במקום החמישי: חוק ישראל היום עובר בקריאה טרומית
הדם הרע בין קבוצת ידיעות אחרונות לבין ישראל היום הגיע בשנת 2014 לשיא של כל הזמנים. מתקפות ממוקדות נגד ידיעות אחרונות, ynet והעומד בראשם נוני מוזס הפכו לעניין שבשגרה על דפי ישראל היום, והצליחו כמו טיפות מים על אבן לשחוק את השתיקה הרועמת שאפיינה במשך שנים את אנשי "העיתון של המדינה". גם הביטוי הזה, השנה, כבר הפך ללא-מדויק מבחינת אחוזי חשיפה.
השיא, כמובן, היה באולם מליאת הכנסת שם אושרה בקריאה טרומית ברוב גדול "הצעת החוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל", אם שואלים בידיעות, או "החוק לסגירת ישראל היום" אם שואלים את המתחרים. למרות שלשני הצדדים היה ברור כי הסיכוי של הצעת החוק להיכנס לספר החוקים זהה לסיכוי ששלדון אדלסון יפשוט רגל, שניהם השקיעו הרבה אנרגיות בהטלת רפש הדדית לקראת ההצבעה - שהייתה האייטם החמישי הנצפה ביותר אצלנו השנה.
במקום הרביעי: רשת CNN מודה בטעות ומתנצלת בפני ישראל
הסערה הבאה חרגה את גבולות הברנז'ה, ואפשר להבין למה: כתב רשת CNN בן וודמן עלה עם דיווח ראשוני על פיגוע הטרור בבית כנסת בירושלים ומסגר אותו כאילו משטרת ישראל הרגה שני פלסטינים, ולא כאילו שני מחבלים נהרגו לאחר שביצעו פיגוע. הגינויים לא אחרו להגיע - מדרישה לשלול לוודמן את תעודת העיתונאי ועד לקריאות לגרש אותו מישראל.
הסיפור הזה מייצג למעשה סוגייה רחבה יותר ורוויית פוליטיקה של הייצוג התקשורתי של ישראל בעולם. הטוענים כי כלי התקשורת, במיוחד האמריקאיים, מסקרים את ישראל באופן מוטה, קיבלו בסיפור הזה גושפנקה לטענות בדמות הצהרת CNN שהתקבלה בסוף היום - "טעינו ואנו מתנצלים על כך", וזו זכתה להיות האייטם הרביעי הנצפה ביותר אצלנו השנה.
במקום השלישי: אראל מרגלית עונה לגל אוחובסקי בפרשת הח"כ ההומו
יש במפלגת העבודה חבר כנסת הומו. הוא לא בארון, אבל אנחנו בתקשורת משתפים פעולה עם הבקשה שלו שלא לפרסם את זה בינתיים. כך או כך - לא כולם אוהבים את זה, למשל, גל אוחובסקי, שקרא לו לצאת מהחיים הפוליטיים ועורר עליו שוב קיתונות של זעם כהמוציא מהארון הלאומי.
כאשר ח"כ אראל מרגלית פנה אלינו וביקש לענות לאוחובסקי הסכמנו מיד, והענקנו לו את הבמה לקרוא לאוחובסקי בפומבי: "אז אם אתה מחפש מי הח"כ, בבקשה: אני הח"כ הגאה. גאה במפלגה שלי שמאפשרת לאנשים לבחור איך לחיות את חייהם, גאה בבוחרים שלנו שמסתכלים על ישראל בפרספקטיבה רחבה ולא מזווית צרה אחת וספציפית. כל אחד ואחד מהח"כים שלנו ראויים. ואני שופט אותם על פי עשייתם, לא על פי גייזיותם". המאמר מגיע, בגייזיותו, למקום השלישי.
במקום השני: אורי אבנרי מכנה את נוני מוזס "טייקון עם שיקולים של טייקון"
התכנית "תעודת עיתונאי" של ידידנו רועי כ"ץ ניפקה כמה וכמה כותרות השנה ששמחנו להביא גם לקוראי וואלה! ברנז'ה, וזו הייתה אחת מהן. העורך המיתולוגי של "העולם הזה" אורי אבנרי התארח לשעה של שיחה על עיתונות ועיתונאות וביקר בפה מלא את אחד מאנשי התקשורת המשפיעים ביותר בישראל אשר לא כולם ממהרים לבקר אותו על פעילותו.
באותה נשימה בה אמר אבנרי כי "נוני מוזס הוא טייקון, הוא מגדולי הטייקונים בארץ ויש לו שיקולים של טייקון", הוא הוסיף גם שהוא לעולם לא יתמוך בחוק שיגביל את המתחרה של ידיעות אחרונות "ישראל היום". הידעתם שאורי אבנרי היה מי שטבע את המונח העברי "חינמון"? בטח שידעתם, כי האייטם הזה היה השני הנצפה ביותר השנה אצלנו במדור.
במקום הראשון: עמיר בניון מנתק ליעל דן את הטלפון בשידור חי
זה סכסוך, זה בשידור חי, זה פוליטי, זה מזרחי - לא מפתיע שראיון שערורייתי של עמיר בניון בגלי צה"ל בו קרא ליעל דן רוצחת ואז ניתק לה את הטלפון הגיע למקום הראשון במצעד האייטמים הנצפים ביותר בוואלה! ברנז'ה בשנת 2014.
תזכורת: בניון פרסם את השיר "אחמד אוהב ישראל" שנטען לגביו שהוא מסית, דן ביקשה לקבל את תגובתו לטענות והוא ענה לה: "אתם רוצחים לא פחות קטנים, בגללכם אנשים הולכים לרצוח - בגלל הפיות שלכם". דן אמרה לבניון שהשיחה עמו הסתיימה, אבל במקביל הוא ניתק את השיחה בעצמו.
"יבוא הרגע שאתה תפנה לי את הגב ואני אתקע לך סכין מושחז, אני אירה בך בגב". מילים יפות לסיים איתן את מצעד הכתבות הנצפות של וואלה! ברנז'ה לשנת 2014.
שנה אזרחית טובה, ואל תשכחו לבקר אותנו במדלפה.