”המאזינים אוהבים את רשת ב’ למרות הטענות של עיתונאי מתוסכל כזה או אחר”

קול ישראל משדר בשבע תחנות רדיו עשרים וארבע שעות של תוכן שמייצג את הרבגוניות והרב-קוליות של החברה הישראלית. התוכן הזה הוא איכותי, חשוב ומעניין ובעיקר רלוונטי ליותר ממיליון מאזינים מדי יום ביומו. אך כבר בפתח הדברים חשוב לציין שההישגים הם בזכות ולא בחסד. בזכות צוות מנהלים מקצועי ומיומן ומאות עובדים שעמלים חדשות לבקרים בשכר צנוע למדי כדי לייצר את התוכן לשרות האזרחים.

יו"ר ועד עיתונאי קול ישראל בת"א: אנחנו נקברים מחוץ לגדר
קול ישראל: הכסאות מוזיקליים, הצלילים צורמים

מאזיני הרדיו מצפים לשרות טוב, ובאמת ובתמים אינם מתעניינים האם מי שמדבר אליהם גר בתל אביב, נתניה, באר שבע או ירושלים. האם הוא שייך לאיגוד בירושלים? או לאיגוד בתל אביב? מה שחשוב באמת הוא הקול, הסיפור, המוסיקה הטובה ובעיקר החיבור הבלתי אמצעי אל הקשת הרחבה של הדעות והעמדות הרווחות ואלה שפחות.

רשת ב' של קול ישראל היא רשת האקטואליה, זו שבכל רגע נתון מעדכנת אותנו במה שקורה בארץ, בחו"ל ובכלל. החדשות הפותחות כל שעה, התוכניות המרתקות שמשקפות את השיח הציבורי הנסתר והגלוי. רשת ב' היא רשת האקטואליה שעובדיה אינם מתעצלים, אינם נשענים על הודעות לעיתונים אלא יוצאים לשטח ומדווחים, ואליהם מתלווים הפרשנים המעולים מבית ומחוץ. רשת ב' היא זו שנותנת פתחון פה לכלל עיתונאי ישראל בין אם הם בעיתונות הכתובה, הטלוויזיה והמדיה החדשה מתוך תפישה ברורה שמדובר במרכול החדשות הטוב במדינה. תפישה שבה כל מי שרוצה לדעת מה חדש, מה התחדש ואפילו מה היה, עולה על התדר ומתעדכן.

שדרי הרדיו בין אם הם אלה שצמחו ברדיו ובין אם אלה הנראים מבעד למרקע הערוץ הראשון עושים הכל כדי למלא את מרכול החדשות, רשת ב', ב"סחורה טרייה" של חדשות. אסור לשכוח שרשת ב' היא הטובה והאמינה בארץ ושומרת על ההובלה בתחום האקטואליה. עושה זאת כבר שנים רבות למרות כניסתם של עשרות ערוצי רדיו פרטיים. זאת גם ההוכחה לעובדה שמאזיני הרדיו אוהבים את רשת ב' למרות הטענות שמושמעות מעיתונאי מתוסכל כזה או אחר.

כעורך ראשי של הרדיו אני רואה יתרון רב בכניסתם של עיתונאי הערוץ הראשון למשדרי האקטואליה ובכניסתם של שדרי הרדיו למשדרי הערוץ הראשון. התפישה הזו מקובלת בכל ערוצי הרדיו והטלוויזיה בארץ ובעולם ולא בכדי. בדרך זו אנו מאפשרים למאזיני הרדיו להאזין לכוכבי הטלוויזיה ולצופי הטלוויזיה "לראות את הקולות". מהניסיון שלנו בדרך זו עוד ועוד אנו מושכים אלינו עוד מאזינים וצופים.

ולרגע נשוב אל כל שבע התחנות של קול ישראל. שבע תחנות מלל ומוסיקה. רשת א', רשת ב', רשת ג', 88, קול המוסיקה, רק"ע ומורשת. שבע תחנות שכדי למלא אותן בתוכן מחייבות העסקה של מאות עובדים, משימה לא פשוטה בעידן של "שמים פתוחים" ובתקציבים הולכים ופוחתים.

