קרעי לא צריך לחוקק, הוא צריך רק לחכות

לפני כמה ימים שיתף אחד מ"כוכבי" ערוץ 14 פוסט של מישהו שסיפר איך חייו השתנו מן הקצה אל הקצה עת הפך מצופה אדוק של "קשת 12" לצופה של ערוץ 14.

למה? כי בערוץ 14 מציגים את ישראל כמקום חיובי, שמח, מקום שנעים לחיות בו - שלא כמו בערוצי התבהלה והתרעלה (לשיטתו של ערוץ 14), שבהם מדווחים על מחדלים, מזהירים מפני סכנות, שואלים שאלות קשות ומצפים גם לתשובות ענייניות.

לא תשמעו ממני יותר מדי מילים חמות על הרפרטואר של הערוץ הנצפה ביותר בישראל, אבל לפחות במחלקת האקטואליה שלו יש עדיין כמה דינוזאורים שמתעקשים לעסוק בעיתונות: סקרנית, חוקרת ואף נשכנית, כזאת שנזכרת מדי פעם בתפקידה הקלאסי כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה".

לא תמיד זה נראה כך: הבוקר למשל הפכו את הידיעה על פרישתה של איסלנד מהאירוויזיון - במחאה על השתתפות ישראל - לכותרת מרכזית. לא שמדובר בידיעה חשובה, אבל למען תכנית הדגל: "הכוכב הבא לאירוויזיון", החליטו להפוך את האיום בהשעיה של ישראל מהאירוויזיון לאיום קיומי. מסוכן יותר מהגרעין האיראני.

לא אקל ראש בחשיבותם של אירועי תרבות, אפילו הם שוליים-יחסית כאירוויזיון, כמייצגים קבלה של ישראל למשפחת העמים (וההפך כמובן: מייצגים את שנאת ישראל כגרסה תקינה-פוליטית של אנטישמיות קלאסית), אבל לדיון הזה אין כל קשר לדרך המוגזמת שבה מסקרים במחלקת האקטואליה של "קשת" את האירוע.

אפילו תכניות רציניות-יחסית, כמו "חמש עם רפי רשף" ו-"שש עם עודד בן עמי" חטאו בסיקור המוגזם הזה: קשה לספור את מספר הפעמים שבהם הוקפץ אלעד שמחיוף לשידור כדי לעדכן בהצבעות "דרמטיות" שיקבלו או ידחו אותנו מהתחרות.

ניחא לו מישהו ב"קשת" היה חושב באמת שמדובר בנושא חשוב. הבעיה היא שהוא חשוב בעיקר למחלקת השיווק של הארגון, כי בלי השתתפות ישראלית באירוע האזוטרי-יחסית הזה, מה יטרח לצפות בריאליטי-זמר שלהם "הכוכב הבא לאירוויזיון", המשדר שעליו מונחים כרגע רוב הז'יטונים של הערוץ?

לא רק ענייני אירוויזיון מחבלים בסיקור החדשותי הסביר, אלא לפעמים גם פגעי מזג האוויר. אני מקווה שאתם עדיין בחיים, למרות ההוריקן "ביירון" שמאיים להפוך את תל אביב לביירון-ביי, עיירת ההיפים האוסטרלית הידועה.

מותר לרחוש כבוד לאיתני הטבע, שהופכים מבצרים לארמונות חול וספינות אדירות לקליפות אגוז, ועדיין לחשוב שהסיקור של "ביירון" היה מופרך?

תחילתו ברצון לתת שם לכל מערכת חורפית, כדרך שעושים בארצות הברית לסופות אמיתיות, כאלה שגובות חיים של מאות ומותירות עשרות אלפים ללא קורת גג, אפילו מבלי להיות "קטרינה" הזכורה לרע.

אז הנה יש לנו "ביירון" כמו באמריקה (באופן אירוני על שם משורר אנגלי שהפך גיבור לאומי ביוון, עזבו - לא ניכנס לזה עתה). איך אמרו פעם שייקה, פולי וגברי ("הגשש החיוור") במערכון שהכניס לעגה המקומית את הביטוי "ישראבלוף"? "אמריקה, ורסנו - אמריקה!".

הנה משהו שמוכרחים לציין לפני שעוברים לתחזית מזג האוויר באולפני החדשות: אפילו דמוית-סופה בארץ עם אקלים נעים כישראל עלולה לגבות קורבנות. זה אמור בעיקר למי שיחליטו לטייל דווקא היום באחד מנחלי הדרום, מי שינסה לחצות כביש מסכון בערבה או מי שייכנס עם רכבו לחניון תת קרקעי מוצף.

