נושאים חמים

"מישהו התקשר למרכזיה ואמר 'אתם עוד תשמעו ממני, אני ארצח את רינה מצליח'"

על האג'נדה שמחליפה את הדיווח, הכת של מתנגדי מתווה הגז שאיבדה כל פרופורציה, הרהורי הפרישה והחלום להיות דיפלומטית, והאיומים ברצח שהגיעו לאחרונה למערכת חדשות 2. מגישת "פגוש את העיתונות" נפגשה עם וואלה ברנז'ה לשיחה. ראיון

רינה מצליח (ראובן קסטרו)
"פתאום נפל לי האסימון שאני כבר לא אהיה שחקנית". רינה מצליח (צילום: ראובן קסטרו)

אחרי שלוש וחצי שעות של שיחה בבית קפה במרכז תל אביב, בדבר אחד לא היה לי ספק: הדבר הבולט ביותר ברינה מצליח הוא הכנות. אין כיום הרבה עיתונאים בזירה שמוכנים לחשוף באופן אישי דברים שהיא אומרת בשטף, מבלי לחשוב פעמיים או לחשב בכל רגע ורגע איך הם יתקבלו או איך היא תצא מהם. בעולם בו העיתונאים הופכים יותר ויותר לפוליטיקאים (גם אם הם נשארים באופן רשמי במקצוע), זהו ללא ספק יתרון אישי. להערכתי זו גם מחמאה מקצועית.

"אני עיתונאית מהדגם העתיק. רכב אספנים מקרטע על הכביש", היא אומרת בשלב מסוים בחיוך, "האישה הכי מבוגרת על המסך". ואכן, מגישת "פגוש את העיתונות" היא העובדת הוותיקה ביותר בחדשות 2.

כשהתחלת, לפני 22 שנה, לא היה אינטרנט ולא היה ערוץ 10. מה עוד השתנה?

"אני עובדת מספר 4 בחברה ו-מספרים 1, 2 ו-3 כבר לא עובדים, ואני כל הזמן משוויצה בזה. בהתחלה היינו שני כתבים, דב גילהר ואני, וחלקנו לבדנו את כל תחומי הסיקור, חצי הוא וחצי אני. אחר כך הגיעו מיקי ויעקב, גיא זהר, ציון חן הבמאי ואחרים. אבל לשאלתך, השתנו הרבה יותר דברים מזה. השתנתה הרוח של העיתונות. השתנה המקצוע. כשאני התחלתי להיות עיתונאי המחמאה הכי גדולה שאפשר היה להגיד על עיתונאי הייתה שהוא אמין. היום אלו מילים כמו 'אג'נדה', 'מדבר טוב', 'מופיע טוב'. אני חושבת שהדבר שהכי השתנה הוא עיתונות האג'נדה. זה שהעיתונאים מרגישים כמעט מחויבים לתפוס צד, מה שהופך אותם למחויבים לאג'נדה שלהם במקום הראשון. אני לא צריכה נציג של נפתלי בנט ולא צריך נציג של זהבה גלאון בתקשורת. יש לי את המקור ושניהם מדברים מצוין. העניין הוא שהזירה הפוליטית והוויכוחים הפוליטיים מתרחשים באופן כמעט זהה בקרב העיתונאים. אני לא מבינה את זה. לך, אולי כי אתה מדור אחר, זה ברור. לי לא. ברור שעיתונאי הוא צינור ולא אובייקטיבי אבל משם ועד מה שקורה היום יש דרך ארוכה. עיתונאים שכחו את התפקיד הבסיסי שלהם. מי ייתן לאזרח בחדרה או בבאר שבע את התמונה הכללית, את הזווית המרוחקת, ההוגנת, את ההקשרים נטולי האג'נדה של האירוע?"

יבואו אנשים כמו עמית סגל ואחרים ויגידו לך שמדובר בציבורים שהיו עד עכשיו מודרים.

