מה באמת גורם לפעיל ליכוד ללכת ולהטריד עיתונאי? התשובה מפתיעה

במחקר שערכו באוניברסיטת סטנפורד גילו שהאמריקאים משוכנעים שמספר האנשים שמפיצים "תוכן רעיל" ברשתות הוא הרבה יותר גדול ממה שהוא במציאות.

אלפי אמריקאים ענו לסקר של סטנפורד שבין 41% ל-47% מהיוזרים מייצרים תוכן רעיל ופוגעני בפלטפורמות המדיה החברתית השונות וזאת למרות שהשיעור האמיתי שלהם הוא רק בין 3% ל-9%.
יותר מזה, בפייסבוק, למשל, אנשים העריכו ש-46.8% משתפים פייק-ניוז אבל זה נכון רק ל-8.5% מהיוזרים. הנחקרים גם היו בטוחים ש-36.5% מפרסמים 10 או יותר פוסטים מזויפים ביום אבל האמת היא שרק 0.5% מהמשתמשים בפייסבוק הם אלו שמכונים "סופר משתפים" ואחראים לרוב ההפצה של הפייק ניוז ברשת.

המחקר הזה מתחבר למחקר שהתפרסם לפני כשנה על ידי מחלקת הפיזיקה של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון שבבירת ארצות הברית. במחקר הזה בדקו איך מתפתח שיח מסוים באינטרנט בזמן בחירות. אנשי מעבדת Dynamic Online Networks באוניברסיטה ראו בשנת 2024, שנה בה שליש מהעולם הלך להצביע, הזדמנות מצוינת לראות איך מתפתח "שיח שנאה" ברשת, ברמה האינדיבדואלית וברמה הקולקטיבית גלובלית. מה שהחוקרים מצאו זה "יקום שנאה" ויותר מ-50 מיליון חשבונות שנמצאים ב"קהילות שנאה" (מתוך יותר מ-5 מיליארד יוזרים של רשתות חברתיות) שמקורבות זו לזו ומאכילות את כולם רעל.

בקיצור, מיעוט של מופרעים ורעילים עושים רעש גדול בהרבה מהגודל האמיתי שלהם ברשת. והם מגיעים לגודל הנתפס שלהם בגלל חבורה של אנשים שהצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים שלהם לא מסופקים. זו האבחנה של הפסיכולוגים באוניברסיטת מקגיל הקנדית שבדקו במחקר שהתפרסם לאחרונה 20 מיליון הודעות מכ-86 אלף משתמשים ב-200 חדרי צ'אט קיצוניים ב-Discord.

החוקרים השוו את נוסחת ההודעות לשאלוני מדידה סטנדרטיים לצרכים הפסיכולוגיים-חברתיים כגון אוטונומיה, תחושת מסוגלות ושייכות. המעורבים והמשתפים של שיח קיצוני עושים זאת, כלומר משתתפים בשיח הרעיל, כדי להרגיש שייכים, להוכיח נאמנות, להתקבל חברתית ולהראות אוטונומיה. החוקרים מציינים שהממצאים מרמזים שקבוצות קיצוניות ברשת אינן מושכות רק בגלל האידיאולוגיה, אלא גם כיוון שהן מספקות מרחב לחוויית התפתחות אישית, תחושת יכולת וקשר חברתי - "בדומה לקבוצות ספורט או ארגונים אזרחיים".

המסקנה המרכזית של המחקר הזה היא שקבוצות קיצוניות באונליין פועלות גם כמסגרת לסיפוק צרכים פסיכולוגיים בסיסיים, ולא רק כמפיצות אידאולוגיה; החוקרים מציעים שמדיניות וצעדי מניעה צריכים להתחשב בתפקוד הפסיכולוגי שממלאים המרחבים הללו.

אם נוריד את השיח האקדמאי למציאות בשטח, אפשר להסיק שכל פעיל ליכוד שנשלח להציק ולהטריד עיתונאי ופעילי מחאה, לא עושה את זה בהכרח בגלל שהוא מאמין באידיאולוגיה של מי ששולח אותו אלא בעיקר בגלל שהוא רוצה להרגיש שייך (אם אין מניע כספי, שגם כאלה יש כמובן).

בקיצור, כל מה שהדר מוכתר, מרדכי דוד ושאר מפיצי רעל ודיסאינפורמציה והרעל ברשת בעיקר צריכים הוא סביבה תקשורתית ופוליטית שאינה מלאה בפוליטיקאים צינים שמחבקים אותם בשביל שיקדמו את האידיאולוגיה שלהם באלימות ברשת ואפילו במציאות.

עכשיו, כולם יודעים מי הפוליטיקאים המסיתים שמשלהבים ברטוריקה פאשיסטית ממש לאלימות. גם מאוד קל לזהות מי ה"סופר-יוזרים" שמהדהדים את הרטוריקה האלימה והרעילה שפונה בעיקר לאנשים שצרכיהם הבסיסיים לא מסופקים מחייהם אלא מהחיים הווירטואליים. במדינה שפויה, הרשויות היו פועלות נגד הפוליטיקאים המסיתים, הסופר-יוזרים מפיצי הרעל ומסייעות למי שצריך עזרה פסיכולוגית. אבל כאן בישראל, הפוליטיקאים מסיתים בלי בעיה, הפעילים שלהם ברשתות מעודדים אלימות ואף מלמדים אנשים בטיקטוק מה לעשות ואיך. ואז יש לנו התקפות על עיתונאים, ונדליזם של עסקים שעובדים בשבת, פגיעה בבני מיעוטים וזה רק יחריף ככל שהפוליטיקאים יתקרבו יותר לבחירות והתקשורת תמשיך לתת להם במה להפיץ את התוכן המופרע שלהם.