ישראל אינה מקום בטוח ליהודים. אז למה התקשורת משקרת?

אביגדור ליברמן מתראיין לאחת מתכניות הערב. "ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבטוחה ליהודים" הוא קובע. נדיר שליברמן (של השנים האחרונות) ונתניהו יסכימו ביניהם על משהו, אבל את אותו המשפט בדיוק שמענו יממה קודם לכן מנתניהו, בהתייחסות ראשונה לפיגוע בסידני. נתניהו אף הוסיף שבישראל הממשלה והצבא שומרים על האזרחים...

באולפנים מרוצים, מקבלים את הקביעה של הפוליטיקאים שמנסים לעשות ציונות בשקל כאקסיומה, הנחת יסוד שלא ניתן לאתגר. יש רק בעיה אחת עם הטענה שתחמם כל לב יהודי שחי בישראל או מבקש לעלות אליה: היא לא נכונה.

אי אפשר להפריז בחשיבות עליית יהודים לארץ ישראל. זוהי נשמת אפה של הציונות ולחיים בישראל יש משמעויות רבות הרבה יותר מאשר רק הביטחון האישי. מדינת ישראל היא אולי המקום היחיד בעולם שבו אפשר להניף את הדגל ברחוב ללא חשש, שברוב עריה ורחובותיה אפשר ללכת עם כיפה, ציצית או "רק" מגן דוד, מבלי להסתכן בתקיפה על רקע אנטישמי.

סביר להניח שישראל (נקווה שהקביעה הזאת לא תעמוד למבחן) היא המקום הראשון אליו יימלטו יהודים בעקבות חשש לחייהם, המדינה שכה חסרה על מפת העולם י אז לפני כ-86 שנים, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. זאת ככל הנראה הסיבה בגלל תורמים יהודים בכל העולם ממון רב לישראל ומקיימים עמה עצרות של תמיכה והזדהות: מבלי לזלזל חלילה בלחלוחית שעולה בעיניהם, הרי שמדובר עבורם בתחזוקה של המקלט הציבורי.

בנימה אישית אוסיף שאני צבר בן צברים, הורי ילידי תקופת המנדט הבריטי על "פלשתינה-א"י", ילדיי נולדו כאן וכבר הספיקו להיות הדור השלישי למשרתים בצה"ל. רוצה לומר, אני יכול למנות את כל הסיבות הטובות לזכות החיים בארץ ישראל ובמדינת ישראל.

ובכל זאת, אם הזכרנו את מלחמת העולם השנייה, ה"בוסט" הגדול ביותר לתנועה הציונית, הרי שהמספרים היבשים מוכיחים: ישראל היא המקום הכי מסוכן ליהודים בעולם.

עזבו אתכם רגע מערכים ציוניים - ובוא נדבר על ערכים מוחלטים: הסיכויים למות מוות בטרם עת בשל היותך יהודי (פיגוע, נפילה בקרב או פגיעות בעורף בזמן מלחמה), גבוהים במדינת ישראל פי כמה מאשר בכל מדינה אחרת בעולם.

הם גבוהים הרבה יותר מאשר בארצות הברית עם העלייה בתקריות אנטישמיות, הם גבוהים הרבה יותר מאשר בצרפת שמרכינה ראש בפני האסלאם הקיצוני, יותר מאשר בבריטניה שאזרחיה מצטרפים בהתלהבות שכולה אנטישמיות להפגנות פרו-חמאסיות וגבוהים הרבה יותר גם כשמשווים לאוסטרליה הרחוקה, בה נרצחו 15 בני אדם בפיגוע אנטישמי מחריד.

למה בנימין נתניהו זקוק לנתון השיקרי הזה כדי לשרוד פוליטית, עוד אפשר להבין, אפילו אם זוכרים שעם כל "הכבוד" לדקות הארוכות שבהם עמדו שני המפגעים מחוף בונדיי וצלפו אל עבר משתתפי טקס הדלקת הנרות, הרי שזה כאין וכאפס לעומת השעות הארוכות שבהן נשחטו ישראלים ביישובי העוטף, בלי שום סימן לצה"ל (לא כל שכן לממשלה).

למה אביגדור ליברמן, יריבו הפוליטי - שלא יפספס אף הזדמנות להפגין פטריוטיות בשקל - מציג את הנתון השקרי הזה, גם את זה אפשר להבין בקלות.

מה שלא ברור הוא מדוע התקשורת, גוף שמטרתו לבדוק נתונים ולהעמיד דברים על דיוקם, נשטף כולו בתזה הזאת שאינה נתמכת בשום דבר.

משדרי החדשות של הימים האחרונים, מעבר לפן החדשותי שלהם, נראו כמו תשדיר שירות משולב של משרד הקליטה והסוכנות היהודית: העיירה בוערת, בואו לישראל... איך זה קרה? ובכן, לכך יש כמה הסברים.

ראשית התקשורת (בהכללה כמובן) נזקקת לידיעות חיוביות, בטח אחרי שלוש שנים של מהפכה משטרית שנעקבה במלחמה קשה. זאת הסיבה שבגינה אנחנו זוכים לכל מני קמפיינים של הנפת הדגל ביום העצמאות, תיעדוף עסקים של מילואימניקים (עם כל הכבוד וההערכה, כן?) - ועד להדלקת נרות עם לוחמי צה"ל, אי שם במוצב.