ולסיום ולא ממש, יושב ראש ועד עיתונאי קול ישראל בתל אביב טוען שהוא דואג לעובדי הרדיו שאותם הוא מייצג. חבל שלא טרח בגילוי נאות לספר את שאמר בשיחות אישיות ואף אחרות שהוא מעוניין להגיש את התוכנית "הכל דיבורים" ולא מאפשרים לו להתנסות. הבהרתי לו לא פעם שעמדתי המקצועית היא, שלמרות כישוריו האחרים, אינו מתאים לתפקיד הזה. לא עזרו גם השיחות הרבות שקיימתי אתו ואף לפני העובדים שבהן הסברתי שתפקידו של המנהל ברדיו לשמש עורך ראשי, מנהל השידורים והאחראי הבלעדי לסידור העבודה. כמובן על המנהל להקפיד ולשמור על הסכמי העבודה וזאת אני עושה באדיקות ובקפדנות, כולל סיוע אישי לעובדים ברדיו בכלל ובתל אביב בפרט שלא מצאו אוזן קשבת אצל אנשי הוועד. אך לא בהתנצחויות נעסוק, אלא בקיום השידור עם העובדים המסורים שכל רצונם להצליח באופן אישי, לערוך, להפיק ולהגיש תכניות איכותיות ולהתפרנס בכבוד.

אני כמנהל קול ישראל קשוב לכל אחד מהעובדים אך אין זה אומר שנאפשר התפרצות של עובדים לאולפני השידור רק כדי לחבל ולהרוס. אגב כך, ביום רביעי שעבר, המאבטחים הצילו את השידור ביוזמתם הברוכה ועל פי חובתם המקצועית. הם חששו מפגיעה בשידור ובאדיבות ראויה לציון, ביקשו מהעובדים להתרחק מדלת האולפן.

וממש באותו העניין, וועד העובדים בתל אביב כמו יתר הוועדים מוזמן להיפגש עם מר זליג רבינוביץ' שהוא המוסמך מטעם מנכ"ל רשות השידור לניהול הדיאלוג עימם. הוא בעל ניסיון רב שנים בתחום הזה ומהווה כתובת מהימנה לפתרון. הוא מכיר היטב את הסכמי העבודה, הוא מכיר היטב את אלה שעובדים ואת אלה שבאים לעבודה. הוא מכיר את אלה שרוצים לעבוד ולקדם את הארגון ואת אלה המבקשים לסכסך. מדובר בעובד וותיק שמכיר את עבודת השטח ושם את כל יהבו להצלחת השידור הציבורי למרות מסע הלחצים וההשמצות הבלתי פוסק האישי כנגדו.

חבל שקומץ אינטרסנטים מנסה לפגוע במאמצים שלו להביא לצמצום הבזבוזים והניצול לרעה של הכסף הציבורי, הכסף של משלמי המיסים. אני מציע לוועד תל אביב לקבוע פגישה מסודרת אתו ועם המנהלים הרלוונטיים ולהעלות לפניהם את כל אשר על ליבם, לנצל את כישוריו ולהביא את המשבר לקיצו בדרך של הדברות והסכמות. מהיכרותי רבת השנים עם זליג, לקיחת החוק לידיים, השמצות והפעלת אלימות מילולית הן לא הדרכים להידברות עמו.

אני בטוח שפגישה כזו תסייע לצנן את הזעם, בין אם מוצדק ובין אם לאו, ולהחזיר את היצירתיות לשידור ברדיו ולא בהפגנות מיותרות. בהיררכיית הניהול של רשות השידור בראשותו של יוני בן מנחם מכהנים מנהלים שהם עובדים מקצועיים, וותיקים ומסורים שהשידור הציבורי נר לרגליהם. הצלתו והצלחתו חשובה להם. אני מציע לעובדי הרדיו והטלוויזיה המסורים לדחוק את הקולות של המיעוט, של אלה המבקשים לעורר פרובוקציות ולהזיק למקום עבודתם.

ועוד משהו בנימה אישית, קול ישראל חשוב לכלל העובדים ומוטב שכל מי שמלין לחשוב פעם נוספת האם התלונה היא אכן עניין ציבורי או אינטרס צר. אני יכול להבטיח שכל מה שמבקשת הנהלת רשות השידור בכלל וקול ישראל בפרט היא להגיש את המוצרים המשובחים ביותר, להציל את השידור הציבורי ולהובילו לרפורמה למרות מסע ההשמצות וההכפשות כנגד מנכ"ל רשות השידור וההנהלה הבכירה.

* ד"ר מיכאל מירו משמש כמנהל "קול ישראל".

עו"ד ברוך אסקרוב, יו"ר ועד עיתונאי קול ישראל בת"א, בחר להגיב לדברים, וכתב:

"ד"ר מירו מנהלנו, מיקי ידידנו.