"אני מאד שמחה שהתקשורת מגוונת. גם כשאני נכנסתי לתקשורת זה היה חדשני שנכנסו אנשים מהפריפריה. זה לא עניין של מה בכך בלי המקפצה של גל"צ. אני זוכרת שהייתה אצלנו את שרה ב"ק שהייתה כתבת חינוך ועשתה כתבה שהיא צילמה בגן דתי, וחשבתי כמה זה יפה שפעם המצלמה לא הגיעה לגנים האלו. מה יותר טבעי ונכון מזה. אבל אני לא מדברת על אוכלוסיות מסוימות אלא על העיתונות ככלל. על זה שאתה מקבל בולטות בתקשורת הישראלית בגלל האג'נדה. גם ברמה הכלכלית".

נפתלי בנט וזהבה גלאון (מערכת וואלה!)
"יש לי את המקור ושניהם מדברים מצוין". נפתלי בנט וזהבה גלאון (צילום: מערכת וואלה! NEWS)

"שמעת מעובד בחדשות 2 שרצה לעשות תחקיר על תשובה ואמרו לו לא?"

והנה הגענו לוויכוח על האופן בו סיקרתם את מתווה הגז שגלש מהטוויטר למציאות וזכה ללא מעט כותרות אצלנו.

"גם, כן. אני מדברת על קבוצה של עיתונאים שניהלו קמפיין אלים נגד מתווה הגז. אני מבינה שעיתונאים שיש להם ידע והשקפת עולם רוצים באמת לקדם את השקפתם, אבל האגרסיביות שהייתה בזה, שכל מי שלא מסכים איתם מושחת וקשור להון שלטון – אני עמדתי מול זה המומה".

את מדברת על גיא רולניק ודורון צברי.

"הם מרטווטים האחד את השני בטוויטר. אני לא רוצה להיכנס לשמות, אין לי שום עניין עם שום עיתונאי באופן אישי, אני יודעת שיש אנשים שיעדיפו שהעניינים האלו יהיו גלויים ויגידו 'קאט דה בולשיט' – עדיף שתגיד מי אתה ולא תסתיר את הדעות שלך, ועדיין – עיתונאי עם אג'נדה מאד ברורה ומוגדרת, בעיני מי שהוא לא מייצג, לא יכול לתת סיקור הוגן. עיתונאי שהוא שמאלן באופן מובהק, גם אם הוא יחשוב שהוא הוגן, ימני לא יכול לחשוב שהוא יכול לתת לו סיקור הוגן. בכלל, יש לי בעיה עם זה שאני פותחת עיתון ויודעת לפני זה מה דעתו של כל אחד על כל סוגיה. זה גם לא מעניין".

נחזור רגע למתווה הגז. יש טענות קונקרטיות. לדוגמא, שהתעלמתם מההפגנות שהתקיימו מדי שבת נגד המתווה והעדפתם לסקר דברים אחרים, לא בהכרח בוערים יותר.

"אני בנאדם מאד ביקורתי, גם כלפי מקום העבודה שלי, אבל במקרה של מתווה הגז הביקורת נגד חדשות 2 הייתה ממש, אבל ממש לא מוצדקת. שלי יחימוביץ' חרכה את האולפנים שלנו בעניין הזה, גם בגלל שהיא הייתה אמיצה והסכימה לכל עימות שהצענו לה, בשונה מאחרים שהיססו. בשביל שירון זליכה יבוא לאולפן הייתי צריכה לצייץ בטוויטר ופתחנו אולפן במיוחד בשבילו בשבת בבוקר, והקלטנו מראש את האייטם - מה שאני שונאת לעשות, הכל כדי שהוא יבוא ויגיד את דבריו. אי אפשר להגיד שערוץ 2 לא סיקר את זה, אבל ערוץ 2 לא יכול לנהל קמפיין. זה לא התפקיד שלו. עיתונאי לא יכול לפרסם סיפור ואז לנהל עליו קמפיין. אתה אמור לחשוף".

