תפסיקו להפריע - תתחילו לחשוב

מבין שובלי העשן והנפץ שהותירו מטחי הרקטות לדרום, הפגנת המחאה שקיימו בשבוע שעבר כ-200 מעיתונאי ישראל נראית כזיכרון רחוק ובלתי רלוונטי. הכתבים, המפיקים והעורכים שזעקו שם בגנות מדיניות הממשלה ביחס לענף התקשורת הקורס – עסוקים עכשיו, מסביב לשעון, בסיקור החדשות החשובות יותר על חייהם של תושבי עוטף-עזה תחת האש.

ובכל זאת, בתחילת שבוע שעשוי להיות סוער לא פחות, ראוי להקדיש מחשבה נוספת לכותרת שליוותה את אותה ההפגנה – מכוונת כמובן לממשלה עצמה – "תפסיקו להפריע ותתחילו לעזור". על החלק הראשון של המשפט, 'ההפרעה', קשה למצוא מי שיחלוק בקרבנו: לא עיתונאי רשות השידור שסובלים כבר שנים מהתערבות ממשלתית עמוקה במינויים ובתכנים; לא עובדי גל"צ שנאבקו מול רשויות המדינה מעל שנה על ההיתר להמשיך ולשבץ תשדירי חסות החיוניים לקיומה הכלכלי; ולא ערוצי הטלוויזיה המסחרית, שנתבעים לשלם למדינה מידי שנה מיסים כבדים והזויים תמורת "הזכות" לפעול תחת הפסדים: תמלוגים על השימוש בתדר, דמי זיכיון גבוהים למימון הרשות השנייה ובקרוב גם "דמי הפצה" (עניין של 14 מיליון ¤ בשנה) תמורת האפשרות להיקלט בממיר הדיגיטלי "עידן פלוס".

את כל 'ההפרעות' האלה, שמתאימות לקידוחי גז עם רווחי עתק ולא לכלי תקשורת גוססים, צריך כמובן לסלק מן הדרך – אם רוצים (והדגש המצער, מניסיון, הוא על ה"אם") שהעיתונות החופשית בישראל תמשיך לפעול בעצמאות ובביקורתיות.
אך, למה הכוונה ב"תתחילו לעזור"? אותי לא צריך, כמובן, לשכנע שעיתונות חופשית – ובמיוחד הפרינט – היא אינטרס ציבורי נעלה שראוי להגנה, ומכאן גם לתקצוב; במובן זה, התביעה להתערבות המדינה נראית מוצדקת במישור העקרוני.

אבל אם דרישה כזו, שהופנתה לממשלה גם במסגרת מאבק ההישרדות של "מעריב", מכוונת לסיוע תקציבי ישיר – נניח מתקציב המדינה – יש בה פוטנציאל הרסני לפגיעה בשיקול הדעת ובמערך התמריצים העיתונאי: איך יוכלו כלי תקשורת לפרסם תחקירים ומאמרי דעה בגנות פוליטיקאי כמו שר אוצר, שיופקד עכשיו על מימונם החיצוני? ואיך ישפיעו תחקירים כאלה, אפילו אם אכן יראו אור לבסוף, על "אילוצי" הממשלה עצמה בביצוע הזרמות הכספים המובטחות? האם ניתן להקים מנגנון לקביעת סכומי ההזרמה התקציבית שינותק לחלוטין משיקולים פוליטיים? וכמה זמן הוא יחזיק מעמד, לפני שיבקש ח"כ רדוף אימת הפריימריז לקבוע בו "סדרי עדיפויות", "תנאים" או שאר שמות-קוד מכובסים לניסיונות פוליטיזציה של סיוע ממשלתי?

אלא שלצד החשדנות המקובלת, לא תמיד צריך להזדעק מתוך שינה נגד כל סוגי התמיכה הכלכלית שעשויים להוביל להצלת העיתונות. בתחום הזה אפשר פשוט להעתיק מודל מוצלח שיושם בצרפת – דמוקרטיה מפוארת לכל הדעות – כדי להגן על מעמד הפרינט: 90% מכספי התמיכה מוענקים שם באופן עקיף, כך שלשום ממשלה מכהנת לא נתונה היכולת לשלוט בזהות העיתונים שיאכלו מפירותיה.

