ברנז'ה: מצב העיתונות התדרדר לשפל חסר תקדים

פרשת "המגישים המאזנים" בתכנית הדגל החברתית של קול ישראל "סדר יום" התחילה, אם רוצים למצוא את שורשיה, עוד בשנה שעברה, כאשר הנהלת רשות השידור ביקשה להחליש את קולה של המגישה הדעתנית קרן נויבך ב"מבט שני" תחת הנימוק שאינה "עוברת מסך". השנה קיבלה הפרשה את שמה בצורת החלטת הנהלת רשות השידור להציב לצד נויבך מגיש מתחלף אשר "יאזן", כך על פי מקבליה, את דעותיה בתוכנית.

ההחלטה, באופן צפוי, גררה גל תגובות נחרץ והפגנות יומיות מול תחנת "קול ישראל", אשר הוביל, לפחות זמנית - להסרתה מסדר היום, והפך את נויבך מעוד לוחמת חברתית שמשמיעה קול - לשומרת הסף הרשמית של הדמוקרטיה הישראלית. האמת, אפילו היא לא ידעה שהיא כזו.

אם קיימת נקודת אור בודדת במצב האנוש בו נמצאת התקשורת הישראלית, הרי היא טמונה בעובדה שאחרי שנים של ניסיונות מצד עיתונאים שונים להקים חטיבות וארגונים שייטיבו עם בעלי המקצוע ההולך והנכחד הזה, הגיע המשבר חסר התקדים בתחום - ועשה את שלו. המשבר בערוץ 10, קריסת מעריב, גלי הפיטורים הנרחבים בידיעות אחרונות, גלובס והארץ - וזו רק רשימה חלקית - עשו עבור ארגון העיתונאים החדש את העבודה. ועדים יציגים צצו כפטריות אחרי הגשם במרבית כלי התקשורת, גם באלו שבהם המשבר עדיין לא ממש נגס, ובאלו שעדיין לא התעוררו העובדים - הגחלת לוחשת מתמיד.

גם בגופים שנמצאים בסכנת סגירה, הוכח השנה מעל לכל ספק שהמטרייה שכבר הפכה לכמעט אמורפית הזו שנקראת עיתונאות - חיה ובועטת בדמות עיתונאים מכל כלי התקשורת שזרמו להפגנות המחאה שקיימו, והושיטו יד ציבורית גם באמצעות טורים מאמרים של מתחרים.

למרות שנה קשה במיוחד לזכיינית ערוץ 2 רשת, אי אפשר לקחת ממנה את ההישג הטלוויזיוני המשמעותי - גם אם הוא היה רק בתחילתה. מדובר כמובן בתוכנית The voice שרשמה ממוצע עונתי שהגיע ל-35% צפייה.

אמנם התוכנית, שהחלה ברייטינג שיא של למעלה מ-40%, ירדה בהדרגה לנתונים נמוכים בהרבה, וסיימה עם נתון מאכזב יחסית של 33.2%, אולם לזכותה עומדות שתי הנחות: לתוכנית הגמר היתה תחרות קשה הן מצד משחקים בליגה הספרדית בערוץ הספורט, והן מצד ערוץ 20 של קשת - שניסתה למנוע בכל מחיר את הצלחת הגמר, ושידרה במקביל לו את הכניסה של אסי עזר, מנחה "האח הגדול", לתוך הבית לקראת גמר התוכנית. בנוסף, התוכנית יצרה תקדים תדמיתי שפגע קשות במותג "כוכב נולד" של המתחרה, אשר הפך בין לילה למיושן.

אין דרך להתייחס למשבר העמוק שמתחולל בעיתונות מבלי לעבור דרך מצבו האישי של העיתונאי, אשר המשיך להדרדר בשנה החולפת לתחתית הבור. אסור לטעות. הצצה בסעיף "הערבות ההדדית" שנכתב כאן, הוא תולדה ישירה של מגזר שמתנהל כבר שנים בלי הנהגה אמיתית ואפקטיבית, ללא ביטחון תעסוקתי או אופק כלכלי, ותוך יחסים אנומליים ובלתי אפשריים עם בעלי הון, ושרים - אשר משמשים בעת ובעונה אחת כמושאי סיקור, כמושיעים וכתליינים.

אין ולו אספקט אחד בו מצבו של העיתונאי שופר השנה. החל מהמעורבות הממשלתית בשידור הציבורי, דרך קריסת IDB וזליגת המשבר למעריב, ועד לשפע המפוטרים הטריים בשוק משפיעים ישירות גם על אלו שנותרו ויתבקשו לעבוד הרבה יותר עבור הרבה פחות, וגם על אלו שישארו בחרדה מתמדת נוכח המצב.

אם עד השנה האחרונה, התגובות הרשמיות המפורטות ביותר שהוציאו גופי התקשורת הגדולים למדורי הברנז'ה כללו את המשפטים: "בחרו שלא להתייחס", או "לא מגיבים על תוכניות בפיתוח", השנה התפוצצה תזת ה"אין תגובה" לרסיסים חסרי משמעות.

את המצב החדש יצרה מלחמת היצרים הגועשת בין ערוץ 10 וזכיינית ערוץ 2 רשת סביב רכישתה "מתחת לאף" של האחרונה את פורמט "הישרדות" המזוהה כל כך עם הערוץ. העסקה של רשת עם חברת Castaway, הובילה את ערוץ 10 למאבק משפטי, אך חשוב לא פחות - תדמיתי, על גבי העיתונות.

כך או כך, בערוץ 10 יכולים נכון לכעת להתנחם לפחות בהישג משמעותי אחד: הם אלו אשר גרמו לרשת, אשר אסטרטגיית הפעולה התקשורתית שלה גרסה במשך שנים בשתיקה - לפתוח את הפה ולהגיב.

מה לא נאמר על מעורבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעיתונות הישראלית. האיש, אשר בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה הסתכסך כמעט עם כל "התקשורת השמאלנית", הגיע לזו הנוכחית מחוזק. מגובה ב"ישראל היום" ובקואליציה חזקה, מינה בזה אחר זה נתניהו אישים בעלי רקע פוליטי תואם לשלו ברשות השידור, נמנע מלטפל אישית בנושא ערוץ 10 (והואשם בכך שעשה זאת כנקמה על תחקיר "ביבי טורס"), וכמעט ולא השמיע קול במשבר הקשה אשר פוקד את הענף.

זה שעלה וזה שירד בחדשות
זה שעלה וזה שירד בתחום התרבות
זה שעלה וזה שירד בתחום הסלבס