"הביקורת הזו הייתה חלק מההתלהמות של הקמפיין. אני לא מאשימה את הקבוצה הזאת בשום דבר או חושבת שיש להם מניע נסתר. התגבשה קבוצה, בלי קשר לאמצעי תקשורת מסוים, שכמו כת, מלהיבה את עצמה ורוצה להיות צדיקה בעיני עצמה, ואני חושבת שהם גרמו לעצמם נזק. אני למשל כבר לא יכולתי לשמוע אותם, ולא שהייתה לי דעה נגדם, ההפך, הייתי יותר בעדם. היה משהו כל כך מלחמתי בהתנהלות שלהם".

אתן לך דוגמא לעוד טענה שנשמעת בנושא התחקירים. האייטם שחשף את המאכר דני נוימן היה פצצה, אבל זה אייטם כלבוטקי, על האנשים הקטנים, בטח לא "תחקיר נרחב" או משהו שדורש אומץ מול כוחות גדולים במשק.

"הנה, זה בדיוק מה שמרגיז אותי. זו ביקורת סתמית, פה נחשפה שיטה מסוימת. אני אומרת לך וחותמת על זה: מיומי הראשון בחברת החדשות של ערוץ 2 ועד היום, ומילאתי תפקידים שונים לאורך כל הדרך, מעולם לא נרמז לי לא לדבר על משהו או כן לדבר על משהו או להיזהר שאני מדברת על משהו. מעולם. ההפך, אני יכולה להראות לך שאבי וייס כותב לי בשי לראש השנה – 'תמשיכי להשמיע את הקול שלך'. ואני אומרת את זה באחריות, ואני לא בשולי החברה, ואני עושה תוכנית פוליטית שמתעסקת עם האנשים הכי בכירים. אין ולא הייתה רבע של הנחיה מההנהלה. אין דבר שמגיע לשולחן ערוץ 2 ויש לו על מה להתבסס והוא נפסל. ותחשוב גם מבחינה הגיונית – אנשים באים לערוץ ועוזבים אותו – משהו ב-22 שנה היה נחשף, היה צף, לא? עובדה שאין שום סיפור כזה. האם פעם שמעת מעובד בחדשות 2 שרצה לעשות תחקיר על תשובה ואמרו לו לא? לא שמעת כי לא היה כזה".

סדרת כתבות כמו שמתן חודורוב עשה על יצחק תשובה הייתה יכולה לשבת אצלכם?

"אני לא חושבת שמישהו היה מונע את זה. הנה, השבוע ראיתי את הבנות (קרן מרציאנו, יונה לייבזון ועמליה דואק ד. ו) ב'ערך מוסף' עושות אייטם על דנקנר, פישמן וזיסר. אבל אנחנו ערוץ 2 ואנחנו רגילים לחטוף ביקורת כי אנחנו חזקים וגדולים וזה בסדר. בעניין של מתווה הגז זה היה לא הוגן".

מגש הכסף (יח"צ , אלדד רפאלי)
"אני למשל, כבר לא יכולתי לשמוע אותם". משתתפי "מגש הכסף" (צילום: אלדד רפאלי)

"הימין לא קיבל את השלטון בכוח ולא בהפיכה. אנשים בחרו נתניהו ובנט"

הריאיון עם מצליח נערך בצל הסערה התורנית סביב הוצאת משרד החינוך את "גדר חיה" של דורית רביניאן מרשימת החובה לבתי הספר. פסילה אשר כפי שפורסם בוואלה ברנז'ה, העניקה לרביניאן שווי חשיפה תקשורתית של מיליוני שקלים והזניקה את מכירת הספר בהתאמה. את מצליח, פרשנית פוליטית מנוסה, הנושא כצפוי הטריד. "האמת שלא ידעתי מאיפה להתחיל לתקוף את זה מרוב שזה נראה בעיני מופרך. אני חושבת שקצת התבלבלנו. שסופרת תצטרך לחשוב פעמיים לפני שהיא כותבת כדי שלא ייראה כמו פגיעה בחיילי צה"ל? לאן הגענו? היה אפשר לפסול את הספר הזה מסיבות מקצועיות, אבל שזו הסיבה? התבוללות? מאד מטריד".