כך, למשל, נהוגים בצרפת מע"מ מופחת של 2% בלבד על כל העיתונים היומיים; 50% הנחה על שימוש בקווי טלפון, פטור גורף ממס חברות, פחת מואץ על ציוד הדפסה, הנחה בדמי ביטוח לאומי למעסיק, רכישת העיתונים במגזר הציבורי וקביעת תעריפי רכבת מופחתים לצורך הפצתם ברחבי המדינה. שר שיבקש לפגוע בעיתון שהתנגד או התנכל לו, ימצא שכל שינוי בקריטריונים יפגע גם בעיתון המועדף עליו. התוצאה היא חוק יציב וגם יקר מאוד, שעלותו למשלם המיסים המקומי עומדת על מיליארד אירו בשנה! אגב, התנאי היחיד שעליו בכל זאת התעקש הפרלמנט הצרפתי לפני הזרמת הסיוע, הוא מכירת העיתון הנתמך בתשלום – ושלילת האפשרות שיחולק לקוראים בחינם.

גם דמוקרטיות אחרות במערב אימצו שיטות מעניינות לחיזוק העיתונות: בהולנד מפרישים בחלקים שווים הממשלה והמגזר הפרטי כספים לקרן משותפת שהוקמה עוד בשנות ה-70 "למען עיתונות חופשית"; ממשלת נורבגיה החליטה לתמוך דווקא בעיתוני נישה מגזיניים, שמופצים לכל היותר ב-6,000 עותקים; ואילו אוסטריה הטילה מע"מ מופחת (אם כי לא נמוך מאוד) של 10% בלבד על עיתונות מודפסת.

שיטת תמיכה דומה לזו הצרפתית, שתמנע מראש שיקול דעת פוליטי בעת הקצאת הסיוע, לא תחליש ולא תפגע בחופש הביטוי הישראלי. במובן מסוים, היא עשויה אפילו לחזק אותו: כיום, נסמכת התקשורת המסחרית כמקור מימון עיקרי על חברות גדולות שנשלטות בידי מועדון ריכוזי להחריד של טייקונים; התנגשות משמעותית עם מי מהם עלולה להוביל ל"חרם פרסומות" של קבוצה עסקית שלמה על עיתון או ערוץ טלוויזיה ספציפי, כך שיתערער בסיס קיומו הכלכלי. מקרוב אני מכיר את "התהיות" ששוטחים מפרסמים, בכתב ובעל פה, על ידיעה לא מחמיאה ששודרה בעניינם או על מיקום "נרחב מידי" שלו זכה המתחרה. סיוע ממשלתי עקיף, בנוסף למכירת הפרסום, עשוי לפיכך לגוון את מקורות המימון שעומדים לרשות התקשורת – כלומר, לייצר עבורה אפיק הכנסות נוסף שיפחית במידת מה את התלות בתקציב פרסום של חברה גדולה או ב"בצורת פרסומות" זמנית.

קשה להתעלם, לסיום, מהקשר שהולך ומתהדק בין עצמאותו הכלכלית של כלי תקשורת לבין העצמאות העיתונאית בו: ההתעללות בעיתונות אפשרית בעיקר כשהיא חייבת כספים למדינה, כשהיא לא עומדת על רגליה בעצמה, כשהיא זוחלת לבקש מהדרג הפוליטי פטורים ודחיות והטבות. בדיוק מהסיבה הזו חשוב, למרות ההתנגדות האוטומטית, לקיים (אחרי הבחירות) את הויכוח העקרוני על תמיכה בעיתונות. הדרישה "תתחילו לעזור", בהפגנה הנשכחת ההיא, ראויה לפחות לדיון.

* הכותב הוא הפרשן הכלכלי של חדשות ערוץ 10

עוד בנושא:
סיקור מיוחד: מעריב על פרשת דרכים
סיקור מיוחד: משבר בערוץ 10
סיקור מיוחד: "הארץ" בפרשת דרכים
הפגנת העיתונאים: "נידון למוות שרוצה חיבוק מהתליין". דעה
ארגון העיתונאים הפגין נגד הממשלה: "תפסיקו להפריע - תתחילו לעזור"