אם נמנעתם מכל אלה, אתם יכולים להיות רגועים: יש יותר סיכוי שתמותו מסיבוך של שפעת מאשר מטביעה (אפרופו הגזמה תקשורתית נוספת מהימים האחרונים, בשירות האנשים ששלחו שוטרים לרדוף אחרי גולשים בים, בימי הקורונה) בגשמי הברכה של "ביירון", הסלב הכי מדובר בישראל כיום, לפחות עד שיתברר מה הססטוס של עדי הימלבלוי ובן זיני.

אפשר להבין מה גרם לתקשורת הישראלית להתאהב במזג האוויר הסוער: זה נושא שמייצר כותרות שלא מבדילות בין יהודים לערבים, ימין ושמאל, אשכנזים ומזרחיים, חרדים, דתיים וחילוניים - אלא נוגע לכל אחד מאתנו באופן שווה.

זהו גם נושא שמייצר חרדה: "האם לשלוח את הילדים לבית הספר?" שמעתי במו אוזניי קול שבקע מן הטלוויזיה, עת עמדתי במכנסיים קצרים וכפכפים תואמים והדחתי כלים במים קרים... פשוט לא ייאמן.

לא ייאמן כמו שיח שהתחולל הבוקר בתכנית הבוקר של "קשת" בין המגישה נס-לי ברדה לחזאית סיגל גפני, שדיווחה מחוף אשקלון.

ברדה (מוחה): "רגע, אבל מאחוריך נראה פסטורלי".

גפני: "נכון, אבל לפני רגע ירד פה גשם - ואפילו חזק".

נו באמת - גשם חזק בבוקר של חודש דצמבר - איפה נשמע כדבר הזה? מיד אחר כך עלה לשידור טפסר-משנה אילן רוסו, סגן מפקד מחוז דן בשירות לוחמי האש, על רקע זודיאק וכבאית.

חלילה לי מלזלזל בהיערכותם החשובה של כוחות ההצלה, אבל הרצון שלהם להראות עד כמה הם ערוכים ו"מוכנים לכל תרחיש" (המשפט שאמרו בכירי צה"ל בראיונות החג שהתפרסמו בתקשורת הישראלית ערב שמחת תורה 2023...) פוגש תקשורת שצמאה לאיזה אסון-טבע להבדיל מאסונות מעשה ידי אדם שעליהם דיווחו כאן לא מעט במהלך השנתיים האחרונות.

לפעמים לא מדובר אפילו בחדשות אמיתיות. קחו למשל את הסיפור של שתי הנשים הישראליות שרכשו כל כך הרבה בסניף זארה בקרקוב, עד שנקראו למשרד המנהלת.

האייטם הזה חרך את הרשת, ממש כך (אפילו כאן בוואלה) וכיכב בכל מהדורות החדשות שמנסות לאמץ תמיד סרטונים ויראליים מהרשת (מזניק את הרייטינג בטווח הקצר, יורה ברגל לטווח הארוך).

הסיפור האמיתי הוא שבלוגרית טיולים נשלחה על ידי חברת סאן-דור שמפעילה קו של טיסות ישירות לפולין, כדי להאדיר את שמה של קרקוב, בין היתר באמצעות הצגתה כיעד מושלם לשופינג. היא וחברתה קנו בזארה מספר פריטים רב מכדי שניתן יהיה להעבירו בקופה האוטומטית (לא צריך לקנות בשביל זה את כל החנות) - ועל כן נדרש לעסקה אישור של מנהלת החנות או המשמרת. זה כל הסיפור - שהוצג בתקשורת כמעט כאילו השתיים נעצרו בשל רכישה-מופרזת.

איך אני יודע? ובכן לא צריך להיות תחקירן, יוצרת-התוכן הזה בעצמה סיפרה את הסיפור האמיתי בכל ריאיון. זה לא מנע גם מתכניות שנחשבות רציניות להטעות את צופיהן. אז הקשקוש הזה, שמומן בידי חברת תעופה, העלה על נס עיר בפולין ושירת היטב גם מותג אופנה, כיכב בראש רשימת האייטמים הנצפים ביותר כמעט בכל פלטפורמה. למישהו יש עדיין טענות לשר התקשורת שלמה קרעי ולחוקים הדרקוניים שהוא מנסה לקדם?!

רוצה לומר: קשה להפריד את הסיקור החדשותי בעניין האירוויזיון, ה"סופה" והתיירות הישראליות בחנות בפולין, מהימים הקשים שעוברים על תקשורת המיינסטרים. "העם נקעה רגלו" כמו שנהגה פעם אורנה בנאי בדמותה כ"לימור" ("רק בישראל") מהמחנק התקשורתי ששיקף נאמנה מציאות עגומה. אז מנסים להקליל.

מנסים להיות חיוביים יותר, לעסוק יותר בנושאים שמביאים רייטינג, שמייצרים טראפיק - ולפעמים גם שמנסים לצבוע מציאות קשה בוורוד, כמו שעושים בערוץ 14.