ואולי אנחנו אלו שמנותקים? קחי לדוגמא את הבחירות האחרונות. הסברה היא שהתוצאות וההלם סביבן הוכיחו כמה התקשורת לא מחוברת לציבור. עשית חשבון נפש?

"ביום שישי האחרון לפני הבחירות, עשו באחד העיתונים סקר שבעקבותיו כולם אמרו שאמרו שבוז'י הוא ראש הממשלה ואני אמרתי מפורשות: אם זה הסקר – ביבי ראש הממשלה. תמיד ידענו שכחלון יותר גמיש ושאם בוז'י יוביל הוא ילך אתו, אבל זה נאמר בהסתייגות. צריך גם לזכור ששלושת הימים האחרונים היו קריטיים. ביבי שתה לבנט את הקולות, והיה את עניין הערבים הנוהרים כמובן. וכן, זה היה גם חידלון של בוז'י".

חלק ממנו גם באחריותך. קשה שלא להיזכר בתקרית המסך הגדול ו"נתניהו מאוחדת" – עשיתם לו אמבוש.

"זו הזדמנות להגיד את האמת אחת ולתמיד: בשבת ב-12:30 בצהריים סיימתי 'שבתרבות' עם ציפי לבני והתקשרתי לבוז'י ואמרתי לו בצורה ברורה 'אני רוצה לעדכן אותך שיהיה ככה וככה בערב באינטראקציה עם נתניהו'. הוא אמר שיחזור אלי – ולא חזר. ואני מזכירה לך שמדובר במשדר מורכב של שעתיים וחצי שידור. הם ידעו שזה הולך לקרות, הם פשוט לא נערכו, זה לא קשור אלי, לא קשור לתוכנית – לא כיפה אדומה ולא נעליים. ועוד משהו, כל מי שמגיע ל'פגוש את העיתונות' יודע שאין אצלי התקלות. גם אם אני מראה סינק – אני אומרת מראש. הייתי עושה אותו דבר עם כל אחד אחר. לזכותו של הרצוג ייאמר שהוא התקשר אלי אחרי זה ואמר שאין לו שום טענה כלפינו. הוא יודע שזו הייתה תקלה של הצוות שלו".

ובכל זאת, יש תחושה של פוסט טראומה מאז הבחירות, ואיזו הרגשה שאתם, ובכלל בתקשורת, חושבים פעמיים לפני שמדברים, שמעצבנים, שמביעים דעות משמאל. שיש חשש של ממש מתיוג השמאלני.

"הימין בשלטון וצריך לכבד את זה. הבחירות היו הצלחה גדולה מאד של הימין. אני יכולה לא לאהוב את הדרך בה הוא עשה את זה, אבל הימין קנה את ליבו של הציבור הישראלי והצליח לתרגם את הייאוש שיש מהאפשרות שיהיה פה שלום לעמדה ימנית. אני לא חושבת שהציבור בבסיסו ימני, ורואים בסקרים שהוא מוכן לוויתורים גדולים, אבל הוא לא מאמין שיש לזה סיכוי. אז למה שלא ילך עם מי שאומר לו את זה".

אוקי, אז זו גישה שאומרת אם הציבור ימני – בוא ניתן לו מה שהוא רוצה.

"אנחנו מבקרים את ראש הממשלה באופן תדיר, כמעט בכל תכנית אני מקריאה תגובה מלשכת נתניהו, שהוא אגב צופה אדוק, אז אני לא חושבת שיש חנופה. צריך להבין שהימין לא קיבל את השלטון בכוח ולא בהפיכה. אנשים בחרו נתניהו ובנט".

ההרגשה, לפחות בברנז'ה, היא שאתם בוחרים באופציה הקלה. בלעשות לצופים נעים וכמעט להתנצל על "החדשות הקשות". שהחדשות הן פלטפורמה ל"האח הגדול", שחלק מהליין אפ מוקדש לחינוך אחד ארוך לאהבת הצבא וללאומנות.

