, לסקר את התחום שלו באופן אובייקטיבי ונטול פניות. הרי ברגע שתהיה לו ביקורת על צה"ל, גם אם היא מוצדקת לחלוטין, הוא נאלץ להשמיע אותה במסגרת יחידה צבאית.

על הדרך, מתקיים גם ההיבט הלא הוגן שבמסגרתו צעירים בני 18 משתלבים ככתבים, עורכים וכו' בגל"צ במקום לשרת ביחידות שבאמת תורמות באופן ישיר לצבא. כי עם כל הכבוד, כתב פוליטי בגל"צ - שלא לדבר על עורך מוזיקלי - לא באמת נחוץ לצה"ל. ומהעבר השני, השירות בתחנה הצבאית סולל עבורו קריירה מבטיחה בתקשורת. נקודת פתיחה שבני גילו, המשרתים ביחידות אחרות, יכולים רק לחלום עליה.

ועוד לא דיברתי על גלגלצ, תחנה שלמה המשדרת רק מוזיקה וכבר מזמן לא מכוונת רק לחיילים. ולא זו בלבד, היא גם נהנית מיתרון ברור בתחרות שלה מול תחנות מוזיקה אחרות, בייחוד פרטיות, מבחינת כוח אדם חינמי, משדרים חזקים וכלל ארציים ועוד.

אלא מה? גלגלצ היא תחנה מאוד פופולרית. לא כמו שהייתה בעבר, ועדיין. וזה גם הסיפור של גל"צ כולה. היו פה תקופות, בייחוד בשנות ה־70 וה־80, שהתחנה הצבאית הפכה לאלטרנטיבה לתקשורת הישראלית הקטנה, הריכוזית והמאובנת. דורי בן זאב, "מה יש" וכו' היו לאבני דרך בתרבות הישראלית בזכות הרוח הפרועה והמשוחררת שנבעה באופן ישיר מגילם הצעיר של המשרתים בתחנה. אבל הימים האלה חלפו מזמן. בעידן של רשתות חברתיות, שבו כל צעיר יכול לייצר ולהפיץ תוכן בעצמו, גל"צ היא כבר מזמן לא המקום התוסס, המגניב והיצירתי.

מכל הטעמים האלה, הייתי אמור לתמוך בהחלטתו של שר הביטחון לסגור את גל"צ. אלא שהנימוקים שהשמיע ישראל כ"ץ לא קשורים אליהם בכלל. הוא העדיף לתלות את החלטתו בחוסר הפטריוטיות לכאורה שהפגינה התחנה בשנתיים האחרונות. ובמילותיו, "לאורך המלחמה חיילים ואזרחים רבים, ובכללם גם בני משפחות שכולות, התלוננו שהתחנה לא מייצגת אותם ואף פוגעת במאמצי המלחמה והמורל. וחמור מכך, אויבינו מפרשים את המסרים האלה כמסרים המועברים בידי צה"ל". במילים אחרות, הוא לקח את הדיון במכוון לשדה הפוליטי והאשים את גל"צ בכך שהפגינה קו שמאלני מדי.

בעשותו כך, הוא מצדיק את טענותיהם של אלה שמתנגדים לסגירת התחנה וחוששים שמדובר בסתימת פיות מצד הממשלה, כזו שרק תלך ותתפשט בשדה התקשורת. היום זה גל"צ, מחר התאגיד וגו'.

ואני אגיד יותר מזה. אין לי ספק שכ"ץ וחבריו יודעים היטב שאלה יהיו התגובות. ושיש סיכוי גדול שיוזמת הסגירה הזו תיכשל בדומה לאין־ספור החלטות קודמות לאורך השנים. ייתכן גם שמי שיכשיל אותה יהיה בג"ץ, שיקבע שהשיקולים לסגירת התחנה היו לא ענייניים.

ובנקודה הזו אני חושד שזה בדיוק מה שכ"ץ מעוניין בו, בייחוד בשנת בחירות. לעשות קולות של מישהו שהחליט סוף־סוף לסגור את התחנה של העיגולדים השמאלנים מיפו (היא כבר מזמן לא כזו, אבל למה לא לרכוב על סטריאוטיפים), מבלי להתכוון שזה באמת יקרה. בדומה להרבה מאוד מאבקים מדומים של הממשלה הזו מול המערכת המשפטית, התקשורת וכו', שנועדו לגרוף רווח כפול. גם ליצור מראית עין של שינוי, וגם לטעון שהשינוי נכשל בגלל הכוח האינסופי של הדיפסטייט.

אותה מפלצת בלתי נראית המנטרלת כל אפשרות אמיתית למשול. וזה בדיוק מה שעומד, להערכתי, לקרות גם עם סגירת גל"צ. בעוד זמן לא רב הסיפור הזה יתמוסס, וכ"ץ לא רק שלא יאכל את הכובע - הוא ינסה לייצר הון פוליטי מכך שהיוזמה שלו תיכשל. 