הדרה היא הדרה. להדרה כלל לא התייחסת. נעדיף אפוא להסיק שאולצת להדירנו. אשר על כן מאבק הועד נגד ההדרה נגד הקיצוצים המפלים חלשים ונגד הפעלת אנשי בטחון חמושים נגדנו, הפך היום למאבק ועדים ולעניינן ולמאבקן של אגודות העיתונאים, ולצערנו – אנו בדרך לסכסוך עבודה רשמי שכל הזכויות לו שמורות להנהלה. כאילו שחסרי סכסוכים ישראל. רצינו לראותך איתנו במאבק לימין קול ישראל ועתידו, יותר מאשר רק בלבבך פנימה.

הפנית אותי לברר בעיות הרדיו עם מר זליג רבינוביץ'. זליג הוא עוזר המנכ"ל ולא עוזר שלך. אתה מנהלנו. אדרבא, בפגישה שזליג זימן עם ועדים בתאריך 6.8.2013 העליתי בפניו את סוגיית ההדרה של עיתונאי הרדיו מתכנית הרדיו הכל דיבורים. זליג תמה על העלאת הנושא בפניו. הוא טען שאתה מנהל הרדיו. הסכמתי איתו. דיווחתי לך. שכחת, קורה. שמא אוסרים עליך לפתור את בעיות הרדיו?

לעניין טיפולך בבעיות עובדים. טיפולך הוא חובה, ואפילו זכות. למילוי חובתך צויידת בסמכויות לטפל בתיקוני עיוותים בשכר בדרגות ובהכל, אצלך וברשות. אתה צויידת, לא הוועד. הצגתך את תפקידך כגורם "שיורי" אחרי הועד, מקטינה ומאפסת את תפקידך הרם, והחשוב לכולנו!

התייחסת לגילוי נאות שלכאורה לא גיליתי בהקשר להדרתך המקוממת את כל עובדי הרדיו מתכנית הרדיו. ("הכל דיבורים"). אם כן אשמח אותך: גיליתי. ובזמן אמיתי.

מעניין שחשבת שלא עשיתי כך...

ואף אזכיר לך: כשהעליתי חמישה שמות ויותר מקרב עיתונאיך המודרים כאפשריים להגשה – ביקשתי לעמת אותך עם החרמתך הטוטלית אותנו, וביקשתי לאתגר אותך עם שמות ספציפיים, תוך בקשה שאף תוסיף עליהם, ותוך בקשה כי תמנה אחד או כולם - ולא אותי....

ועוד לסיום: באותה ישיבה אצלך ב- 26.6.2013 ישבה איתי ולצידי עוד חברת ועד. אם כך היתה גם ניראות. נראה ששכחת. אני בטוח, בכנות, שאתה שמח עתה להיווכח כי כתמיד אנו ועד ישר. ישר ואיתן: לאחרונה נבחרנו בשלישית פה אחד לפי יוזמת העובדים. איננו לקניה של איש ב"מרכול". נקראנו והתנדבנו חינם לייצג ציבור מעולה מסור וצנוע – אל מול בעלי כוח סמכויות משכורות ולשכות. בסתר ליבך, ברגעי אמת, גילית הערכתך הרבה אלינו. חבל שרק במחתרת.

עיתונאי קול ישראל, ואנחנו כנציגיהם בת"א – אינם הבעיה שלך. להיפך: הם הנכס שלך, של קול ישראל, ושל המאזינים. הם החיילים המגשימים את חוק רשות השידור טוב מכולם. הם משרתי ציבור ולא משרתי אינטרסים צרים וזרים. אתה יודע זאת. גם אמרת זאת, אך לא בבמה פומבית. אדרבא, במאמרך ב"וואלה!" ציינת "עיתונאי מתוסכל כזה או אחר". לידיעתך: אנו כולנו היננו העיתונאים המתוסכלים האלה והאחרים. שלך מיקי. לא אגיד: ממך. לא אגיד כי לדעתי אמור היית להיות עם המתוסכלים ויותר מהם. טוב שהינם מתוסכלים אך נאבקים! טוב שאינם נכנעים לרוח נכאים ולמלחמת הדיאדוכים שמעל ראשם. איננו במשחק בזה, איננו במחנה כיתתי. אנו במחנה קול ישראל הממלכתי והציבורי.

לסיום מיקי, החברות האישית בין כולנו חייבת שתימשך, אך הויכוח הלגיטימי המקצועי הציבורי והמוסרי של עובדים מול הנהלה – נמשך ועולה כאמור ליגה: אגודות העיתונאים וערכאות נוספות נכנסות לתמונה. את הצדק שבהדרתנו תצטרך להסביר כבר להן".