"אני לא חושבת ככה. אני מסכימה שאנחנו בתור הגוף הדומיננטי ב-20 שנה האחרונות, וזה מקום קשה להיות בו. כשאתה מצליח אתה לא מרגיש צורך להשתנות. אבל ההתעוררות בערוץ 10 עם המינוי של גולן יוכפז עושה טוב לכולם. לנו ולהם. עד אז לא הייתה לנו תחרות, וזה קשה לעבוד בלי תחרות".

עימות נתניהו הרצוג פגוש את העיתונות (צילום מסך)
"לא כיפה אדומה ולא נעליים". יצחק (בוז'י) הרצוג (צילום מסך)

"כשנתניהו מדבר דבריו מהדהדים בין בנט לליברמן, ממול יש וואקום"

אמנון אברמוביץ' נחשב לסמן שמאלי בחברת החדשות, איפה את ממקמת את עצמך.

"אני לא ממקמת את עצמי בשום מקום. אני בוחנת את הפוליטיקאים לפי ההבטחות שלהם ולפי האופן בו הם מקיימים אותן. גם האחים שלי וגם האחיינים שלי לא יודעים למי אני מצביעה".

מה את חושבת על הפזילה, יש אומרים, החנופה של לפיד לימין.

"אני חושבת שזו טעות של בוז'י ולפיד שהם מנסים להיות ימניים מתוך מחשבה שזה מה שהציבור רוצה. בשביל להיות ימני אין כמו ביבי. את המנדטים שלפיד קיבל הוא לקח מהרצוג, הוא לא באמת שינה את המאזן. אני גם לא אוהבת שפוליטיקאים מתחפשים. הנה, כחלון לא מתחפש. גם ביבי לא מתחפש. אני חושבת שראש הממשלה שלנו הוא אידיאולוג אמיתי. ואני לא אומרת את זה בזלזול או בביקורת. הוא ימני אמיתי והוא מצליח לשכנע את הציבור בעמדות שלו. הוא מפתח שיח עם הציבור. אתה יכול לא לאהוב את השיח הזה כי הוא נוגע בפחדים של הציבור ויש לו מחיר, אבל הוא יודע את לב העם וכיום אין פוליטיקאי במחנה המרכז-שמאל שיודע לפתוח שיח עמוק ומשכנע כמו נתניהו. כשנתניהו מדבר דבריו מהדהדים בין בנט לליברמן, ממול יש וואקום".

"אבל גם על נתניהו יש לי ביקורת, בעיקר על העובדה שהוא לא מתראיין. לפני הבחירות הוא התראיין במשך שבוע כל שעה לכל מקום ומאז – כלום. אני יכולה לבוא בטענות לויינשטיין שמסרב להתראיין אבל להבין את ההיגיון, אבל נתניהו הוא לא פקיד, הוא נבחר. זה אחרת לדבר בפתח ישיבת ממשלה לבין לדבר לתקשורת ולענות על שאלות. זה סוג של למחוק את התפקיד של התקשורת. וזה חלק מהתפקיד שלי, קודם כל לבקר את השלטון".

אבי וייס אמר בכנס אילת האחרון שמעולם לא קיבלתם טלפון אחד למערכת כשעמית סגל הביע איזה דעה אבל ברגע שאמנון אברמוביץ' פותח את הפה המערכת קורסת, וזה פחד אלוהים. זה קורה גם אחרי התבטאויות שלך?

"אומר זאת כך, כשאני תוקפת את הרצוג או את מקבילותיו באגף הזה של המערכת הפוליטית אני יכולה לקבל תגובה בסגנון "ליכודניקית מסריחה". כשזה מהצד השני, אני מתביישת להגיד את הקללות שאומרים. אבל מאז שגיליתי את הבלוק – כל מי שאומר מילה לא נחמדה, אני חוסמת. צריך לשים גבול לקיצוניות ברשת. ניסיתי להציב אותו במקרה של מרגול שדיברה נגד המחאה החברתית ובמקרה של ענת וקסמן".