סליחה - גם להם יש בעיות. בעזה (לשיטתם) כבר זכינו בניצחון מוחלט כמו שהבטיח אלוהי ערוץ 14, אבל נשארו עוד כמה "כיסי שמאלנות" שצריך לחסל: בצה"ל, באקדמיה ובמערכת המשפט. כיסים שאינם אלא כמה כתמים שחורים על תמונה עליזה של החיים בישראל בשלהי 2025. נפלא פה. ולא רק פה. הנה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נשאל הלילה (שעון ישראל) על הרכבה של "מועצת השלום" שאמורה לדון בשלב השני של ההסכם בין ישראל לחמאס ולקבל החלטות בנוגע לשיקום עזה.

"זאת תהיה מועצה אגדתית", ענה הנשיא - ובזיכרון של צופי הטלוויזיה הוותיקים ודאי עולה דמותו של ברני סטינסון, מכוכבי "איך פגשתי את אמא" (השחקן ניל פטריק האריס), שאהב להכתיר כל פעולה שלו בתואר "לג'נדרי" (אגדתי).

כן, זה אותו נשיא שבעת הכהונה הראשונה שלו, ממש ביום הראשון שלה, שיקר ביודעין ובכוונה לגבי מספר המשתתפים בטקס ההשבעה שלו. כשלחצו על הדוברת (הקודמת) שלו והראו לה תצלומי אוויר שמוכיחים חד משמעית שהנשיא "טעה" בהערכת הקהל וציינו כי אלה העובדות. היא השיבה במשפט מדהים: "אלה העובדות, אבל לנו יש עובדות אלטרנטיביות".

המשפט הזה הפך לתכנית העבודה של הערוצים-מטעם, לא רק בארה"ב אלא גם בישראל. לפיכך מטרת החקיקה של הממשלה הנוכחית, בין אם מדובר בחוקים שמקדם שר התקשורת שלמה קרעי או בסגירת גל"צ על ידי שר הביטחון, היא שכולנו נצרוך "עובדות אלטרנטיביות", שמציגות מציאות מדומה, אבל כזאת שנוחה לשלטון.

העניין הוא שקצת כמו עם ישראל ואויביה, לא ברור מה בוער לממשלה. כמו שהאיראנים לא זקוקים לפצצת אטום. די להם אם יחכו כמה שנים עד שנחסל במו ידינו את היתרון האיכותי: תרבותי-אינטלקטואלי-מדעי שיש לנו עליהם, בהרס הדמוקרטיה, בהכפפת מערכת המשפט לממשלה ובהנדסה מחדש של ההשכלה הגבוהה, במקומה נבנה מערכת חינוך לאומנית ונשים את מבטחנו באל ולא בתוצרת רפאל - כך גם הממשלה.

לא צריך להפוך את ערוצי הטלוויזיה לערוצי בידור קל ולהחליש עוד יותר את כוחן של מערכות חדשות שהיו פעם חזקות. תנו לנו עוד כמה שנים ונעשה זאת לבד, בין זארה, ביירון ואירוויזיון.

אז רק למקרה שהגשם שיבש את הזיכרון, נשוב ונזכיר: ישראל שסירבה לדון במנגנון סיום למלחמה נאלצה לחתום הסכם שנכתב על ציר אנקרה-דוחא בגיבוי אמריקאי, החמאס בעזה לא מתפרק ולא מתפרז - ולמרות זאת יקבל את שלב ב' בתנאיו.

גם בצפון בונה חיזבאללה את כוחו מחדש, אחרי שהוכיח שגם אחרי המכות הקשות שספג הוא עדיין הכוח החזק ביותר בלבנון. בסוריה זוכה מנהיג של ארגון טרור מוסלמי קיצוני לגיבוי אמריקני כמשקם הגדול של סוריה ואילו איראן כבר משקמת - אם לא את כוחה הגרעיני, אזי לפחות את היכולות הרקטיות שלה, אלה שהתגלו כקטלניות לעורף הישראלי במהלך סבב הלחימה שעברנו לפני חצי שנה.

הגירעון בתקציב גדל, כל גם ההגירה השלילית מישראל (בעיקר בקרב צעירים משכילים) ובני בריתה של ממשלת הליכוד, מכריזים "נמות ולא נתגייס" מזה ו- "נחדש את ההתיישבות בחבל עזה" מזה.

במה עוסקת הממשלה? בקידום הצעות חוק שתכליתן ביטול משפט נתניהו (על ידי פגיעה במוסד הייעוץ המשפטי לממשלה), בהעברת כספים "מתחת לרדאר" לארגונים חרדיים או בבקשת פייק-חנינה לראש הממשלה.

אלה העובדות חברים - ואם הן לא נראות לכם, יש לנו עובדות אלטרנטיביות, שתכף יהיו היחידות שמותרות להצגה - בין אם בחקיקה שמוביל שר התקשורת, ואם לא - בידי תקשורת חופשית שמאבדת עצמה לדעת.