השבוע חזינו שוב בפסטיבל התקשורתי סביב פרסום השכר הממוצע במשק. כמעט כל כלי תקשורת מרכזי מיהר להציב את הנתון הגולמי בעמוד הראשי. כך, ב-Ynet הופיעה הכותרת: "לראשונה: השכר הממוצע במשק עומד על יותר מ-15 אלף שקל", בישראל היום נכתב: "האם אתם מעל או מתחת? אלו הערים המובילות בשכר הממוצע במשק" וב-MAKO אף נשאל, "מי העיר שמרוויחים בה הכי הרבה כסף"?
הכותרות הללו מציגות את הנתון הממוצע כבשורה חיובית, אך כמעט אינן מזכירות את הפערים העמוקים שהנתון הזה מסתיר. בפועל, שכר ממוצע הוא מדד מטעה שיכול לייצר אשליה של שיפור וכך נוצר הדימוי שהשכר בישראל נמצא בעלייה, למרות שבקרב חלקים נרחבים מהציבור המספר הנ"ל כלל לא רלוונטי.
השכר החציוני, לעומת זאת, הוא המדד שמחלק את כלל העובדים לשניים: חצי מרוויחים יותר וחצי מרוויחים פחות ממנו. זהו נתון שאינו מושפע משכרם של מעטים המרוויחים סכומים גבוהים במיוחד, ולכן מייצג נאמנה את "העובד הרגיל", זה שמתמודד עם יוקר המחיה ונאבק לסגור את החודש. כאשר משווים את החציון לממוצע, מתגלה פער ניכר של עשרות אחוזים שמעיד על אי-שוויון הולך וגדל.
למרות זאת, הלמ"ס ממשיך לפרסם נתוני שכר ממוצע, אך אינו מפרסם באופן שוטף נתוני שכר חציוני כבר מספר שנים. ביטוח לאומי הוא הגורם שהחל להשלים חלק מהחסר בפרסום החציוני, אך הדגש התקשורתי נותר על הממוצע. הסיבה פשוטה: זהו מספר שקל "למכור". הוא נראה גבוה יותר ולכן יוצר תחושה של צמיחה ושיפור, גם אם רוב העובדים אינם מרגישים בכך כלל בכיסם.
הפער בין הממוצע לחציון אינו רק מספרי. זהו פער אידאולוגי וחברתי. כשכלי התקשורת בוחרים שוב ושוב להשתמש בממוצע כמייצג למצב המשק, הם למעשה מחזקים נרטיב שמטשטש את מציאות חייהם של עובדים רבים. הציבור נחשף לנתון שמרמז כי רמת החיים עולה, אך כאשר העובד הפרטי בוחן את תלוש המשכורת שלו, הוא מגלה מרחק רב מהנתון הממוצע שמופיע בעיתונים ובאתרים.
הבעיה נעוצה גם ברצון של חלק מהגורמים הפוליטיים והכלכליים לשמור על תחושת הצלחה ויציבות. הצגת הממוצע משרתת נרטיב שהכל בסדר המאפשר לדחות דיון אמיתי במדיניות ממשלתית, ביוקר המחיה ובפערי השכר. התקשורת, במקום לשמש כמנגנון ביקורת, הופכת לכלי קיבעון של תפיסה שגויה המנותקת מהחיים של ציבורים שלמים.
ראוי לציין גם שהחציון אינו מדד מורכב להבנה, אך הוא דורש מהתקשורת עבודה עיתונאית רצינית יותר: הצגת הקשרים, פירוק הנתונים והסבר משמעותם החברתית. העבודה הזאת דורשת זמן וחשיבה ולא תמיד עולה בקנה אחד עם תרבות הכותרות המהירות והקליטות.
על הציבור לדרוש מגופי התקשורת להפסיק להסתפק בפרסום השכר הממוצע ולהציג לצד הנתון הנ"ל את השכר החציוני באופן בולט ושיטתי. זהו הנתון שמספר את האמת על מצבו של העובד הישראלי. רק כך ניתן יהיה לנהל שיח שקוף, אמיתי וביקורתי על השכר, הפערים הכלכליים והמדיניות הנדרשת לצמצומם. עד שזה יקרה, הכותרות על 'עלייה בשכר הממוצע' ימשיכו להיות בלוף שמסתיר את המציאות של עובדים רבים בישראל.
הכותב הוא מומחה ומרצה ליחסי עבודה באוניברסיטת תל אביב. מכהן כיו"ר ארגון סגל ההוראה והמחקר באוניברסיטה