אמנון אברמוביץ' (יח"צ)
המרכזיה קורסת. אמנון אברמוביץ' (צילום: יח"צ)

איומים ברצח? "הייתי בהלם כי לא זכרתי שאמרתי משהו שעשוי להתפרש כקיצוני"

אברמוביץ' הותקף בשנה שעברה, צוות חדשות 2 הותקף לפני כמה חודשים בעפולה. את חוששת?

"זה לא פורסם עד כה, אבל לפני שבועיים התקשר אלי גיא סודרי (סמנכ"ל התוכן ועורך המהדורה המרכזית של חדשות 2 ד. ו) ואמר לי שמישהו התקשר למרכזיה ואמר 'אתם עוד תשמעו ממני, אני ארצח את רינה מצליח'. מתברר שהוא התקשר גם למרכזיה של רשת ואיים באותו משפט, ובהנהלת החדשות התקשרו למשטרה להתלונן. ואז הגיעה משטרה לנווה אילן ובהמשך בא אלי חוקר הביתה שפיטרל סביב הבית ובדק את האוטו וביקש את לו"ז הפגישות שלי וכל מיני בקשות נוספות. הייתי קצת בהלם כי לא זכרתי שאמרתי באותו שבוע משהו שעשוי להתפרש כקיצוני או שמאלני מדי. זה היה הזוי, הרגשתי שאני באיזה סרט".

"ואז, לפני כמה ימים קראו לי למשטרה, עלו עליו, הראו לי תמונות שלו ושאלו אותי אם אני מזהה אותו. לא הכרתי. הוא הכחיש. וככה זה נגמר. במשטרה אמרו שיגישו את זה למחלקת תביעות ואני אמרתי שמבחינתי שלא יעשו עם זה שום דבר".

תערוכת התמונות 10 שנים לארץ נהדרת "יש לנו ארץ" (נמרוד סונדרס)
"אנחנו רגילים לחטוף ביקורת כי אנחנו חזקים וגדולים, וזה בסדר". מנכ"ל החברה אבי וייס (צילום: נמרוד סונדרס)

"אי אפשר לצעוק באולפן שלי. די, נגמר"

מצליח החלה את דרכה הארוכה בתקשורת כתחקירנית ומפיקה ב"קול ישראל", לאחר מכן שימשה כעורכת, כתבת וקריינית חדשות, בהמשך שימשה כשדרנית ראשית ב"שירים ושערים". היא נמנית עם מייסדי חברת החדשות של הערוץ. בהתחלה שימשה ככתבת שטח וכקריינית מבזקים, ומ-2003 שימשה ככתבת פוליטית. מ-2010 היא מגישה את תוכנית הבוקר של "רדיו ללא הפסקה" לסירוגין עם נסים משעל וחגי גולן. ב-2013 הפכה למגישת "פגוש את העיתונות" ולמרות הסטגנציה בנתוני הצפייה של החברה הצליחה להעלות את הרייטינג. את 2014 סיימה התוכנית עם 10.6% צפייה ו-271 אלף צופים בממוצע, וב-2015 כבר טיפסה ל-11.7% ו 320 אלף צופים.

ב-2012 אמרת בראיון שאת לא אוהבת להגיש, שאת "לא קריינית באופייך". והנה, הפכת למגישה קבועה. מה בעצם קרה?

"עד היום בשידורים של ערוץ 2 כשאני רואה את הכתב הכי צעיר שלנו משדר מהחור הכי זניח אני עדיין חושבת 'חבל שאני לא בשטח'. אבל יש דברים שנגמרים בחיים. חוץ מזה, אני לא קריינית גם עכשיו. זו תוכנית ראיונות. אני לא קוראת פתיחים, לא שאני מזלזלת בזה, אבל זאת לא העבודה שלי. אני מראיינת ברצף 7-8 אנשים בכל תוכנית. אני אוהבת את התוכנית. אני מרגישה שאני באה לידי ביטוי, שאני יכולה להביא נושאים שמעניינים אותי ושמקבלים חשיפה בקרב מקבלי ההחלטות. אגב, להחזיק צופים שעה ורבע זה דבר לא דבר קל, ועדיין – מתווספים לה עוד ועוד צופים חדשים".

