יועמ"ש הרשות השנייה לשעבר: עסקת דרהי לא תוכל להתממש, היא נגועה בפגמים משפטיים

אתמול (ראשון) התבשרנו בצער על מותו של מתי כספי, ולהבדיל, על העסקה לקבורת ערוץ 13. עוד צעד בהתפוררות של החברה הישראלית, וניסיון גלוי להחליש את התקשורת החופשית ואת חברת החדשות האמיצה של שידורי רשת 13, שמפגינה עצמאות ומקצועיות מול ממשלה עויינת לחופש הביטוי ולביקורת.

רשת 13 נמצאת כבר שנים בקשיים, וידוע שהבעלים, לן בלווטניק מחפש זמן רב, קונה או שותף לערוץ. שוק התקשורת והפרסום הישראלי, כמו כל מדינה קטנה בהיקף של כ 10 מיליון תושבים, מתקשה לשאת ולפרנס יותר מערוץ טלוויזיה מסחרי אחד (בישראל זה שידורי קשת), לצד השידור הציבורי. ערוץ 13 סובל בשנים האחרונות מהכניסה של ערוץ 14, המסובסד בהיקף גדול על ידי בעליו ונתמך על ידי הממשלה, ולאחרונה גם של ערוץ 15, הוא I24, ערוץ החדשות של פטריק דרהי, שגם הוא מגלה קו ברור של תמיכה בממשלה. בתנאים קשים אלה הערוץ מגלה עמידה נחושה ועצמאית, במיוחד במערכת חדשות ותחקירים, עם צוות עיתונאים מקצועי ומסור.

רק לאחרונה נלחמו העיתונאים בהצלחה נגד הכוונה להעמיד בראש החברה פוליטיקאית, ועכשיו הם עומדים מול המהלך החדש, והוא הכוונה למכור את הערוץ ללא אחר, אלא למתחרה מערוץ 15, והבעלים של חברת הכבלים HOT, פטריק דרהי.

הבחירה בדרהי, כך אנו שומעים מהדיווח בוואלה, נעשתה למרות שהצעתו היתה הפחות טובה, מהצעה הנגדית של קבוצה בראשות אסף רפפורט, והיא נעשתה ככל הנראה ממניעים זרים לטובתו של התאגיד, מניעים שיכולים להיות אישיים או פוליטיים של המוכרים הקונים, והתומכים בעסקה, שמבקשים להשפיע על אופיו של השידור העצמאי. הנסיבות של העסקה עדיין לא ברורות עד תום.

מניתוח ראשוני של המידע שהתפרסם עד עכשיו עולה כי העסקה הזו, לא תוכל להתממש והיא נגועה בפגמים משפטיים ורגולטוריים היורדים לשורשה של העסקה והמחייבים את ביטולה, כלומר אי-מתן אישור מהרשויות. אישור הנדרש על פי דין.

ראשית, יש מקום לבחון את הבחירה בהצעה הפחות טובה לתאגיד, וזאת במונחים של דיני התאגידים וחובת האמון של נושאי המשרה, הדירקטורים, ובעלי המניות שמעורבים בה. לכולם יש במידה זו או אחרת חובת אמון לתאגיד.

מדובר לא רק בדיני תאגידים עצמם ובממשל תאגידי תקין, אלא גם בחשש, לכאורה, להפרת אמונים בתאגיד, עבירה פלילית, לפי סעיף 425 לחוק העונשין, האוסר הפרת אמונים הפוגעת בתאגיד. זה עלול לכלול גם מכירה שתפגע בו, או העדפה ממניעים זרים של עסקה גרועה על פני עסקה טובה יותר. כל זה צריך להיבדק לפני אישורה של העסקה.

על פניו יש כאן גם מיזוג אסור מבחינת דיני התחרות, עם ערוץ 15, דבר שצריך להיבחן כמובן על ידי הרשות לתחרות, על פי דיני ההגבלים העסקיים.

אולם לב העניין הוא לא בהעדפת העסקה הנחותה כלכלית על פני הטובה יותר, ובדיני התחרות, אלא הבחירה למכור את החברה לגורם שאסור לו על פי חוק להיות בעלים של ערוץ טלוויזיה מסחרית. חוק הרשות השנייה מאוד ברור בנושא הזה, וקובע מגבלה ברורה על בעלות צולבת, לפיה הבעלים של חברת הכבלים, הוט, לא יכול להיות בעלים של יותר מ 15% מערוץ הטלוויזיה. הכלל הזה הוא לא טכני ושולי, אלא הוא מהותי ומרכזי בחוק הרשות השנייה. למעשה החוק כולו נועד לשמור על העקרון הזה, של מניעת בעלות צולבת וריכוז שליטה בתקשורת, וכך שמירה על חופש העיתונות והביטוי, והבטחה של פלורליזם בשידור.

מבנה מלאכותי של עסקה, לפיה בשלב ראשון מעבירים רק 15% מהמניות (כפי שמתיר החוק), אך ברור לכל שהשליטה תעבור לדרהי, כמו גם המימון, בדרכים אחרות, לא יכול להתגבר על האיסור המהותי בחוק, וחובה על הרשות השניה לפסול את המהלך כולו. עסקה מלאכותית כזו, היא עסקה למראית עין, כאשר ברור שהמימון יבוא מדרהי ובחברות בשליטתו, גם אם הוא יעשה בתחילה בדרך של הלוואות בעלים, או כל דרך עוקפת אחרת, שימציאו עורכי הדין שמלווים את העסקה. בכל מקרה זוהי עסקה פסולה, שעומדת בניגוד לחוק ולתכליתו. דרהי לא יכול ולא צריך להיות הבעלים של רשת 13, כל עוד הוא מחזיק בבעלות בהוט.

יש הסבורים כי מאחורי העסקה כולה עומדת ממשלת ישראל, שבעוד היא מכריזה על כוונה לפתוח את השוק לתחרות, היא מכשירה את הקרקע לביטול חוק הרשות השנייה, שינוי חוקי התקשורת, ביטול ההפרדה המבנית בשידורי החדשות, ומתן אפשרות לדרהי לשלוט גם בהוט, גם בערוץ 15, וגם לרכוש את רשת 13. יתכן שהוגי העסקה סומכים על שר התקשורת, על הממשלה, על שינוי החקיקה, וביטול המגבלות על הבעלות הצולבת בכלל.

כרגע, וכל עוד לא שונה החוק, ואנו נמצאים במדינת חוק, עם שלטון חוק ובתי משפט מתפקדים, פטריק דרהי לא יכול לרכוש את רשת 13, ומוטב שהרשות השנייה תבהיר את הדברים כבר עכשיו באופן ברור. ייתכן שגם כאן נדרש מאבק ציבורי של עיתונאים ושל הציבור החופשי, המבקש להבטיח קיומה של מדינת חוק עם תקשורת עצמאית חופשית, ואפילו ביקורתית כלפי השלטון. כמו בכל מדינה דמוקרטית.

ד"ר יובל קרניאל כיהן כיועץ המשפטי של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, והוא מרצה למשפט ותקשורת באוניברסיטת רייכמן.