זה מחמם את הלב, זה מגייס, זה נטול עמדה פוליטית, כלומר - מאחד את כל חלקי העם וזה גם (ואולי בעיקר) דל תקציב, כלומר - הפטריוטיות התקשורתית בישראל היא פטריוטיות זולה, ביותר ממובן אחד.

הוא הדין לגבי הפיגוע בסידני ומשמעויותיו: הנה הזדמנות לתת לקהל הישראלי, שרק בתחילת הקיץ האחרון עוד ישב ספון בממ"דים ובחדרי המדרגות, במשחק אכזרי של "רולטה-איראנית", אפשרות להרגיש שהוא הכי בטוח בעולם.

הנה, אומרים לנו. כאן אולי תמותו כתוצאה מפיגוע או מטיל, באחוזים גבוהים בהרבה מכל מקום אחר על הגלובוס, אבל הי - לפחות תרגישו בבית כתוצאה מהעובדה שכוחות הצבא או המשטרה שיגיעו באיחור, הם משלנו!

ויש כאן אולי משהו עמוק הרבה יותר. התקשורת בישראל אחראית לפער החדשותי שבמסגרתו מביטים הישראלים בעיניים קרועות, לא רק בפיגוע אנטישמי, אלא גם בהפגנות ענק נגדנו ברחבי העולם - ולא מבינים על מה ולמה שונאים אותנו כל כך.

הסיבה היא שכבר במשך יותר משנתיים אנו חוזים בסיקור חד צדדי של האירועים. הדרישה מהתקשורת אינה לאמץ את הנרטיב הפלסטיני. כולנו ישראלים ומותר לנו בהחלט את האינטרס הישראלי על פני אינטרס הומניסטי-לכאורה ואוניברסלי, שיאה למי שאינו יודע מה פירוש לחיות כשחרב מונחת תדיר על צווארו.

אבל, אפשר להיות גם פרו ישראלי וגם לדווח אמת - והתקשורת בישראל, למרבה הצער, מדווחת כבר יותר משנתיים בקושי חצאי אמיתות.

שוב נדרש למספרים. בעזה נהרגו עשרות אלפי אנשים מאז יצא צה"ל למלחמה, אחרי טבח 7 באוקטובר. כמה נהרגו? תלוי את מי שואלים. ההערכות נעות בין 55-60 אלף עזתים. כמה מתוכם היו מחבלי חמאס? הערכות אופטימיות נוקבות במספר של 20 אלף.

גם אם נמנה את כל הסיבות המוצדקות לפגיעה בעשרות אלפי אזרחים: מהזדהות של רוב תושבי עזה עם המאבק הרצחני של חמאס ועד לאזכור העובדה שחמאס הוא זה שקבע את בסיסיו, מפקדותיו, מחסני הנשק שלו ומתקני השיגור, בבתי חולים, גני ילדים, בתי ספר או בתי מגורים. עדיין מדובר במספר בלתי נתפס של הרוגים, בטח בקהילה שקרוב ל-40% מתושביה הם ילדים.

אפשר בהחלט שלישראל עומדות כל הטענות להגנה עצמית, אבל התמונות שהוציאו מהבתים גם אירופים שלא נגועים באנטישמיות להפגנות תמיכה בעזה, כלל לא נראו בעין ישראלית.

לכן ברור למה בנסיבות שכאלה קל להמיר אנטי-ישראליות באנטישמיות, למרות שמדובר בשני מעגלים שחופפים רק במחצית משטחם: דגל פלסטין הוא סדין אדום בעיני לא מעט ישראלים, אבל גם אם הצדק אתנו, הוא לא זהה לגמרי לדגל שעליו צלב קרס (גם אם שני הסמלים התקרבו מאוד זה לזה בשנתיים האחרונות).

זאת אולי עוד סיבה שבגינה היה קל כל כך לתקשורת בישראל לשתף פעולה עם הנרטיב לפיו קרקע העולם בוערת מתחת לרגליים יהודיות, חוץ מאשר במקום היחיד שבו יהודים יכולים להתהלך בחופשיות.
אל זה אפשר לחבר את האזהרות של המטה ללוחמה בטרור. חלילה מלזלזל בסכנה שעלולה לארוב למי שיסור לטקס הדלקת נרות בבית כנסת באחת מערי אירופה (למשל) וכמובן שמוטב תמיד להיות ערניים.

ועדיין, למרות ריבוי התקריות האנטישמיות, הסיכוי של יהודי להיפגע (חלילה) באירוע דומה בירושלים למשל, הוא גבוה סטטיסטית הרבה יותר מאשר בברלין, רומא או לונדון. האם ראיתם אזהרה של המטה ללוחמה בטרור לחשוב פעמיים לפני שנוסעים להעביר את החג בירושלים?

תהא הסיבה לאימוץ הנרטיב לפיו רק ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבטוחה ליהודים אשר תהא, על דבר אחד אין-עוררין: התקשורת הישראלית על שלל ערוציה, מדווחת כעובדות נתונים שאין להם שום אחיזה במציאות.