מעניין שנתוני הצפייה עלו ב-10%, למרות שאנו בעידן של כל כך הרבה תקשורת, אינטרנט, רשתות חברתיות וכו'. את מרגישה משפיעה כמו בעבר?

"'פגוש את העיתונות' היא תוכנית עם מסורת. יש לה מעמד שקיים כמעט מהיום הראשון של ערוץ 2, תמיד במוצאי שבת. בשבוע שעבר ראיינתי את בוגי יעלון וכולם עשו עלינו פולו, גם האתרים וגם העיתונים. דווקא בגלל שהיא במוצ"ש היא מצליחה להביא יותר כותרות. מה שכן, עם כל האולפנים בכל האתרים השונים זו קריעת תחת, אנחנו יורקים דם כל שבוע מהעול של לעשות תוכנית שלא תהיה הביס הנוסף של מה שנלעס כל השבוע. או דרך מרואיין שעוד לא דיבר או מכיווני שיח אחרים, כמו מנכ"לי העמותות שהצבנו אחד מול השני, שאני חושבת שנתנו מסגרת אחרת לדיווח שלא קרתה בשום אולפן אחר".

חוץ מלייצר כותרות, מה הכי חשוב לך בתוכנית?

"אני מאד נלחמת בזה שלא יהיו צעקות באולפן. העניין הזה מוצה. אנשים שצועקים אני לא אזמין אותם שוב. אנחנו יודעים שאפשר לצעוק, סבבה, וגם אם זה מביא רייטינג - ואני לא חושבת שזה מביא - זה לא מעניין אותי. לא כולם מסכימים איתי בעניין הזה, לפעמים אומרים לי שאני מרדימה את הדיונים, אבל זאת המטרה שלי. אפשר להתווכח באולפן שלי, אי אפשר לצעוק. די, נגמר".

את נחשבת לעיתונאית שמקורבת לפוליטיקאים - איך את מסכמת עשור של חקירות שחיתות ציבורית עם פסקי הדין של אולמרט, לחיאני ואחרים. את מרגישה שיש בפוליטיקה איזשהו סוג של חשבון נפש?

"אני לא מרגישה שפוליטיקאים עושים חשבון נפש. אני מבועתת והמומה מזה שאישי ציבור לא הפנימו את עניין ההטרדות המיניות לדוגמא. אני באמת לא מצליחה להבין את זה. עזוב את העניין המוסרי, מהפחד אל תעשו את זה? אני לא צדקנית אבל אני רוצה להגיד: חבר'ה – תפנימו, זה נגמר. קשה לכם עם זה? תקפצו לי, אבל זה נגמר".

אז למה התקשורת לא עושה עבודה טובה יותר כדי לחשוף אותם – ואיך זה שבסוף היא מצטטת מהפייסבוק?

"כי אין לנו את הכלים. אתה יכול להגיד על פוליטיקאי זה או אחר שהוא עושה ברית פוליטית ולא לדייק - וזה בסדר, אתה לא יכול לפרסם שאיש ציבור הטריד ולא לדייק. אני לא ידעתי על סילבן כלום, ואני במערכת הפוליטית המון זמן. גם על קצב לא ידעתי".

באמת? ועל עמנואל רוזן?

"ידעתי שהוא מחזר אחרי נשים, לא מעבר. גם כשזה קרה אצלנו במערכת לא ידעתי. בכל מקרה, כעיתונאי אתה לא יכול לפרסם על סמך שמועות. אבל זה לא באמת הדבר החשוב, זה לא נתפס שגברים עדיין מתייחסים ככה לנשים, זה הדבר האמיתי".

שר הפנים סילבן שלום בוועידה ברומא, דצמבר 2015 (רויטרס)
"תקפצו לי, אבל זה נגמר". סילבן שלום (צילום: רויטרס)

מסגל עד חסון - על תחרות וקולגיאליות מבית ומחוץ

הקולגות שלך, עמית סגל ורביב דרוקר פעילים מאד ברשתות. את פחות. יש לזה מחיר?

"סגל הוציא כותרת מגדעון סער בטוויטר, אני הוצאתי על כחלון. אני חושבת שלדור הצעיר יש קשר מאד הדוק עם פוליטיקאים וזה לא בא על חשבון מקורות. כשאני התחלתי את דרכי לא היה קיים בשום תסריט שאני אהיה מפורסמת. אני יודעת שאני נשמעת עתיקה אבל זה ממש לא היה העניין".

סגל בעצם דחק אותך מתפקידך.

"עמית לא דחק אותי, הוא החליף אותי. אני בנשמתי ריפורטרית, אבל אתה לא יכול להישאר ריפורטר כל חייך. היה לי קשה להיפרד מזה אבל עדיף לצאת רגע קודם מאשר רגע אחרי. ובכל זאת, כשחושבים על זה, לא הייתי רוצה לחזור ולדווח עכשיו על כל פגישה ועל כל ועידת מרכז".

מה את אומרת על איילה חסון?

"אני מאד מעריכה אותה, ואני חושבת שהמעבר שלה הוא דבר טוב גם לה וגם לערוץ".

רואים אותך בכנסי סולידריות, בפעם האחרונה זה היה בכנס חירום שארגנו עובדי רשות השידור.

"נכון, צריך לצעוק את צעקת העיתונאים ששם. היה לי חשוב להגיד דברים ושמחתי שהיה להם הד".

קראת אז לנתניהו: "אדוני ראש הממשלה הסר את ידך מהתקשורת הישראלית". זה לא ממש קורה.

"נכון, וחבל. אני מאד מודאגת מזה שראש הממשלה מנהל קרב יומיומי מול התקשורת. אני מאד מוטרדת מזה שכל פעם שהוא במצוקה הוא תוקף את התקשורת. מזה שהוא מחזיק תוכניות באוויר לפירוק ואיחוד של גופי תקשורת. אני מאד מוטרדת מזה שהוא החתים את שותפיו על וטו בכל נושא חקיקה שקשור לזה".

על ערוץ 2 אמרת בזמנו שאת "לא רואה לרקוד עם נולדים ונולד עם רוקדים". הוספת שאת צופה רק בערוץ 1 בדגש על "מבט". את לא צופה בערוץ 10?

"השתניתי קצת בעניין הזה. בגדול, אני לא בטטת מסך. אני רואה בעיקר כדורגל וחדשות. אני קצת מתביישת בזה אבל אני לא יודעת לזפזפ. אני שוכחת שיש במקביל עוד דברים. האמת היא שאני בתקופה מאד מתוסכלת. פתאום נפל לי האסימון שאני לא אעשה בחיי שום דבר חוץ מלהיות עיתונאית. שאני קצת עייפה מהמקצוע הזה ומהתחרות הזאת כל שבוע להביא אייטמים. שאני כבר לא אהיה שחקנית, זה היה חלום שלי. שאני כבר לא אלמד לנגן על פסנתר, שאני לא אכתוב ספר. וואו, אני חייבת לעשות עוד משהו".

קוראים לזה הרהורי פרישה. מה בכל זאת היית רוצה לעשות אחרי, מה עם פוליטיקה?

"אני חושבת שאחרי שאפרוש מהעיתונות אני ארצה לעשות תפקיד דיפלומטי. אבל זה קצת מוקדם עדיין. לגבי פוליטיקה, אני חושבת שאני לא מתאימה להיות פוליטיקאית, אני נעלבת נורא מהר, אני לא אוהבת לבקש שיתמכו בי, ועד כמה דבילי שזה יישמע אני די ביישנית, עד היום כשאני צריכה להתקשר למישהו אני דוחה ודוחה, עוד לא הפנמתי שאנשים דווקא שמחים שאני מתקשרת. כששלי (יחימוביץ' ד. ו.) עברה לפוליטיקה זה היה נראה לי ממש מסעיר. איזו שבירה, איזה שינוי זה להתחיל ככה באמצע החיים קריירה חדשה. עכשיו זה נראה לי אותו דבר, העיתונות יותר ויותר עושה את התפקיד של הפוליטיקאים".